עופר נקש

כל הזמן אנחנו לומדים על הקשר בינינו, וגם מגלים שהבעיה היא בקשר בין בני האדם. ולא יעזור לשנות צורות חיצוניות, על ידי סדר כלכלי חדש, או סדר מדיני חדש, או אפילו בקשר בין המדינות, שאנחנו נגיע למשהו טוב.

יש מחשבה חדשה, יחס לחיים בצורה אחרת. יותר ויותר בני אדם שואלים, בשביל מה אנחנו חיים? מה תפקידנו בחיים האלו? מה יש לנו בחיים? וזה דווקא בדור שיש בו הכול. מה חסר? וזה המיוחד שבדור שלנו.
שאם אנחנו רוצים להתקדם בדרך טובה, אז הפתרון מאוד מיוחד, למצוא שמחה, את מהות החיים, בקשר היפה בין בני האדם. אין לנו ברירה, אלא כנראה לבנות את עצמנו כחברה שבה אנשים יותר קשורים זה לזה, חמים זה לזה, בהתחשבות, בהדדיות, עד שנגיע לאהבה.
פעם ג’יין גודאל, שחיה עם קופים שבע עשרה שנה, נשאלה, מה בעיקר הרגשת כשחיית בין הקופים, ביער בלי שום דבר, ובלי אף אחד, והקופים מתחילים לקבל אותך כמו אחת משלהם ואין שום בעיה, את יכולה ממש להיות לידם, היא ענתה, אהבה. זה מה שהרגשתי שיש ביניהם. שהטבע פשוט כולו אהבה.
אהבה אי אפשר לחייב. אהבה זה מה שבא מתוך רגש מיוחד מאוד, שנעתק מכל יתר הרגשות שנמצא באדם. עד שאני נזקק לך ואתה לי, ואז יש בינינו אמון כך שאנחנו יכולים לסמוך אחד על השני. ולכן אנחנו מגיעים למצב מאוד מיוחד.
היום, בין האהבה והשנאה שיש בינינו, יש באמצע גם משבר. משבר שאומר, אתם לא תוכלו להתקיים אם לא תהפכו את השנאה זה לזה, לאהבה. בכל מיני צורות, התחשבות, השלמה, התכללות בחסרונות, הבנת הצרכים, מילוי הצרכים, דאגה לסיפוק נפשי, אחרת החיים על פני כדור הארץ ממש הולכים ומסתיימים.
איך מהאגו נגיע לאהבה? לשינוי כל כך גדול? מתוך נחיצות של התנאים החיצוניים, שתפעל על שינוי התנאים הפנימיים.
כלומר, אנחנו גדלים לא על ידי האגו, אלא דווקא על ידי התחשבות, התחברות יפה זה עם זה, אז אנחנו יכולים לפנות את עצמנו מכול מיני בעיות ודאגות, ולבנות תעשייה אחרת. לא טכנית, אלא פנימית, נפשית שלנו. כמו שפיתחנו את העולם הטכנולוגי על ידי גדילת האגו, שדחף אותנו להתפתחות החיצונית. אז עכשיו נטפל בהתפתחות הפנימית שלנו, ונפתח עולם חדש בינינו.
אנחנו מדברים על התפתחות איכותית, ולא כמותית. כלומר, התפתחות רגשית שתגלה לנו, שאהבה היא בעצם החוק הכללי של העולם, שבעצם זה מה שמצוי בטבע.
לכן עד כמה שאנחנו נבין מהר את המגמה, שהעולם הגלובלי האינטגרלי דורש מאיתנו התחשבות, הבנה הדדית, אהבה כללית, שזה החוק הכללי של כול המציאות, אז בזה אנחנו נגיע יותר מהר לסיום המשבר הכללי ולחיים יפים וטובים.
יחד עם זה, כמו במשפחה של אנשים מבינים, חכמים, מחונכים נכון, שמבינים שכל אחד ואחד הוא אחר, הוא שונה, ואני צריך להתחשב בו. כי אהבה זה נקרא שאני אוהב את השני למרות שהוא לא כל כך כמו שאני מרגיש אותו, כמו שאני רוצה להרגיש אותו, כמו שאני רוצה לראות אותו. אבל מתוך האהבה שלהם אליי, אני אראה אותם יפים וטובים כמו שבאמת הייתי רוצה לראות. והם יראו אותי גם כן במשהו שונה, שהשתניתי על ידם, מפני שאני רוצה שהם יאהבו אותי. וכך אנחנו נגיע לעולם עגול, לזה שכל אחד משלים את השני, מזמין בשני מתוך האהבה את השינויים כדי שהוא יאהב אותו, וכך אנחנו נגיע לשלום, לשלמות.