עופר נקש
פרדיגמה חדשה מבוססת על שינוי הקשרים החברתיים
by
, 11.03.2013 at 10:15
בזה טמון סוד ההצלחה של כל החינוך הכללי שלנו, ללמוד איך פועלים הקשרים החברתיים במציאות החדשה, למה חדשה? כי עד עתה ההתפתחות האישית הכתיבה וקבעה את התפתחותנו, ומהיום והלאה זה טובת הכלל, הציבור, המאסות. יכול להיות שאף אחד לא מתלהב מהרעיון, אבל הנחיצות בו היא ללא כל ספק קריטית, לא כדאי לנו לעמוד בנסיון עד כמה הטבע הכללי והטבע האנושי, יעמוד בטלטלות וחוסר היציבות שמאפיין את זמננו. חשוב להדגיש שאין כאן צייד מכשפות והכפשה, אין כאן אשמים, בסך הכל ישנה התחדשות היסטורית אנושית, חילופי משמרות. ההיסטוריה המשותפת שלנו עברה תקופות של שינוי ערכים ויחס לחיים. אז אין שום חידוש מהבחינה של הקידמה,הדרישה מעת לעת לשינויים חברתיים בכדי שנהיה מותאמים למציאות, זה לא דבר שאנחנו המצאנו.
הקשרים החברתיים עד היום היו מבוססים על הסכמה אישית אגואיסטית, עד כמה אפשר להיות ביחד מבלי להפריע אחד לשני. קוראים לזה פרטיות, דמקורטיה, סוצילזם חברתי ועוד, אבל ודאי שכולם נבעו מאותו עקרון צר של לשמור על האפשרות שלי להיות טייקון או נשיא. עד היום לא נאלצנו להתייחס לסוגית הקשרים החברתיים ביחס ישיר כמו היום, ואפילו שעדיין מדובר בגילויים שליליים של הקשר. המשבר הוא לא כלכלי חינוכי או פוליטי, אלא מדובר במשבר היחסים שבינינו. פעם ראשונה שאנחנו עומדים בפני מעמד ונסיון חברתי כלל אנושי שאמור לחבר את כל הקצוות של האנושות.וודאי שאם אנחנו מדברים על שינויים חברתיים אז מן הסתם הנושא הוא חינוך. כי ערכים לא ניתן להעביר על ידי כידונים וחרבות, אלא רק על ידי חינוך ודעת הקהל המשותפת.
אם עד היום הערכנו טייקונים כוכבי הוליווד ושחקני כדורגל, אז מהיום נעלה חשיבות של היחסים ההדדיים בינינו, כי יחסים הדדיים תלויים בצורה חד משמעית בתמיכה הדדית, שזה הרעיון הכללי של הסביבה. אם אנחנו מחליטים לקחת בחשבון את החינוך כמערכת האמצעית, אז דרכה ניצוק ערכים הטובה שאותה אנחנו רוצים. ולא נחכה לראות מה המחר יילד, לא נחכה להסחף בזרמי החיים אלא, נתחיל ליזום אותם לפי רצון ויעדים משותפים, שיכולים להיות רק במקרה אחד, כאשר תהיה לנו מטרה משותפת. ועוד יתרון, ההתעסקות שלנו בחינוך הילדים תאלץ אותנו תוך כדי התקדמות, לברר את העתיד שאנחנו רוצים להוריש לילדינו, ובכך להשפיע גם על עצמנו. העיסוק המשותף בחינוך של הילדים ושל המבוגרים, המטרה האחת שאותה נחפש על ידי דאגה הדדית, הם שביל הזהב אותו אנחנו צריכים לחפש.