ישראל זיו

על המדינה לעשות שימוש חברתי ודיפרנציאלי בכסף שגבתה
מן העיתונות: מבצע הרווחים הכלואים הצליח - השיטה נכשלה. המדינה עומדת כקבצן המבקש כסף ששייך לו.

תגובתי:
אפליית המס מקוממת
האוצר מתגאה בכך שהצליח לגבות, ממש בתחנונים ותוך פניה לרגש הציוני והלאומי של בעלי החברות, מעל 4 מיליארד ש"ח מס על הרווחים הכלואים. המס המלא, לו היה משתלם על אותם רווחים, המצטברים לסך 120 מיליארד ש"ח, היה צריך להיות כ- 30 מיליארד ש"ח.
בואו נזכיר לכולנו שאנחנו כשכירים משלמים מס גבוה בהרבה, שנע סביב 14% עבור השכר הממוצע במשק ומגיע עד למס שולי של עד 57% ברמות השכר הגבוהות.
כמו כן אם אתה בעל עסק קטן, או עצמאי אתה משלם 25% מס על הרווחים. מינואר, תשלם כבר 26.5% , כדאי שתתכונן, למדינה הרי חסר כסף, נכון?
אותן חברות גדולות שילמו רק בין 6% ל-10% מס על הרווחים הכלואים שניאותו להפשיר.
הכדור במגרש של האוצר - לאן ילך הכסף שגבה ?
נעזוב את הפרס האדיר שקיבלו החברות הגדולות על הבריונות הפיננסית והחשבונאית שלהן ונתרכז בעיקר: לאן ילך הכסף?
שנת 2013 תסתיים עם עודף גביית מסים של מעל 8 מיליארד ש"ח והשאלה היא האם מישהו מאיתנו ירגיש את זה בכיס?
שר האוצר הצהיר כי ההישג בגביית המס המופחת (מאוד) על הרווחים הכלואים הוא במסגרת מלמתו למען מעמד הביניים. אז איך אומרים בלעז: Show us the money !
האם הכסף "ייבלע" בקופה הכללית ולא נודע כי בא אל קרבה, או שיעשה בו שימוש מושכל במאמץ לצמצם את הפערים החברתיים האדירים שנפערו אצלנו, במסגרת ההתנתקות של המאיון העליון מכל השאר, במסלול המוכר והבטוח בו צועדת ארה"ב בשנים האחרונות?
משמעות חברתית חדשה לאחריות תקציבית
אני לא חושב שצריך לנקוט בצעדים פופוליסטים ולחלק את הכסף לציבור ברחובות. אבל אחריות תקציבית איננה רק שמירה על יעד הגירעון ומסגרת התקציב, אלא גם על רמת חיים הוגנת וסל שירותים ומוצרים חיוניים לכל ילד, קשיש ואזרח בישראל.
אם הכסף הזה לא יחזור בצורה חכמה, דיפרנציאלית ומהירה למקומות שבהם צריך אותו באמת, אם הוא יבלע בתוך התקציב וישמש לשיפור תמונת המאקרו של ישראל, למרות שבשיטה הקיימת המצב הטוב הזה "מדלג" על מרבית תושביה, אז התספורת הדרמטית הזו שמשרד האוצר עשה לכולנו בפרשיית הרווחים הכלואים, לא שווה אפילו שקל אחד.
בהכירי את האידאולוגיה הכלכלית והחברתית השלטת, אין לי תקוות רבות משר האוצר או מראש הממשלה. כמובן שפה ושם נראה ג'סטות תקציביות מיוחצ"נות, כמו ההגדלה האחרונה של הסיוע לנפגעי השואה, שהיא כשלעצמה צעד חשוב, צודק ומתבקש, אבל שינוי של ממש במדיניות הכלכלית והחברתית הנוכחית ,הוא ככל הנראה מאיתנו והלאה.
אחרית דבר: נשאלתי באחד הדיונים כאן, מה אני מציע פרקטית.
מה אני מציע, פרקטית?
ביטול חלקי של הקיצוצים הכואבים ושל העלאות המס העקיף שבוצעו בתקציב 2013 ומתוכננים גם ל-2014 .
כתבתי שצריך לעשות בעודף ההכנסות מגביית מסים שימוש מושכל ודיפרנציאלי. כלומר, את ההקלה בגזירות יש להעניק לפי מבחני הכנסה, כדי שהכסף יגיע לאן שבאמת צריך אותו. למשל, הקיצוץ הגורף בקיצבאות הילדים הוא פגיעה אנושה לא רק בחרדים או בערביי ישראל, אלא גם בשאר אזרחי המדינה שעובדים, משלמים מסים ועושים צבא. אבל מבחינת סדר עדיפויות, צריך להקצות נניח 2 מיליארד ש"ח להחזרת הקצבאות לגובהן המקורי ואת הסכום הזה לחלק רק למי שבאמת צריך את זה, נניח לעשירונים 6 ומטה וכמובן למקבלי הבטחת הכנסה וכדומה ולא לעשירונים 7 ומעלה.
אותו כנ"ל לגבי ההעלאה של מס החברות בינואר 2014, ועוד כהנה וכהנה גזרות שפגעו קשות באוכלוסיה החלשה בישראל והגדילו את הפערים.
אין לי את כל הפתרונות, אבל העיקרון ברור.
אפילו יאיר לפיד אומר שהציפיות שהצמיחה תחלחל למטה לכל האוכלוסיה אינן מתממשות:
"לפיד נגד נתניהו: "הרעיון לתת לעשירים להרוויח כדי שהכסף יחלחל עד לעניים לא עובד"
הוא רק אומר את זה ולא מתכונן לעשות משהו לגבי זה, אלא אם כן הציבור ידרוש זאת ויפעיל עליו לחץ כבד.
לכן הזהרתי מפני ג'סטות תקציביות פופוליסטיות.
בינתיים, האוצר מתחיל כבר לפעול. אולי קראו שם את הפוסט הזה....
"האוצר בוחן הקלה בגזירות: ביטול העלאת מס ההכנסה ומס החברות"