ישראל זיו

הרובוטים והטכנולוגיה יחסלו לנו את מקומות העבודה וזה לא כל כך נורא

נתן ליפסון כתב פוסט מעניין מאוד שאני מצרף כאן, על סוף דרכה של בלוקבסטר, שהגיע מ- 9,000 סניפים ל-0 סניפים תוך 9 שנים.
נשמע לכם מוכר? תחשבו על הצמד קודאק לעומת אינסטגרם.
קודאק גורילה לשעבר בעסקי הצילום, העסיקה בשיאה 145,000עובדים ופשטה את הרגל, בעוד חברת הצילום הדיגיטלית אינסטגרם פורחת ומעסיקה כמה עשרות עובדים בלבד ונרכשה במיליארד דולר על ידי פייסבוק.


פיטר ג'וזף והחברים שלו בצייטגייסט, לא חושבים שזו בהכרח התפתחות רעה.
הם טוענים שזו רק ההתחלה ושזה יגיע לכל המקצועות.
הם צודקים ! זה גם לא אסון גדול.
מדוע? כי האדם מסוגל וראוי ליותר מלהיות עבד לעבודה שלו.
הרי יש בעולם מספיק משאבים וטכנולוגיה מתקדמת כדי לספק את כל צרכי הקיום של האנושות בקלות ובלי שכולנו נחיה חיי עבדות מודרנית.


בחקלאות למשל, מומחים כדוגמת פרופ' ג'וזף שטיגליץ, מעריכים כי 3% מהאוכלוסיה שתועסק בענף החקלאות תהיה מסוגלת לספק את כל צרכיה של אוכלוסיית ארה"ב, אחת המדינות השמנות בעולם. אנו עתידים לראות מקצועות שלמים שנעלמים כשאת העובדים מחליפים רובוטים וחידושים טכנולוגיים מהסוג שהביאו לנפילתן של בלוקבסטר וקודאק.
ממליץ בחום לצפות בהרצאה המרתקת של Federico Pistono , אחד הבכירים בתנועת צייטגייסט.
ההרצאה באנגלית, במסגרת TEDx ושווה כל רגע:
Robots Will Steal Your Job, but That's OK

מה נעשה עם 90% אחוזי אבטלה?
תקראו כאן:
"המדפסת בתלת מימד מאיימת על שוק העבודה העולמי"

"אבטלת צעירים, איך יוצאים מזה? "



צטט: natlipson 2013-11-13 00:43:35
באוקטובר 1985 פתח דיוויד קוק את חנות בלוקבאסטר הראשונה שלו בדאלאס, טקסס. קלטות הווידאו היו כלי נהדר לכולם – הצרכנים יכלו לראות איזה סרט שחפצו לצפות בו ועבור האולפנים זו היתה הזדמנות נהדרת כי הם יכלו לשלוט על תזמון שחרור הסרטים כך שיכלו לא רק להאריך את חיי המדף של סרטים חדשים אלא גם לממש את השווי הכלכלי של סרטים שהעלו עד אז אבק בארכיונים. כמובן, אפשר היה להעתיק סרטים, אבל היכולת להפיץ עותקים בלתי חוקיים היתה סך הכל די מוגבלת.
החושים העסקיים של קוק הובילו אותו לפתוח עוד ועוד חנויות ולהתרחב לעוד ועוד שווקים ומדינות, עד שב-2004 הרשת שלו מנתה 9,000 סניפים.
אבל ביום רביעי הרשת הודיעה שתסגור את יתרת סניפיה בארה"ב.
יש סיבות רבות וטובות לכך שבלוקבאסטר נסגרה. אחת מהן נרמזת כבר בפתיח – עלות יצירת עותקים והפצתם ירדה קרוב לאפס. וכשיותר ויותר גולשים בכל העולם עברו מגלישה במודמים אנלוגיים לגלישה באמצעות רשתות כבלים ולוויין – אפשרות ההפצה (הלא-חוקית אך בלתי-נמנעת) הפכה מעשית. מה שהאיץ את נפילת בלוקבאסטר בהמשך היה הקמת יוטיוב, בתחילת 2005, ואחר כך האינטרנט הנייד, ובמיוחד הטאבלטים, שהיו מכת מוות.
כשנטפליקס הוקמה, גם היא הפיצה סרטים במדיומים פיסיים – דיסקים – אבל לא באמצעות חנויות כי אם בדואר רגיל. אבל בניגוד לבלוקבאסטר, נטפליקס זיהתה את האיום-הזדמנות של הפצה בעזרת האינטרנט וביצעה את המעבר משיטת ההפצה הישנה לחדשה בהצלחה. בגלל זה היא נסחרת במחיר שיא, 335 דולר, ובשווי של 20 מיליארד דולר.
פרט אולי לקולנוע, שעדיין מציע חוויה ייחודית, כל ענפי המדיה נפגעו מהאינטרנט. אבל מעטים ספגו מכות מוות כמו בלוקבאסטר. אחרים הם רשתות הספרים: בפברואר 2011 בורדרס, שבשיאה היו לה 1,300 חנויות, הגישה בקשה לפשיטת רגל וביולי 2011 נסגרה.
לבלוקבאסטר ובורדרס יש שני מאפיינים מרכזיים משותפים: מדיום פיסי שקשה להעתיק ורשתות הפצה גדולות – מה שמקל מאוד על שליטה בהיצע וגורם כמובן למחירים גבוהים. כל עוד המתחרים של שתי הרשתות פעלו בסביבה דומה, הן יכלו להמשיך ולצמוח. אבל כשעלויות הייצור וההפצה ירדו לכמעט אפס, גורלן נחתם.
חברות טלפוניה וחברות הכבלים נמצאות בסכנה דומה. המשותף לשני סוגי החברות האלה הוא התשתיות הפיסיות שלהן – הקווים שהם מתחו ממרכזיהן לבתי המנויים. התשתיות האלה לא רק יקרות, הן גם מאפשרות גישה לאינטרנט רק למי שנמצא בקצה החוט.
האיום הוא האינטרנט הנייד – הסלולארי. המרכיב הראשון של האיום היה הניידות. באותה עת, מהירות הגלישה היתה נמוכה משמעותית מזו שחברות הטלפוניה והכבלים הציעו, אבל עם השקת הדור הרביעי גם החיסרון הזה נעלם.
החלק שנותר להשלמת הפאזל הוא התוכן, וגם פה המהפיכה כבר קרתה: בשווקים המפותחים, היצע התוכן הזמין לבעלי מכשירים ניידים עולה על היצע התוכן הזמין למנויי כבלים או לוויין. ואם המהירות גבוהה, אם יש ניידות ואם יש תוכן – מדוע להמשיך לקנות גישה לאינטרנט מחברות הטלפונים והכבלים? חברות הכבלים והטלפונים הן בדיוק כמו בלוקבאסטר.