ישראל זיו

מה שאדם סמית' לא צפה זה את יצר ההרס העצמי שבטבע האנושי עקרון היד הנעלמה – הכי טבעי שיש

אין כמעט מי שמערער על הנחיצות בשוק חופשי ובאותה "יד נעלמה" מפורסמת עליה כתב אדם סמית'. הוא לא היה קפיטליסט חסר רגישות חברתית, אלא האמין שהדרך הטובה ביותר לפעול לרווחת הכלל, היא באמצעות כלכלה אינדיבידואליסטית -אגואיסטית, בה כל אחד פועל כדי לשפר את מצבו ואת רווחיו שלו. הפרדוקס הזה, הוא טבעי וגם היה נכון במשך 150 שנה, עד שהחלו לצוץ הקילקולים הגדולים של הקפיטליזם.
"כל פרט עמל כדי להגדיל את רווחיה של החברה ככל יכולתו. הוא אינו מתכוון לקדם את עניין הציבור, ואף אינו יודע באיזו מידה הוא מקדם אותו. בהעדפתו לתמוך בתוצרת מקומית על פני תוצרת זרה, הוא מכוון רק לקידום ביטחונו; ובאמצעות הכוונת תעשייה זו באופן שתוצריה יהיו בעלי הערך הרב ביותר, הוא מכוון רק כדי להשיג רווח עבור עצמו, ובכך, כמו במקרים רבים אחרים, הוא מובל על ידי יד נעלמה לקידום מטרה שאינה חלק מכוונתו. ואין זה תמיד מזיק לחברה שאין כוונתו לכך. באמצעות רדיפת עניינו הוא, הוא לעתים קרובות מקדם את עניינה של החברה ביותר יעילות מאשר אילו התכוון באמת לקדמה. מעולם לא חזיתי בטובה גדולה שיצאה מאלו שניסו להשפיע על הסחר לטובת הציבור." (אדם סמית', עושר האומות).
התפתחות הטבעית של הכלכלה היא התפתחות אגואיסטית. גם למשבר הכלכלי הנוכחי הגענו בהתפתחות טבעית. אף אחד לא אשם, אלא זאת המגמה הטבעית, על ידי האבולוציה שלנו התקדמנו והתפתחנו אליה, עד לצורה הנוכחית של ההתפתחות הכלכלית והחברתית האנושית.
על פרשת דרכים
הגענו לסיום ההתפתחות, עד כדי כך שאנחנו כבר אפילו לא רוצים שום התפתחות נוספת.
לא אכפת היום לאדם להמשיך ולהתפתח, להשיג עוד ולפעול. איזה טוב יצא לו מזה?
הכל נמצא בסוף. גם מדע, גם כל מה שאנחנו עוסקים, הכל נמצא כבר כאילו בסיום.
מה העתיד של הסופיות הזו של ההתפתחות האגואיסטית שלנו?
אין לצפות לפריצת דרך שתמשיך אותה. מצב של המתנה אינו בריא כיון שהמשבר, הר החובות, האבטלה ההמונית באירופה, הפערים החברתיים, האקולוגיה המתעתעת והבלתי צפויה והעוני, כולם גורמים לסבל אנושי רב וממושך. המשך הטיפול במשבר הכלכלי באמצעות הכלים הכלכליים המוכרים, מוניטריים ופיסקליים, רק יביא להצטברות ולהתגברות של הכוחות השליליים.
לשמחתנו, ההתפתחות הטבעית שלנו לא רק שמגדילה בנו את האגו ודוחפת אותנו להמציא, להתפתח ולצבור ידע וכסף, אלא כשאנו מגיעים כיום לשיאה, אותו עולם שעבר תהליכי גלובליזציה ואינטגרציה מואצים, הקושרים אותנו ביחד, בתלות הדדית חזקה ומוחשית, הולך ומתגלה בפנינו ומחייב אותנו לחשבון נפש, ובעקבותיו לחיבור.

כך עומדים להם זה מול זה, האגו שדחף ופיתח את הכלכלה האנושית מצד אחד, כשמנגד עולם גלובלי-אינטגרלי הדורש כלכלה חדשה. התפתחות הטבעית מתגלה כלפינו יותר ויותר. כמו תאים בגוף האדם ואפילו בדרגות דומם, צומח וחי, המבינים לפי ההתפתחות שלהם שכדאי להם להתחבר, לשתף פעולה ובכך להיות לתת חיים למשהו חדש וגדול מהם, כך אתה לוקח על עצמך טיפול בזה ואני בזה והוא בזה וכבר מתחילים להיות כמו איברים בגוף. כך מפתח בנו הטבע אינדיבידואליזם מחד גיסא ואת הצורך בחיבור מאידך גיסא.

מקושרים? בוודאי, אבל איך?
הגענו למצב שמצד אחד אנו אומנם מקושרים כולנו יחד, אך מצויים בקשר לא נכון בינינו, בקשר של ניצול הזולת, אדישות ואטימות זה לזה, מסוכסכים, מתחרים, נלחמים, פוגעים ונפגעים זה מזה, או לפחות נמצאים בכוננות מתמדת, מי ומאיפה תביא לי המכה ואיזו הזדמנות שתגיע אני יכול לנצל לטובתי, על חשבון האחרים.
מצד שני הטבע מציג את עצמו בפנינו כעגול, כאותה מערכת חברתית, כלכלי, אקלימית, תרבותית ואנושית שהפכה לגלובלית-אינטגרלית, בה לכולנו שותפות גורל ותלות הדדית זה בזה. מערכת עגולה היא מערכת הרמונית, שוויונית, מושלמת והמבוססת על אהבת הזולת, בעוד צורת הקיום האנושית הנוכחית היא כולה קוצנית, דוקרת ומזיקה המבוססת על ניצול הזולת.

הפער בין שתי המערכות האלה הוא המורגש בנו כמשבר. הניגוד בין ההתקשרויות הנוכחיות בינינו, המבוססות על ניצול, אינדיבידואליות ודרוויניזם כלכלי וחברתי, לבין עולם שקושר אותנו יחד יותר ויותר, אפילו בעל כורחנו, הוא שורש הרע. את שני הכוחות המנוגדים האלה מפעיל שהטבע ואין מההופכיות הזו שום מפלט, למעט להתחיל לעסוק בחיבור טוב בינינו, כי ניצול הזולת זו התקשרות רעה בינינו. התשובה למשבר הגלובלי, היא חיבור גלובלי.
יצר ההרס העצמי הטבעי שבנו
המשבר העולמי נובע מתוך חוסר התאמה שלנו לאותה מערכת טבעית, עגולה הקושרת אותנו יחד.
אין יותר לאן להתפתח, אין. אפילו אם נמשיך לפתח טכנולוגיה יותר ויותר מתקדמת. אז נמציא עוד מכשירים ומוצרים אבל זה הכל יהיה לרעתנו. ניתן להרגיש בעשרות שנים האחרונות שכל מה שנפתח יפעל דווקא לרעת האדם. יש לך תרופות מהפכניות אבל לא משתמשים בהם מפני שמישהו מנצל אותנו ורוצה למכור לנו במקומן את הזבל שלו.
יש לך טכנולוגיות שיכולות להקל עלינו מאוד את החיים וגם פתרונות אקולוגיים מתקדמים, אבל הם נשארות, במתכוון, "על המדף". לא רק שמונעים אותן ממך ומעכבים את ההתפתחות החיובית של האנושות, אלא ממשיכים למכור לך מוצרים נחותים, בעלי התיישנות מתוכננת לתקופות הולכות ומתקצרות. נורה שנשרפת אחרי מאה שעות, טלפון סלולרי ההופך לגרוטאה אחרי שנתיים, מוצרי צריכה שטובים לשנה שנתיים בלבד ויש עוד המון דוגמאות. כלומר הטכנולוגיה לא עוזרת לנו להתקדמות, כי האגו שלנו מהווה בפניה מחסום ולא נותן להשתמש בשום דבר לטובת האדם. הכל אינטרסים.
כולנו בסיפור הזה, גם האליטות, הממשלות, המנהלים. לא צריך להאשים אותם. בהם, כמו בנו, פועל האגו וכך מפתח אותנו, אבל בסופו של דבר האגו הכללי קובר כל דבר טוב.
פעם חשבנו שאנושות תגיע לכל מיני שיאים ומקומות. בנינו תוכנית חלל אדירה, שעלתה סכומים דמיוניים, אבל לאחרונה צמצמנו גם אותה בצורה דרסטית. מה כבר יצא לנו ממנה? אנחנו לא רואים קדימה שום קרן אור. אין לנו למה לחכות, המשבר מחריף, האבטלה הגואה באירופה היא פצצת זמן מטורפת והאפשרות שה- FED יקטין או יבטל את תוכנית ההרחבה הכמותית ואת ההזרמה המאסיבית של כספים לשווקי האג"ח מאיימת לטרוף את כל הקלפים וליצור מערבולת פיננסית כלל עולמית.
עתיד העולם בשינוי האדם
בעצם הבעיה שלנו הוא בבן האדם, בטבע האנושי, בזה שבני אדם לא יודעים להשתמש נכון בטבע. תתמה "מה פתאום אני לא יודע להשתמש? אני? אני חי, במה שאפשר אני משתמש". זו הסתכלות לא נכונה, כי מתגלה עכשיו כוח, מציאות שהיא אחרת מכל מה שהיכרנו בעבר. אם קודם יכולנו על ידי האגו שלנו להצליח, להרוויח, להסתדר, היום אנחנו לא יכולים. בעצם זו רק תחילת התהליך. אנחנו נכנסנו לתקופת מעבר מאוד מיוחדת, בעוד בעבר הצלחנו, התפתחנו, הרווחנו, עכשיו הכל הולך ומידרדר. זה מורגש לא רק במשבר הכלכלי, אלא גם בהפגנות ואי שקט חברתי בכל העולם, אפילו בשטוקהולם ובמכות החל מאקולוגיה ועד למכות פרטיות, שכל אחד מאיתנו מרגיש בחייו שלו.
מה עושים? משנים את טבע האדם. אנחנו חייבים להיות אחרים, אחרת לא נוכל לבנות שום דבר חדש וטוב.
איך לשנות טבע האדם? אין לאנושות, אין לאנושות שום עצה.
ראשית, אפילו לא חושבים על זה. לא חושבים על הצורך בחינוך של כולנו לחיים חדשים.
לא חושבים שאם נשנה באמצעות חינוך אפילו במשהו את היחסים בינינו, על ידי זה העולם ישתנה.
במקום זו, אנו עסוקים בכמה כסף להזרים לכאן, כמה כסף לכאן, אולי נחסוך על זה, אולי נעשה את זה. הכל זה תעשייה וכספים. שום דבר חוץ מזה. בעיקר זה כספים, כאילו שבזה תלוי הכל. רוב הסכומים שהעולם השקיע מאז 2008 בניסיון להיחלץ מהמשבר הופנו להצלתו של המגזר הפיננסי. ומה התוצאה? בועה פיננסית חדשה ממנה התעשרו בעיקר המחלצים עצמם, כלומר ה-1%, בעוד כל השאר נאנקים תחת העול הכלכלי, העבדות המודרנית והמצוקה החברתית.
זמן לחשבון נפש
איך אנחנו נמצא או נמציא לכולם מקום עבודה? זה מעבר ליכולתנו. כיון ישנם 60% מובטלים בין הצעירים בדרום אירופה, ובכל אירופה נרשם שיא של מעל 12.5% אבטלה. רבים מדברים על כך שזה רק מה שנותנים לפרסם ושהמספרים האמיתיים גבוהים משמעותית. זה לא רק המשבר הכלכלי. זו גם "אבטלה טכנולוגית". רובוטים ומכונות in, אנשים עובדים בשר ודם Out. מה נוכל לעשות עם זה, איזה עבודה ניתן להם? איזה עבודה? כמו במחנות עבודה שנתנו עבודות יזומות, להעביר אדמה מכאן לשם ואחר כך משם לכאן? מה ניתן להם?


הגענו למצב שאנחנו צריכים לעשות חשבון טוב על הכל, ומתוכו להגיע להבנה שהטבע השתנה. אותו הכוח שמפתח אותנו הוא כוח עגול. הוא דורש מאיתנו להיות עגולים, מחוברים יחד, מותאמים אליו כך עלינו לארגן את החברה האנושית בצורה אחרת.
אפשר לחיות יפה ובנוח עם כל מה שדרוש לך ולמשפחתך לצורך חיים יפים, בלי ההתמכרות לצמיחה, לצריכה ולחוב, ובלי החומרנות שהפכה למרכז חיינו ומסבה נזקים אדירים לנו ולכדור הארץ שמשלם את מחיר תאוות הבצע שלנו. הרי זה חוזר בחזרה אלינו. כך אנו הורסים את עצמנו.


לכן צריכים לתקן את האדם באמצעות שיטה המעוררת אותנו להתקשר זה לזה בקשר עגול ולא קוצני או שבור, להתקשר ובכך לעורר על ידי החיבור אותו כוח טבעי ופנימי הנמצא במרכז העיגול.
סגירת הפער בין היחסים המתבקשים בינינו כתוצאה מאותה תלות הדדית טבעית בינינו, לבין היחסים המקולקלים הנוכחיים בינינו, תחסל את שורשי המשבר ותביא אותנו לחיים חדשים, נוחים, מסודרים והרמוניים. חיים טובים, פשוטים, מאוזנים, בטוחים, בריאים. מה עוד הבן אדם צריך?
מכללי לפרטי ומפרטי לכללי
כל אחד ואחד מאיתנו קשור איכשהו לכל הבעיות הפוקדות את העולם. ישנו קשר.
מתגרשים, מפרקים משפחות ומסגרות, יש מי שבלי עבודה, כולנו מרגישים חוסר בחינוך ילדים, בעיות בריאות, אקולוגיה וכלכליות, חוסר דיור, אי צדק חברתי. הרשימה עוד ארוכה ואין מי שלא ימצא את עצמו באחת או יותר מהמעגלים האלה.
נכון שמרביתנו מוטרדים רק ממה שקרוב לעצמנו ולכן כל הדיבורים האלה על משבר עולמי או על המשך ההתפתחות האנושית עוברים לנו 10,000 ק"מ מעל הראש.
אבל האתגר הוא להראות לכולנו מאיפה הכל נובע. שזה דו-סטרי, מכללי לפרטי ומפרטי לכללי.
שבכל זאת אי אפשר לברוח מזה. את הבעיה הפרטית שלך, יש לעוד כמה מיליארדים שבעולם.
אותה הבעיה. ברור שהאדם לא רוצה להרים את הראש למעלה מהצלחת שלו, אבל הוא צריך להבין שמה שיהיה בצלחת שלו תלוי עד כמה שהוא קשור בחיבור נכון לאנשים אחרים הנמצאים בסביבה שלו. אם נבין ונרגיש לפחות את זה, זו כבר קפיצה משמעותית קדימה.