ישראל זיו
יחי המלך החדש: התחרות. הנקמה מתוקה? לא בטוח.
by
, 22.10.2012 at 12:19
רק הוזלת מחירים בעקבות ערבות הדדית בינינו תיטיב עם כולנו, במקום להשאיר אדמה חרוכה.מלפפונים ב- 20 אגורות לקילו, רוצים?
עגבניות ב-30 אגורות לקילו, רוצים?
עוף ב- 2 ₪ לקילו, רוצים?
והנה הקצפת על העוגה: מי יארוז לכם אותם ויגיד יפה תודה רבה בתקווה שתחזרו בשנית?
לא עובדים קשי יום המרווחים שכר מינימום, אלא רמי לוי, מנכ"ל שופרסל ומנכ"ל מגה בכבודם ובעצמם, מסתובבים בסניף שלהם במודיעין, מזיעים, מודאגים, מקווים לבסס דומיננטיות ולרמוס את הרשת היריבה, בלי כפפות.
זו לא פנטזיה אלא המציאות בסניפי הרשתות השונות במודיעין.
לקוחות מגיעים מכל הארץ לקנות מוצרים בהנחות של למעלה מ- 90% ולפעמים במחיר שקית הניילון בלבד.
אנחנו אוהבים לשנוא את רשתות המזון הגדולות, הן הרי הרוויחו את היחס הזה שלנו ביושר.
יוקר המחייה, מכת מדינה, בולט במיוחד ברשתות הגדולות.
פערי תיווך של מאות אחוזים על ירקות ופירות ותאוות בצע בלתי מרוסנת מצד הרשתות.
כולנו קראנו בעיתונים איך למרות שהחקלאים הורידו מספר פעמים את מחירי הפירות או הירקות, הרשתות לא הוזילו את המחיר לצרכן ופשוט הגדילו את המרווח שלהם, על חשבוננו.
עכשיו הם מזיעים, מתחרים על הכיס שלנו, על כל לקוח ואנחנו, מקבלים סוף סוף את היחס ואת המחירים שמגיעים לנו.
כמה מתוקה נקמה.
גם הזיכרון הטרי של קריסת המחירים בשוק הסלולר, בעקבות הגברת התחרות בענף, גורם לנו להמליך מלך חדש – את התחרות.
היא הפיתרון לכל הבעיות שלנו.
ההמלצות הטריות של הוועדה להגברת התחרותיות במשק, רק מעניקות גושפנקא של מומחים לאינסטינקט הצרכני ולייצר הנקם שלנו:
תנו לנו תחרות, כמה שיותר, בלי כפפות.
כדי להוזיל מחירים ולשפר את השירות/מוצר, כדי להחזיר את הכוח לצרכן, צריך פשוט ליצור בכל הענפים תחרות חריפה, בלתי מרוסנת.
אנחנו, כצרכנים, בטוח נרוויח, נכון?
ככה עשינו, בעזרתו של השר לשעבר כחלון, אביר הצרכנים, לחברות הסלולר ומתחילים לעשות לרשתות השיווק.
רבים טוענים שחייבים להרחיב את המודל התחרותי הדרוויניסטי גם לבנקים, לחברות הביטוח, למנהלי קרנות הפנסיה, לחברות הטלוויזיה בכבלים, לחברות הדלק ואפילו לחברת החשמל והרשימה עוד ארוכה.....
אבל, כשתחושת האופוריה והניצחון הצרכני תישקע, נבין שאנו יורים לעצמנו ברגל.
ברור שתחרות זה טוב, מכל הבחינות, אבל כשהיא מגיעה לרמה קיצונית כזו,
היא הופכת מ-נכס כלכלי לנטל ומ-הזדמנות לאיום.
במקום לצמצם לנו את ההוצאות, היא תפגע לנו קשות בהכנסות ובחסכונות.
כן, לכולנו.
האם מישהו חושב שהרשתות המתחרות ביניהן במודיעין ימשיכו למכור לנו מוצרים בחינם ובמחירי הפסד?
האם לא ברור שהפנקס שלהן פתוח והיד רושמת והם ימצאו דרך חדשה ומתוחכמת יותר לכיס שלנו?
האם לא ברור שאם רמת המחירים תרד, מתחת לסף הרווחיות, בגלל תחרות בלתי מרוסנת, כל החברות הגדולות יקלעו להפסדים גדולים מאוד?
ברור שכן וזה הרי יפגע בכולנו:
-חלקנו עובדים בהן וברור שאם המצב יימשך יהיו פיטורים וקיצוצי שכר.
-חלקנו ספקים שלהן והם ילחצו עלינו לספוג חלק משמעותי מהירידה במחיר לצרכן.
-בעלי מכולות ועסקים קטנים שכבר מתקשים לשרוד יפשטו את העסק כי אין להם את ה"כיס העמוק" לשרוד ברמת מחירים כזו.
-הבנקים שנותנים להם אשראי בהיקפים גדולים עלולים לסבול מההפסדים של הרשתות הגדולות.
-גם המשקיעים המוסדיים המחזיקים במניות ובאג"ח קונצרני שהנפיקו כל העסקים הגדולים והבנקים יפסידו בבורסה על השקעתם, בדיוק כפי שקרה למי שהשקיע בפרטנר, סלקום או איי די בי.
-וכמובן התזכורת התמידית – הכסף של הבנקים ושל הגופים המוסדיים אינו שלהם, אלא שלנו – ציבור הלקוחות שלהם.
שיקום כאן אדם אחד ויגיד שהוא לא יפסיד בשום מקרה ובשום "כובע", אם מה שקורה כרגע ברשתות המזון במודיעין יהפוך לתופעה רחבה?
אנחנו הרי תלויים זה בזה, כולנו.
אגב, יוקר המחייה מאפיין גם ענפים מאוד תחרותיים וגם מדינות שרמת התחרות בהן גבוהה משמעותית בהשוואה לישראל.
נכון שהגברת התחרותיות מסייעת להוזלת מחירים, אך עדיין ברירת המחדל של כולנו, פרטיים ועסקים, תישאר מקסימום רווח לעצמנו.
לכן, נשאלת השאלה האם יש דרך להוזיל את יוקר המחייה, בלי לגרום לפשיטת רגל כללית ובלי להתנהל כל חיינו מקרב צרכני אחד למישנהו, עומדים על המשמר, מתגוננים, תוקפים, נלחמים.
האם זה אורח החיים אליו אנו שואפים?
לכן, אם ברצוננו לשרוד ולהוזיל את יוקר המחייה ולא סתם לאבד את חיי כולנו לדעת,
יש להפנים שהפתרון האמיתי ליוקר המחייה הוא בהתקשרות של ערבות הדדית בין כולנו.
נכון, התהליך יהיה הדרגתי והמחירים לא יקרסו ב- 100%,
אלא ירדו בהדרגה למחיר העלות האמיתית שלהם ליצרן ולמשווק.
לא פחות, אבל גם לא אגורה אחת יותר.
זה יהיה הישג צרכני אדיר, כיון שאם כולנו נתחיל להתייחס אחד לשני מתוך דאגה, התחשבות וערבות הדדית בינינו, ברור כי לא נפקיע מחירים זה מזה.
דמיינו לעצמכם מצב של משפחה אחת גדולה.
האם הייתם מפקיעים מחירים מהילדים שלכם, או מההורים שלכם?
התשובה, ברורה.
בנוסף, הוזלת מחירים שהיא תוצאה של ערבות הדדית בינינו לא תשאיר אדמה חרוכה ועסקים מפסידים שיגררו את כולנו לאבדון כלכלי וחברתי.
כלכלה שתתנהל לפי חוקי הערבות ההדדית תהיה כלכלה שפוייה, מאוזנת, יציבה ומשתלמת לכולנו.
נתחבר – נרוויח.