עופר נקש

בהתפתחות שלנו במשך הדורות, במשך כל האבולוציה של האדם, אנחנו עוברים הרבה מצבים, גם מדור לדור וגם בתוך החיים שלנו, עד שהגענו למצב מיוחד. המשבר הכללי.
המשבר הוא לא במשפחה, בגירושים, בסמים, באלכוהול ובייאוש. המשבר הוא לא בחינוך, בתרבות, במדע, ובכלכלה, המשבר הוא של האדם בעולמו, למעשה המשבר מחייב אותנו להיות מאוזנים עם הטבע. כל הטבע נמשך לאיזון, וגם בעולם שלנו, על פני כדור הארץ, הכל נמשך להתפתחות, בצורה של איזון וחיבור.


עכשיו, פעם ראשונה שאנחנו נמצאים בחוסר וודאות, לאן אנחנו הולכים, כי אנחנו צריכים בעצמנו למצוא את הדרך. לא כמו שהתפתחנו עד היום, על ידי כוח ההתפתחות שדחף אותנו מאחור. אלא בצורה הבנתית, הכרתית, ובעצמנו להקדים את צורת ההתפתחות הרצויה. ולכן קודם עלינו לשאול את השאלה הנכונה, מהו המשבר בעצמו?


מצד אחד הרצון האגואיסטי שלנו, ומצד שני הצורך להגיע לחיבור, להדדיות בין כולם, גם בחברה האנושית וגם עם הטבע הסובב. שהרמוניה ואיזון חייבים לשלוט בכל חלקי המציאות ובכל הרמות. שהמין המְדַבר חייב להגיע לזה בהבנה, בהכרה, ולא כמו בהתפתחות הקודמת כשכולנו באנו מהדומם. כאן אנחנו צריכים להבין איך להתפתח, בכדי למצוא את מקום השלווה שלנו בעצמנו. והחג שלנו שאנחנו חוגגים היום, חג החנוכה, שייך בדיוק לזה.


וכאשר אנחנו עולים מהרמה האגואיסטית לחיבור, לאיחוד, להדדיות, לערבות, אנחנו עוברים שני שלבים. בשלב הראשון אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו, והשלב הזה נקרא “נס”. בכל פעם שהאור פועל עלינו ומעביר אותנו מדרגה לדרגה, המעבר הזה שהוא כמו לידה החדשה, נקרא “נס”.
השלב השני, אנחנו מתחילים לראות לא רק את מה שקורה אחרי כל דבר שבעולם, אלא אנחנו גם רואים את הקשרים שבין הדברים, וזה עוזר לנו להבין מה אנחנו צריכים להוסיף כדי שהתמונה תהייה בהרמוניה שלמה. וזה נקרא כלים חדשים, יחס חדש, רצונות על מנת להשפיע, למי? לזולת.
וזה חג החנוכה האמיתי. זאת אומרת, שמתעלים מעל הטבע שלנו ומתכללים בטבע השלם, בטבע הכללי. בכך אנחנו מגיעים לתפיסת העולם החדש, לתפיסת המציאות החדשה.