ישראל זיו

כל עוד בלבב פנימה, נפש יהודי הומיה.ולפאתי מזרח קדימה עין לציון צופיה.עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים,להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים.המילים מרגשות, וכל שנה, במיוחד לקראת יום העצמאות, התקווה היא אותה תקווה, אבל היא לא מתממשת, לא הופכת למציאות.
"עם חופשי" ב"ציון וירושלים", אנחנו? לא עם, לא חופשי ולא בירושלים. צריך רק לתת למילים את הפירוש הנכון.
"ציון" מגיעה מהמילה יציאה, ומבטאת איך כולנו יצאנו ממצב שבו שררה בינינו אהבת אחים, מחיים בחברה שהייתה כולה מאוחדת, מחוברת, בחוק הערבות ההדדית. זה התחיל באיחוד במעמד קבלת התורה בהר סיני, והמשיך בכך שסידרנו חברה שהחוק העליון בה הוא חיבור, שממנו נגזרו חוקים יפים ומוחלטים, חיי החברה, הקהילה, הכלכלה והמסחר, כולם נקבעו והתקדמו רק מתוך החיבור. הסתכלנו על כל העולם, הסתכלנו על עצמנו רק מתוך נקודת החיבור. זו הייתה הדאגה היחידה שלנו, נקודת החיבור בינינו, לפיה בחנו כל סיטואציה, שקלנו כל החלטה, האם היא תומכת בנקודת החיבור או לא. כך קבענו כל צעד ושעל, כל פרט ופרט, בכל תחומי החיים.
אבל עם יד על הלב, תסתכלו ימינה ושמאלה, איך החברה הישראלית נראית פנימה ומה קורה למעמדה של ישראל ושל העם היהודי בעולם. ברור לכולנו שיצאנו מהמצב המתוקן הזה הנקרא "ציון" ושהמשימה הלאומית המשותפת שלנו היא לחזור לאותו מצב, מכאן הביטוי "ארץ ציון", ארץ שחוזרים אליה."ירושלים", משמעותה עיר של שלמות, מקום שלם. כלומר מצב שבו אנחנו באמת מגיעים להשלמה בינינו, עד כדי כך, שבה אנו מתחילים לגלות גם את הכוח החיובי הנמצא בטבע, בנוסף לכוח השלילי, שבא מתוכנו, זה שמפריד בינינו, שיצר כאן מציאות מנוכרת, מדינה שבה שולט דרוויניזם כלכלי וחברתי קיצוני, צנטריפוגה כלכלית שמוחקת בהדרגה את מעמד הביניים, מעשירה מעטים ודוחקת את כל השאר אל חיי דחק, עבדות מודרנית וחשש מתמיד מהתדרדרות מהירה אל גבול העוני. אבל באותו מצב של שלמות החברתית בינינו, שאליו אנו שואפים ומקווים להגשים, ביכולתנו לגלות כוח נוסף, כוח חיובי, כוח של אהבה, חיבור ואהדה. לא, אין מדובר על "מחבקי עצים", שמפנטזים על חיים באגדה וורודה, אלא על שימוש מאוזן שלנו בשני הכוחות האלה, שבאמצעותו ביכולתנו להתקדם הלאה.על הכוח השלילי אין צורך להכביר במילים, זה הטבע שלנו, הרי "לב אדם רע מנעוריו".
נכון, לא חסרים סיפורים על אנשים טובים, על אנשים שגילו גבורה במצבי קיצון, או על סתם אזרחים מהשורה שתורמים, עוזרים ואוהבים, אבל בפועל כל אחד דואג רק לעצמו, זה נקרא רע. כל אדם דואג לעצמו. אפילו אם על פניו נראה הוא כביכול דואג לזולת ומוכן להתחלק עם האחרים, או לתרום ולהיות פעיל חברתי, זה בגלל שיש לו חשבון פנימי אגואיסטי. כל אחד מאיתנו נשלט על ידי התוכנה הזו, לא בחרנו בה, כך נולדנו, ולכן כתוב שהלב של כל אדם רע מנעוריו.כנגד היצר הרע הזה, אנו צריכים להגיע לחיבור כזה בינינו, השקול ליצר הטוב ועל ידי שני היצרים האלו, לקדם את עצמנו. עם ישראל, הוא לא עם ביולוגי כמו כל העמים, אלא הוא עם של אידאה, אנשים שהתאספו כדי לגלות בחיבור ביניהם את הכוח החיובי, יצר הטוב, ולהשלים על ידו את היצר הרע. עם שני יצרים האלה, ממש כמו פלוס ומינוס, אפשר כבר להתחיל ולעסוק בבניית החברה הישראלית, מדינה ישראל ובעצם גם העולם החדש.
"נפש יהודי הומייה", משמעותה חברה ישראלית המבוססת על אדם חדש, שהיא תוצר של האיזון בין שני היצרים, הטוב והרע. בחברה ישראלית מתוקנת כזו, יש גן פנימי שמשתוקק לאותו מצב העתידי שאנו צריכים להגיע אליו, ונגיע. הגן הפנימי הרוחני הזה נמצא בנו ודוחף אותנו, מושך אותנו לאותה נקודת איזון בין שני הכוחות, הטוב והרע. בנקודה הזו אנחנו מתחברים כולנו יחד ומגיעים ל"ארץ ציון וירושלים", לאותו מצב טוב שבו חיינו פעם. כשנשיג שוב את אותה נקודה, נגיע למצב חברתי, לאומי וכלכלי טוב בהרבה מבעבר. מתי נגיע? זה תלוי רק בנו, עם ישראל.
למה משתוקקים? לחיבור, החל מהמשמעות היום יומית הפשוטה לכאורה שלו ועד ל-"ואהבת לרעך כמוך". אבל לא צריך לקפוץ מייד מעל הפופיק, מתחילים מכל שמשתוקקים לחיבור טוב ויפה בעם ישראל. סוף סוף נזרוק מעצמנו את כל ההגבלות, את המוגבלות שלנו עצמנו, את כל החינוך הזר מכל הצדדים, ונבנה כאן יחד חברה בה כולנו מחוברים יפה. נתחיל לדאוג לאהבת חינם, במקום לשנאת חינם, נדאג לְמה שלא דואגים היום לא חילונים, לא דתיים, לא ימין ולא שמאל, אף אחד. הגיע הזמן שנתחיל, זו החובה שלנו, זו התקווה שלנו,
"התקווה בת שנות אלפיים". רק כך נוכל לסיים את הגלות בת 2000 השנים.אם תוך כדי המנגלים, הזיקוקים וחגיגות יום העצמאות, נעצור לרגע ונעשה חשבון נפש אישי ולאומי, חייבת להישאל השאלה האם הגלות הסתיימה ב-1948, האם היא לא רלוונטית גם היום? אנחנו בגלות. במה אנחנו מדינה? איזה יש לנו עצמאות? במה אנחנו עצמאיים? בצבא? בביטחון? בכלכלה לאומית חזקה? כל המרכיבים האלה, סממני הריבונות והעצמאות שאנו כה גאים בהם, הם לא יותר מאמצעי עזר, שמטרתם לאפשר לנו להמשיך ולהתקיים לזמן מה, אבל השמיים מתקדרים מעלינו, לא רק במזרח התיכון, אלא בכל העולם, האנטישמיות מרימה ראש, אנו מאבדים בני ברית אסטרטגיים וגם מבחינה חברתית-פנימית, הבחירות האחרונות הותירו אותנו מצולקים, מפורדים מאי פעם. אבל אין סיבה לשקוע במרה שחורה. במקומה, עלינו להפנים שהעצמאות שלנו תלויה אך ורק בחיבור בינינו. מתוכו, אנו יכולים למשוך את הכוח הטוב, הוא יסדר לנו את הכול.
"עם חופשי"? הכוונה לחופשי מהרע שבו, מהאגו שלו, מהרוע שבו, מהשנאה ההדדית, משנאת חינם, משנאת אחים. כשניפטר מכל אלו, ניקרא באמת "עם חופשי". חופשיים מהיצר הרע שלנו, כשהרצון שלנו מתחיל להיות כלול משני הרצונות, יצר הרע שתמיד איתנו ויצר הטוב, שאנחנו מקבלים באמצעות לימוד ושימוש בחכמת הקבלה, שמאפשרת לנו לדעת איך להוציא את היצר הטוב, הנסתר, מהטבע. הוא נמצא אבל אנחנו לא יודעים איך לעורר אותו. חכמת הקבלה מלמדת אותנו, רק לזה היא מיועדת. רק אז אנחנו נעשה מאוזנים. אז נגיע למצב של "להיות עם חופשי בארצנו", ברצון שלנו. "בארצנו" הכוונה ברצון שלנו. ברצון שלנו להיות חופשי, להיות מעל האגו שלנו, ששולט עלינו וכל הזמן מחייב אותנו להיות רעים זה לזה. אדם יכול להאמין על עצמו שהוא רוצה לעשות משהו טוב, אבל בעצם כל אחד מאיתנו תופס את עצמו, בכל רגע, חושב רע, חושב רק לטובת עצמו, רק כדי לדכא את הזולת, לשלוט על כולם, לנהוג בגסות, או באדישות אחד כלפי השני. הנטייה הזאת נקראת "יצר הרע". הגאווה העצמית הזו שלנו, הנטייה להתגאות מעל הכול, הישראליות הרגילה הזו שכל אחד מאיתנו פוגש בכל יום ובכל מקום, שקל לנו לזהות אותה באחרים אבל לא על עצמנו. אף אחד לא מסוגל להתמודד עם זה. אני לא מסוגל. ואני רואה שאף אחד לא מסוגל. זה בוער בנו, עובד בנו. אנחנו עם קשה עורף, לא מסוגלים לצאת מזה. אנחנו לא מסוגלים אפילו לקבל חינוך יפה, אפילו חינוך שיקרי, מזוייף ומאולץ, מערבי, גם זה אין אצלנו. זו בעיה גדולה מאוד, כי אנחנו עם האופי הצברי שלנו, שלא נהיה מסוגלים להצליח בכלום, אם לא נתחבר תחילה.בישראל עצמאית כזו, שבה חי "עם חופשי", הכל מתקיים ומתנהל רק מתוך נקודת החיבור, לרבות הכלכלה, היחסים החברתיים, המערכת השלטונית, החינוכית וכל מערכות החיים. נכון, קצת קשה לנו לתאר תמונה כזו ממצבנו הנוכחי, כי אדם צריך להתרגל לזה, לראות את כל המציאות דרך החיבור. כולנו מחוברים, כולנו מתחברים, כולנו משתדלים להיות מחוברים, ומתוך החיבור שלנו אנחנו בונים את העם ואת המדינה. רק מתוך החיבור. מתוך החיבור יוצא שכולנו שווים, כולנו תלויים זה בזה, אחראיים זה על זה ומקבלים זה מזה. במקום מנטליות של חטוף כפי יכולתך, נחיה במדינה שחרטה על דגלה את הערבות ההדדית כחוק על, חוק יסוד ראשון במעלה. על בסיס קשרים כאלה בינינו, בין אדם לזולתו, בינינו האזרחים לבין המדינה ובינה אלינו, נוכל לבנות את כל הרשויות, עיריות, את כנסת ישראל, את התכנים של מערכת החינוך לכל הגילאים, הכול נבנה מתוך החיבור בלבד. לכל דבר ששייך לחיבור, יש זכות קיום. אם הוא לא מושתת על חיבור, אז אין לו זכות קיום. הכול מכוון רק לזה, לחזק את החיבור בינינו.בריאות: בחברה הרמונית ומאוזנת כזו, נהיה כולנו גם יותר בריאים. הרי הנזקים של לחץ, סטרס, ושל תלאות החיים מוכרים ומתועדים היטב. אם נהייה מחוברים בינינו נגיע למצב שהאוויר בארץ ישראל יהיה אוויר של חיבור, הדדיות, יחס יפה, אהבה, חום, לבביות. אתם יודעים מכמה בעיות ומחלות נתפטר? כמעט מכולן. גם הרפואה המסורתית הולכת ונעשית הוליסטית, כי כך בנוי העולם, זה מה שהטבע, המערכת המנהלת, דורשת מאיתנו, שנתאים את עצמנו אליה, והיא עגולה, שווה, הרמונית ומחוברת. בחברה שמגיעה להשתוות הצורה עם חוקי הטבע, עם עולם שעבר תהליכי אינטגרציה וגלובליזציה מואצים הקושרים את כולנו יחד בתלות הדדית הולכת ומתהדקת, אנחנו יכולים להגיע לבריאות אידיאלית, אף אחד לא חולה.
כלכלה חופשית: על אותו משקל, גם הכלכלה תשתפר פלאים, הפערים הכלכליים יצטמצמו, לא על חשבון אף אחד, אלא כי הערבות ההדדית בינינו היא גם נכס כלכלי אדיר, שקשה לנו לאמוד אותו. הטכנולוגיה שלרשותנו והמשאבים הקיימים יאפשרו לכלכלה לפרוח, אבל זו תהיה כלכלה אחרת.דמיינו לעצמכם מצב בו המערכת הכלכלית משרתת אותנו, במקום שאנו נשרת אותה. כלכלה שמטרתה לפטור את האדם מהטורח לספק לעצמו פרנסה וחומריות, כדי לאפשר לו להגיע לאושר, שהוא תוצאה מהתפתחות פנימית, חברתית ורוחנית. המעבר לכלכלה כזו מחויב המציאות, במסגרת תהליך אבולוציוני שהאנושות עוברת, על פי חוקי הטבע, עד לצורתם המתקדמת, האחרונה, של האדם והחברה, כפי שמסבירה חכמת הקבלה. השאלה היא רק האם בדרך טובה או רעה? חכמת הקבלה ממליצה לאדם לצעוד לעבר הכלכלה החדשה בדרך המלך, ובכך לחסוך לעצמו ולאנושות כולה סבל רב.במידה שנתחיל לממש ולפתח את החיבור בינינו, כל העולם יתחיל להשתוקק לכך ויחקה אותנו, ממש כמו ילד קטן. נתחיל לראות כיצד המדינות מתחילות לרצות להיות דומות למצב שלנו, בהכרח. לא נצטרך לדבר להטיף או לעשות דבר, כיון שדרכנו הכוח הזה מתגלה בעולם, כוח הטוב שמאזן את הכוח הרע, הוא עושה את כל העבודה. זה הייחוד של עם ישראל, ביכולתו להביא לעולם את כוח הטוב. השונאים שלנו יודעים את זה, מרגישים את זה, כותבים על זה. ההגות האנטישמית מלאה במוטיב החוזר הזה, של ההכרה שלעם ישראל יש תפקיד שעליו למלא כלפי אומות העולם. למה שונאים אותנו? כי אנחנו לא מביאים את הכוח הטוב לעולם. לכן אנחנו לא עצמאיים לא מעצמנו, לא מאחרים, ולא יעזבו אותנו, לא נגיע לעצמאות בשום מובן עד שלא נביא את הכוח הטוב לעולם. מישראל דורשים דבר אחד. עלינו, עם ישראל במדינת ישראל, להגיע לעצמאות פנימית חלקית שלה, כלומר לאיזון בין כוח הטוב וכוח הרע שנמצאים בטבע, ועד ידי זה מדינת ישראל תראה דוגמה לכל העולם איך צריכים להסתדר. כל העולם מוכן לזה, מוכן, כי הוא איבד את דרכו ואת התקווה לעתיד טוב יותר. הוא צועק, בועט וכל ההתעוררות של האנטישמיות, מקורה בכך שאנחנו לא מביאים לו דוגמה של עצמאות אמיתית.מהי התקווה ליום העצמאות הבא של מדינת ישראל?התקווה היא שביום העצמאות הבא, ישראל תהיה כבר מדינה שנותנת דוגמה לכל העולם, איך להיות מחוברים נכון בקשרי אהבה הדדית ובזה משיגים כולם עצמאות אמיתית.מה נאחל ליום העצמאות הקרוב, הבא עלינו לטובה?ליום העצמאות הקרוב נאחל לעם ישראל להכיר בשיטה שנובעת מעמקי הטבע ומעמקי תורתנו, הנקראת "תורת הנסתר". מדוע היא נסתרת? כי אנחנו צריכים להוציא את הכוח הזה החוצה, הכוח החיובי ולעבוד עימו. לכן אני מאחל לעם ישראל שיגלה את הכוח החיובי הזה. זו התחלה לכל טוב.