ישראל זיו

שכונת ...... בדרום ת"א, פה גדלתי.

שכונה שמייצגת אנשים קשי יום, עוני וחיים קשים ומתסכלים, אך יחד עם זה שמחים, תמיד עם תקווה שיום אחד יהיה יותר טוב. אני זוכר כמה ההורים שלי עבדו קשה ובכל זאת, לא תמיד היה מובן מאליו שיש אוכל על השולחן, או איך לשלם לטיול שנתי או רופא שיניים. לפעמים הייתי צריך להמציא תירוצים לחברים, למה אני לא מגיע לטיול, או לא קונה ספרי לימוד חדשים.

אני הצלחתי לצאת ממעגל העוני ולהתקדם, עבדתי קשה, למדתי באוניברסיטה, רכשתי מקצוע ובלי להתפנק אני עובד קשה, כדי לפרנס את המשפחה ולחיות כאן חיים נורמליים.
אבל כשאני מסתכל על החברה הישראלית ,אני מודאג. האם הילדים שלי יוכלו לעשות את מה שאני עשיתי? האם המשוואה של ללמוד, להשקיע ולקרוע את התחת כדי להתקדם בסולם הכלכלי-חברתי, עדיין תקיפה בישראל של 2015. אני בכלל לא בטוח.

אי השוויון הוא מחלה, הוא קוטל את התקווה, הוא מתפשט כמו סרטן בחברה הישראלית והוא פוגע קשות בכלכלה.

הבעיה היא שהגענו למצב בו אם לא נולדת למשפחה בקסטה הנכונה, אם אתה לא חלק מאחת מהפלנגות החזקות של ישראל, אין לך סיכוי להתקדם, גם את תעבוד ותלמד 24 שעות ביממה.
חברת חשמל, הבנקים, עובדי הנמלים והרכבות, אפילו בנק ישראל, הן רק דוגמאות למאות אלפי משפחות "מסודרות" בישראל, משפחות שהמפרנס בהם נהנה משכר גבוה, תנאים נלווים חלומיים והכי חשוב - קביעות! ללא קשר לכישרון או לפריון. הגענו למצב בו אם אתה מקושר לגורמים הנכונים, אם אתה שייך למחנה הנכון, אתה מסודר ואם לא - כמוני, אז אין לך תקווה.

ככה זה במדינה שבה הכל מתנהל במנטליות של חטוף כפי יכולתך, במשחק סכום אפס שבו החזקים לוקחים את כל הקופה ולי, לנו, אלה שלא מקושרים, לא מאורגנים, לא משתתפים במשחק המלוכלך הזה, אין שום סיכוי להתקדם.

בערבות הדדית זה לא יקרה.
מה קרה לנו? מי שחושב שהבחירות הקרובות ישפרו את מצבו, יגלה שמה שהיה הוא שיהיה. קבוצות האינטרס יפעילו מנופי השפעה פוליטיים ויבטיחו את האינטרסים שלהם, ואנחנו, עמך ישראל נקבל חבילת גזירות כלכליות. למה? כי אין כסף, נכון? נשמע לכם מוכר?

הבחירות לא יעזרו, גם לא נביאי שקר חדשים שמבטיחים לנו שיפתרו לנו את כל הבעיות במחי יד, רפורמה אחת או שתיים וצ'יק צ'ק הכל טוב. נו באמת? אשרי המאמין.

מה שאנחנו צריכים זה אמנה חברתית חדשה, בין כולנו, ערבות הדדית בינינו, כדי לחזור ולהקים כאן חברה מלוכדת, מחוברת ושוויונית יותר, ממש כמו במשפחה אחת גדולה.
כלכלנים ופרשנים רבים, בארץ ובחו"ל משבחים את המודל הסקנדינבי ומסבירים שזה לא עניין של ימין או שמאל כלכלי, אלא בעיקר עניין של אמון בין בני אדם והם מסבירים שסולידריות חברתית טובה לכלכלה, משפרת את הפריון וכך יכולה להוזיל את יוקר המחיה ולהפחית את אי השוויון.
רק אז, נוכל להצליח ליישם כאן את הרפורמות שכולם מבטיחים, במחירי הדיור, בבנקים, בהגברת התחרותיות ופירוק מונופולים, וגם ליישם כאן את ההמלצות החשובות של ווועדת אללוף ולהחזיר את התקווה לעיניים וללב של האנשים, כמוני וכמוכם.

מה כבר יש לנו להפסיד? לנסות מהלך חינוכי-חברתי כזה לא יעלה לנו הרבה כסף, הרי עלותו זניחה. את כל שאר הטריקים והשטיקים ניסינו. בואו נחזיר את הערבות ההדדית לתוך חיינו, נחבק אותה, נשקיע בה ונגלה שיש בה כדי להשלים בעד כל החסרונות. נקים כאן ביחד כלכלה לתפארת, שכולנו נהנים ממנה.
"צמיחה מכלילה " זה לא חלום רחוק, אם רק נהפוך את התקליט ונבין שמגיעים אליה לא כפי שהממשלה והכלכלנים מלמדים אותנו, מלמעלה למטה. שיצביע מי שההצלחה של המאיון העליון המצ'ופר כאן, חילחלה אליו לכיס. מישהו?
בואו נבנה כאן ביחד כלכלה שתשרת אותנו, במקום שאנחנו נשרת אותה. ביחד.