שוק ההנפקות רותח: גיוסים בסך 3.7 מיליארד שקל לחברות בשווי מצרפי של 15 מיליארד שקל; מי ההנפקות הרווחיות ביותר, מי הגדולות, ולמה השיטה - "הצעה לא אחידה" תעלה לנו ביוקר?
רוב העסקים בישראל יבקשו "למחוק" את שנת 2020 בעקבות הקיטון המשמעותי בפעילות העסקית על רקע התפשטות נגיף הקורונה. מי שדווקא תזכור לטובה את השנה הנוכחית היא ללא ספק הנהלת הבורסה. זאת, כאשר בשנת 2020 נרשם שיא של 13 שנים בהנפקות ו-23 חברות חדשות הצטרפו למסחר בתל אביב וזאת כאשר עוד נותרו כשבועיים עד לסיום השנה. כך, באחת מהשנים הקשות בכלכלה הישראלית, יכולה הנהלת הבורסה להתגאות בהנפקות בסך כולל של 3.7 מיליארד שקל (ובשווי מצרפי של קרוב ל-15 מיליארד שקל).

הנהלת הבורסה מנסה למשוך חברות במטרה להגדיל את המבחר ולגוון בה את אופי החברות. המאבק של איתי בן זאב להקטין את הרגולציה ולהפוך את הבורסה ליותר אטרקטיבית נשא פרי דווקא בשנה מאתגרת זו כאשר חברות מתחומים שונים החלו להיסחר בתל אביב. עתה ניתן רק לבחון האם מדובר בהצלחה מכוונת שהגיעה בעקבות מאמצים מחושבים, או שההסבר לגאות בהנפקות נובע מכך שהנהלות החברות זיהו את הכסף הקל שניתן לעשות בבורסה בתקופה האחרונה. לצערנו, לצד חברות באמת טובות שמגיע להן להיסחר בבורסה, יש גם מנפיקות שסביר שתוך כמה שנים יגיעו לבית הקברות של הבורסה. יש לזה שתי סיבות - הראשונה היא שחברות מו"פ יכולות לגייס יחסית בקלות לעומת העבר וזה מייצר גל של חברות שמתעניינות ורוצות לגייס כאן. ושנית - האופוריה בתחומים מסוימים גורמת לשווים של החברות האלו להיות מנופחים. בשורה התחתונה - בעלי שליטה בעצם מוכרים מניות לציבור (קופות גמל, פנסיה, קרנות נאמנות) והם מוכרים יקר. יקר זה עניין יחסי. חברות טובות יצדיקו את המחיר היקר, אבל כל מיני חברות שיש להם רעיון, מצגת ויח"צ, אבל אין להם באמת מודל עסקי, הצליחו להשתחל לבורסה והסיכוי שהן יצליחו הוא נמוך.
הבעיה הגדולה של שוק ההנפקות היא "ההצעה הלא אחידה". התשואה של המניות לאחר ההנפקה נובעת מהשיטה הקלוקלת שמה שמדהים שבארה"ב מדברים כבר שנים על לחסל אותה ואצלנו דווקא אימצו אותה לפני כשנה וחצי. זה פועל כך - הגופים המוסדיים מציעים לרכוש בהנפקה. החתמים מלקים סחורה למי שהם רוצים לפי מחיר שנקבע מראש. המשמעות היא שנשארים הרבה גופים בחוץ והם מנסים לקנות בימים הראשונים ומעלים את הנייר. וכדי להוסיף חטא על פשע - ממדרים את הציבור מההנפקות האלו. מקצים לציבור מיליוני שקלים בודדים, כך שבפועל מי שמזמין מקבל אחוזים בודדים וזה עושה לו חשק לקנות ביום שאחרי. ככה מנפחים את המחיר בימים שאחרי. ככה מייצרים הייפ של הנפקות שעולות בעשרות ומאות אחוזים. במקום להביא לבורסה חברות טובות ובמחירים ראויים מביאים לכאן (לצד חברות טובות) חברות הייפ בתמחורים מפוצצים.
...

חרף התחלואה הגוברת ברחבי העולם, הבורסות השנה שברו שיאים חדשים. חברות כמו יצרנית הרכב החשמלי טסלה וחברות שפועלות בתחום האנרגיה הירוקה נסחרות כעת במכפילים דמיוניים, והן מוכיחות שלפעמים מה שמניע את השוק יותר מהכל הוא סיפור טוב
הדבר הטוב ביותר בפנטזיות הוא שהן מרחפות מעל המציאות. פנטזיות מבוססות על המציאות הן שואבות ממנה את החומרים שלהן, היא מהווה רקע להתרחשות שלהן ובסופו של דבר, גם אם לא בצורה רציונלית, בני האדם רוצים שהפנטזיה תהפוך למציאות, או לפחות תפזר עליה חלק מהקסם שלה — אבל הן גם מנותקות ממנה ומתקיימות במישור אחר.
2020, שתיזכר כשנת הקורונה, זימנה לנו חיזיון של ניתוק משמעותי בין הכלכלה הריאלית לשווקים. בעוד הראשונה ספגה מכה קשה, שבאה לידי ביטוי בקריסת עסקים ואבטלה גואה, הבורסות נצבעו בירוק בוהק ואף שברו שיאים. זאת, בחסות הזרמות של טריליוני דולרים מצד הבנקים המרכזיים, שהחליטו לא לאפשר להן לקרוס בשום אופן, והביאו להיווצרותה של תנועה חזקה כלפי מעלה. וכך, חזינו בחברות שהכפילו את שווי השוק שלהן, ואף יותר מכך, בשעה שהתחלואה ברחבי העולם ממשיכה לעלות והכלכלה סופגת עוד ועוד מכות.
חלק מהחברות האלו נגעו כבר במחוזות אחרים של ניתוק. הדוגמה הבולטת ביותר היא חברת הרכב החשמלי טסלה, שבשליטת איש העסקים האקסצנטרי אילון מאסק. במהלך השנה הזו טסלה זינקה בקרוב ל־677%, הגיעה לשווי שיא של יותר מ־600 מיליארד דולר (יותר מפי שלושה בהשוואה לחברת הרכב השנייה בגודלה בעולם במונחי שווי שוק — טויוטה), ולאחר שהציגה רווחיות בארבעה רבעונים רצופים, היא הצטרפה למדד 500 S&P היוקרתי.
...

השבוע החולף היה שלילי אך הבהיר את שתי הנקודות שאנו מציינים למעשה מתחילת השנה: לת"א אין היכולת להתקדם באופן עצמאי; ניו יורק לא בכיוון בכלל של תיקון עמוק וכל עוד היא מתקדמת ת"א תוכל לכל הפחות לשמור על כוחה.
היה זה שבוע שמזכיר לכל משקיע למה אין מה לחפש בשוק המקומי – תשואת חסר אל מול ראלי בארה"ב ואירופה בשבועיים החולפים, מצב בטחוני רעוע (החיסול באיראן), סביבה פוליטית של מדינת עולם שלישי עם מערכת בחירות נוספת, ומשבר כלכלי הרבה יותר ממשבר בריאותי. הראלי המקומי הגיע בסמוך לראלי עולמי וזאת לאחר שבארה"ב הבהירו הקברניטים כי לא רק שאין כוונה לצמצם את הזרקת הכסף כי אם אף להגדילה באופן עקבי. במצב דברים זה ברור כי הבנקים המנופחים ממילא יוסיפו לרוץ מעלה עד המשברון הראשון אז יאבדו למעלה מ 100 נקודות ללא שום שינוי בסביבה הכלכלית.

במלים אחרות שוגה מי שסבור כי משהו השתנה בשוק המקומי ולמעשה בניכוי היום (ראשון) שבנו בפעם המי יודע כמה לרצועת הדשדוש היא 1370-1440 ולרצועה הרחבה יותר של 1320-1490. אם משקיע סבור כי העולם בדרך למקום חיובי אין לו מה לחפש בשוק המקומי ולראיה המוסדיים שניצלו גל העליות האחרון להקטנת חשיפה מקומית והגדלת חשיפה מנייתית בלמעלה מ 65% מהמקרים. זה כבר לא קיבוע תשואה לו אנו רגילים מדי דצמבר כפי שזה בעיקר רצון לסיים שנת נס גלוי שלאיש אין מושג איך לא התרסקנו בה 50% ויותר.
הירידה בשבוע האחרון היתה מאוחרת מדי עבור שחקני המעוף שחתמו חודש ראשון השנה בהפסד. נדיר שחודש מתחיל כרונולוגית בדיוק בנקודה הנמוכה ביותר אך זה מה שקרה בנובמבר ולמעשה הפך את יכולת ההשפעה של הכותבים לזניחה. גלים גלים הגיעו סוחרים אם פרוץ 1440 וסיבוב שני של התלהבות נרשם עם הפריצה של 1490. המצטרפים המאוחרים הם אלו שגם מיהרו לממש את החזקותיהם בסיבוב היורד בשבוע החולף וכעת השוק בנקודת איזון אל מול הנעשה מעבר לים בדגש על דחיפת הדואליות. לזאת שחקני המעוף לא היו מוכנים ובעוד אנו הערכנו (במדד 1350 לערך) כי הגבול העליון אי שם בסביבות 1440 נאלצנו לראות פריצה מעלה. להבדיל מחודשים קודמים זה חייב גלגול עמוק וקרוב יחסית לכסף, ומרכז הפוזיציה המוערך (יתבהר סופית רק ברביעי – חמישי הקרובים) הינו סביב 1420. לכאורה רחוק, למעשה ביחס לחמישי בבוקר בדיוק על הספוט.

הסיפור השבוע לא היה כלכלי כפי שהיה פוליטי עם ההליכה לבחירות. אנו לחלוטין לא סבורים כי בחירות מגולמות במלואן בשוק אלא לכל היותר מחציתן – אם היינו באוקטובר, ניחא, ממילא המדדים חטפו והמניות מתומחרות קרוב לשווין אך מרגע שזה מגיע לאחר ראלי, בצירוף התחושה הכללית כי הבחירות עדין אינן ענין גמור וחלוט אזי יש משקיעים המנצלים ירידה מתוך הנחת דחית/ ביטול הבחירות. זהו לא ענין כמותי או ניתן לניתוח אבל ההשפעה על הכלכלה דרמטית – ללא תקציב ובזמן קורונה, עת על כל החלטה יש 10 החלטות שלא להחליט, הורדת דירוג תהא גם תהא ומי שיבחן הדוח של מודיס (המצטדק יש לציין) מדוע לא הורד הדירוג יבין כי הודעה רשמית על בחירות = הורדת דירוג. זה לא אומר בהכרח ירידות מאחר וכאמור בפתיח ניו יורק בשלה, ועדין זה כמעט ובמטיח המשך תשואת חסר גם בחודשים הקרובים וזאת בהתעלם מתרחיש בו שוב אין ממשלה, ובחירות מס' 5 על הפרק. ...

וזמות של האוצר להפחתות והקפאות שכר לנבחרי ציבור עומדות לרדת לטמיון • אחת טורפדה בידי השר אלקין, חברו של כ"ץ למפלגה, והובילה לעימות חריף בין השניים • היוזמה השנייה נראית קלושה מרגע לרגע לאור המצב הפוליטי

ההכרזות של שר האוצר ישראל כ"ץ מלפני כמה שבועות, בעניין קיצוצי שכר, נשמעו בומבסטיות: נבחרי הציבור ייתנו דוגמה אישית, ועובדי המגזר הציבורי ייכנסו מתחת לאלונקה. בשטח ההצהרות הללו היו רחוקות מהיעדים השאפתניים שקבע שר האוצר, וכעת מתברר שגם ההתקדמות שהושגה בתחום זה עלולה לרדת לטימיון.


הסיבה: הקדמת הבחירות ומהלכי טרפוד של פוליטיקאים, ובהם שר המים וההשכלה הגבוהה זאב אלקין, חבר מפלגתו של כ"ץ.


אם לא די בכך, חוששים כעת באוצר כי התפרקות הממשלה תכשיל גם את הניסיון לעצור את עליית השכר הממוצע במשק - מהלך שעלול לנפח במיליארדים נוספים את הגירעון הענק ולייצר תוספות שכר בלתי צפויות לעשרות אלפי עובדי מדינה ועובדים בעלי שכר גבוה שלא נפגעו במשבר כלל.


המהלך של אלקין: להפחית לכולם או לאף אחד
המהלך המפתיע של השבוע שייך ללא ספק לשר המים וההשכלה הגבוהה זאב אלקין, שהצליח כנראה לקבור את היוזמה להפחתת שכרם של מקבלי השכר הגבוה ביותר במגזר הציבורי. מה שהתחיל כיוזמה של שר האוצר כ"ץ להפחתת שכרם של הח"כים, השרים וסגני השרים - הורחב בממשלה לכל מי שמוגדרים "נושאי משרה". בקבוצה הזו נכללים גם שופטים ודיינים, ראשי הרשויות בשלטון המקומי וסגניהם, נגיד בנק ישראל והמשנה שלו, ומבקר המדינה.


ב-21 בספטמבר החליטה הממשלה כי שכרם של כל אלה יופחת ב-10% עד סוף 2021. להערכת האוצר, הורדת השכר הייתה אמורה לחסוך הוצאה של כ-70 מיליון שקל, מעבר לערך ההצהרתי של המהלך.
...