ישראל זיו

ניהול פנסייה על ידי מלכ"רים – התחלה טובה
מן העיתונות: כך הפכה קרן ממשלתית לקרן הפנסיה המצליחה ביותר.
האם ההצלחה של עמיתים מלמדת על הפוטנציאל בהעברת הפנסיה לניהול ממשלתי?
אפשר לחסוך לפנסיה אחרת. חמש חברות ביטוח שולטות ב-95% מהחיסכון הפנסיוני והסיכון לניגודי עניינים ממשי

תגובתי:
1. -הדוגמה של עמיתים: כתבה מעולה של מירב ארלוזורוב על המלכ"ר הממשלתי "עמיתים", המנהל את כספי קרנות הפנסייה הוותיקות שהולאמו, בהיקף של 300 מיליארד ש"ח ובהצלחה מרובה. הרבה יותר טוב וזול וכל המוסדיים, הנגועים בניגודי אינטרסים חמורים מולנו ועוד גובים עבור שירותיהם דמי ניהול ועמלות מפוקפקות ומספקים תשואות נמוכות משמעותית מ"עמיתים" ועוד בסטיית תקן (=סיכון) גבוהה יותר.



ניחא יקר, אבל איך התשואות? - לא משהו
גורמים אינטרסנטים "מפחידים" ומזהירים אותנו מפני היוזמה הממשלתית לשלב מלכ"רים כגופים מנהלים של החיסכון הפנסיוני.
הטענה הרווחת היא שמלכ"ר לא יוכל להרשות לעצמו לשכור כח אדם יקר ומיומן. בנוסף, החשש הוא מפני ניהול "אפור", סולידי מדיי וחסר תעוזה ויצירתיות.
כלומר – הגופים המוסדיים טוענים שמלכ"רים יניבו תשואות נמוכות יותר לחוסכים לפנסייה.
"עמיתים" היא הגוף הפנסיוני הגדול בישראל הוא גם הגוף הכי פחות מפורסם. 300 מיליארד שקל של כספי חיסכון פנסיוני, שנוהלו בעבר בידי קרנות הפנסיה של ההסתדרות עד להלאמתם בידי המדינה ב-2003, מנוהלים כיום בידי הקרן הממשלתית עמיתים.
הקרן, שכל מנהליה ממומנים בידי ועדה ציבורית בראשות שופט ובפיקוח המפקח על הביטוח באוצר, גובה דמי ניהול אפסיים של 0.11% בלבד. הקרנות שתחתיה הצליחו לסיים את ארבע וחצי השנים האחרונות בתשואות מצטברות של 36%-44%, כ-50% יותר מהתשואות שהניבו קרנות הפנסיה הרגילות הנמצאות בבעלות פרטית והגובות מאיתנו מחיר יקר בדמי הניהול.
2. -הבו לנו מלכ"רים - דחוף!
כתבתי על זה בדיוק, מספר פעמים בחודשים האחרונים.
המסר העיקרי שלי היה שהאוצר חייב להזדרז ולקדם ההצעה הנשקלת לאפשר למלכ"רים לנהל את החיסכון הפנסיוני שלנו, במקום הגופים המוסדיים.
חלק פוסטים שלי בנושא:
"הפנסייה שלנו - מוסדיים Out, מלכ"רים in "
"כשמנסים לגעת בכיס של המוסדיים - הם מגיבים באגרסיביות"
"הפנסייה שלנו והמוסדיים"
"האם יקרה למוסדיים, מה שקרה לחברות הסלולר"

3. - תחרות בין המוסדיים? רק למראית עין
בנוסף, השוק המוסדי הוא ריכוזי מאוד ו95% ממנו מרוכזים בידי חברות הביטוח הגדולות. זה בטח לא עובד לטובתנו הלקוחות. לכאורה – יש תחרות בין הקבוצות הגדולות, אבל באופן "תמוה", התחרות לא ממש הגיע למה שבאמת מעניין אותנו: השירות, המחיר, השקיפות וההוגנות של המנהל הפנסיוני, כלפינו.
4. מדוע ביצועי ההשקעות של המלכ"ר עמיתים, טובים יותר משל המגזר הפרטי?
דה מרקר מציין מספר סיבות:
א. -העדר פעילות למטרת רווח: חלק חשוב בהצלחה של עמיתים נובע מהיותה קרן ממשלתית, שאינה פועלת למטרות רווח. ראשית, מנהלי הקרן מעידים כי הם משוחררים מלחצים להגדלת הרווח - לחצים להנבת תשואות בטווח הקצר, או לחצים לשרת אינטרס כלשהו של הבעלים. זה כבר משפר את מצב החוסכים בקרן.
ב. -דמי ניהול נמוכים:היעדר הצורך ברווח מאפשר לעמיתים להסתפק בדמי ניהול נמוכים שזאת תרומה ישירה להגדלת התשואה של החוסכים.
אבל יש לשים לב שההפרש בביצועים לטובת המלכ"ר הממשלתי עמיתים, בהשוואה לקבוצות הביטוח הגדולות והמפורסמות ממנו, גבוה משמעותית מזה המתבקש מדמי הניהול האפסיים שגובה עמיתים על שירותיה.
זה נתון קשה מאוד, מבחינתם של המשקיעים המוסדיים המסחריים.
ג.- התמחות, התמקצעות והכי חשוב – בלי חשבון "נוסטרו": עמיתים אינה עוסקת בניהול הנפקות בשוק ההון (חיתום), היא אינה סוחרת בני"ע (פעילות ברוקראז'), אין לה חברות אחיות שמנהלות קרנות נאמנות או תיקי לקוחות שגם להן אינטרסים בשוק ההון, אין לה בעלים עם אינטרסים עסקיים משל עצמם ( טייקונים), ובעיקר - אין לה תיק הון עצמי (נוסטרו). לעמיתים אין דרך להרוויח כסף מעיסוק כלשהו פרט לזה של ניהול ההשקעות הפנסיוניות של החוסכים דרכה, ולכן עמיתים מתמקדת רק בניהול השקעות מיטבי.
ד. -היעדר הוצאות שיווק ועמלות ייקרות מאוד ( עד 50% מדמי הניהול) למפיצים ולסוכני ביטוח ומשוקים פנסיוניים, מאפשר למלכ"ר להעביר את כל החיסכון הזה אלינו, ציבור החוסכים, באמצעות הוזלה משמעותית בדמי הניהול.
ה. -העדפת שיקולי השקעה ארוכי טווח: העדר התחרות, מאפשר לעמיתים לנהל השקעות פנסיונית על בסיס שיקולים ארוכי טווח ומבלי להיכנס "ללחץ" ולהרפתקאות פיננסיות, רק כדי להתברג לצמרת הביצועים מתחילת החודש, הרבעון או השנה.
החשדנות המוצדקת של הציבור, כלפי המשקיעים המוסדיים והאפשרות לנייד די בקלות את הכספים ממנהל למנהל ( במיוחד בשוק הגמל וההשתלמות), הכניסו את המוסדיים ללחץ והם עסוקים בשיקולי טווח קצר, במטרה להציג ולפרסם תשואות גבוהות ללקוחות, כדי למנוע נטישה וכדי לגייס לקוחות חדשים. כך הפכה תעשיית הניהול הפנסיוני, מאחת שאמורה לרוץ מרתון ולנצל אנומליות בשווקים הפיננסיים לטובת הלקוחות, לספרינטר שאופק ההסתכלות שלו הוא ה- 100 מטר הקרובים בלבד.
התוצאה – הרסנית ללקוחות.


התשואות של המוסדיים דומות כולם אחת לשנייה, וסטיית התקן של החיסכון הפנסיוני, המודדת את הסיכון הפיננסי, גבוהה משמעותית מבעבר. כלומר הוא הפך לתנודתי יותר ולמסוכן יותר. להבדיל, ניהול ההשקעות בעמיתים, וזהו סוד ההצלחה החשוב ביותר שלה, מתמקד בהנבת תשואות ארוכות טווח.

סיכום ביניים: בינתיים, KO (נוקאאוט) למלכ"ר הממשלתי עמיתים על השוק המוסדי הפרטי.
5. -מי רוצה לעבוד במלכ"ר אפור ולא בשוק הפרטי הזוהר? אני!
גם הטיעון שמלכ"ר כזה לא יכול להרשות לעצמו את העובדים המוכשרים והיקרים ביותר בשוק המוסדי הוא חסר שחר, או יותר נכון – הוא אפילו ייתרון של עמיתים.מנהלי ההשקעות בשוק הפרטי, מתוגמלים בשכר ובבונוסים נדיבים, הנגזרים, בצורה ישירה או עקיפה, מרווחיות החברה המנהלת. רווחיות שהקשר בינה לבין תשואת תיק ההשקעות של הלקוחות וב"נוסטרו" הוא חזק מאוד.
מכאן, יש למנהלי ההשקעות בשוק הפרטי נטייה לקחת סיכונים פיננסיים גדולים יותר, כדי שבשורה התחתונה – המשכורת והבונוסים שלהם יגדלו.
בנוסף, המגזר הפרטי הוא מקום שניתן להתקדם בו מהר מאוד בקריירה ומנגד, הוא יודע גם לפטר בתקופות של משברים, מפולות או מיזוגים ורכישות.

בתנאים האלה, מנהלי השקעות העובדים במגזר הפרטי, הם חסרי ביטחון תעסוקתי ולכן משתדלים לחטוף לעצמם מקסימום בונוסים ושכר בכל תקופת זמן, מחשש שלא תהיה הזדמנות נוספת.
האם זהו מנהל ההשקעות שאנחנו, הלקוחות, רוצים שטינהל עבורנו את החיסכון החשוב בחיינו?

להבדיל, עמיתים אולי איננה מציעה שכר של מיליונים ומכוניות שרד למצטיינים, אבל היא נחשבת למקום עבודה מקצועי, יציב, הוגן ומתגמל בצורה ראוייה ומספקת.
המשבר הנוכחי אינו מצוי לפני סיומו, אלא הוא עדיין מתפתח וצובר עוצמה רבה. תחשבו על שוק ההון החבוט של 2009, עם פיטורים, מיזוגים, הפחתות שכר, אבטלה גבוהה והעדר משרות פנויות, במיוחד לבכירים.
בנסיבות האלה, לעבוד בעמתים הממשלתית, זה בהחלט ייתרון.
התוצאות מדברות בעד עצמן – תנו לתשואות לדבר.
6. -הכנסת מלכ"רים לניהול החיסכון הפנסיוני היא בבחינת עזרה ראשונה ודחופה.
לדעתי, זה שווה הפגנה של מליון איש בכיכר רבין. אולי נתארגן?
יש לקוות שהאוצר יזרז את הטיפול בהצעה שהוא "משתעשע" בה מזה חודשים ארוכים, להכניס מלכ"רים לנהל עבורנו את החיסכון הפנסיוני, במקום גופים מוסדיים הפועלים למטרות רווח ושחלקם בבעלות טייקונים, החייבים לנו - הרבה כסף.
אם מי שמחליט עבורנו על "תספורת" בה מוחקים לטייקון 50% ומעלה מהחוב שלו אלינו, הוא גוף פיננסי הקשור, במישרין או בעקיפין, לאותו טייקון, היש מי שיערב שהסיטואצייה הכימעט בלתי אפשרית הזו אינה נגועה בניגוד אינטרסים תהומי?

הכוונה היא שבמקום המשקיעים המוסדיים נגועי האינטרסים ותאווי הבצע, ינהלו את כספנו גופים מתמחים, שיהיו בבעלות המדינה או אחד האורגנים שלה ושלא יהיו עסוקים כל הזמן בלחפש את התועלת שלהם, על חשבון התועלת שלנו.
דמי הניהול יירדו ויהיו מיועדים לכיסוי הוצאות בלבד, השקיפות תשתפר ורבים מניגודי האינטרסים ייעלמו.
7. - החמרת הרגולצייה על המוסדיים: נכון, ניתן באמצעות החמרת הרגולצייה, לצמצם את ניגודי האינטרסים בינינו לבין המשקיעים המוסדיים ולשפר את מצבנו:
א. ייחוד העיסוק – לגוף מוסדי אסור יהיה לעסוק ישירות, או בעקיפין, בעסקים אחרים, לרבות חיתום, ניהול תיקים, ניהול קרנות נאמנות, ברוקראז' ועוד. אסור יהיה לו גם להיות בבעלות מלאה, או אפילו חלקית, של קבוצה העוסקת בפעילויות אלה.
ב. איסור מוחלט לנהל חשבון "נוסטרו" – בחשבון הנוסטרו מושקעים כספי חברת הניהול הפנסיונית. הרווחים וההפסדים מחשבון זה, הולכים ישר לכיסו של הגוף המוסדי.
שילוב של ניהול "נוסטרו" וכספי לקוחות, באותו גוף – הוא הרסני, למרות החומות הסיניות שנקבעו לכך בחוק.
ג. חיוב באיזון בין ההתחייבויות של הקרן לבין נכסיה, בטוח הארוך. ראו בכתבה של דה-מרקר.
ד. תחרות על הדברים החשובים: כפי שמציע דה-מרקר, אפשר היה לחייב גם את הגופים המוסדיים הפרטיים האחרים בישראל לנהל את התחרות ביניהם על מי מבטיח תשואה יותר גבוהה או מי משיג שיעור כיסוי נכסים יותר גבוה, וזאת רק באמצעות דרישות של הפיקוח - ללא שינוי הבעלות עליהם.
ה. קביעת תקרה לרווח השנתי של הגוף המוסדי, כפונקצייה של % משווי הנכסים המנוהלים. אם יווצר עודף – הוא יוחזר לנכסי הלקוחות.
ו. הטלת מגבלות על גובה השכר והבונוסים לכח האדם, בכל הדרגים הניהוליים וקביעת תקרה, בפיקוח צמוד של אגף שוק ההון באוצר והרשות לני"ע.
8. -ובכל זאת – רגולצייה זה פלסטר, לא טיפול שורש: הסיכוי ליישום של הצעות אלה, כולם או מקצתן, נמוך מאוד.
בנוסף, הניסיון מראה שכל עוד לא ישתנו באופן מהותי, ניגודי האינטרסים בין הגופים המוסדיים לבין לקוחותיהם, תמיד תימצא הדרך לקפח, איכשהו את הלקוחות ולעקוף את הרגולצייה בצורה חוקית לגמרי, המזיקה לנו ציבור החוסכים.

לכן, בלי אמון וערבות הדדית בינינו, רגולצייה היא פלסטר בלבד. אומנם חיוני, אבל בפירוש טיפול בסימפטומים ולא בשורשים של הבעיות הרבות בשוק הפנסיוני.

חשוב לקדם במהירות את היוזמה להציב מלכ"רים בראש הפרמידה של המשקיעים המוסדיים בישראל.
בינתיים – זה הרע במיעוטו.
בעתיד, כשנתקשר בינינו בערבות הדדית, הרגולצייה תאבד מחשיבותה ותפנה את מקומה לרגולצייה עצמית, מתוך בחירה והפנמה שכולנו קשורים ותלויים זה בזה.
אז נוכל לפגוש את המשקיע המוסדי החברתי, הפועל במקצועיות, הוגנות ושקיפות, כדי לנהל את החיסכון הפנסייה שלנו לטובתנו ומתפרנס מכך בכבוד - היינו גובה דמי ניהול הדרושים לו לכסות את כל הוצאותיו, לרבות שכר, מיחשוב, לוגיסטיקה וכל מה שצריך להמשך תיפקודו.
לא פחות, אבל גם לא יותר.
8. ניהול עצמי בידי הלקוחות, IRA
רבים מסכימים כי השיטה הקיימת בעייתית מאוד, אבל תולים את תקוותם בפיתרון אלטרנטיבי להכנסת מלכ"רים לניהול החיסכון הפנסיוני: ניהול עצמי בידי הלקוחות.


בארה"ב ובמדינות נוספות במערב, החוק ותקנות המס מסדירות את האפשרות לתת לנו, הלקוחות, לנהל את החיסכון הפנסיוני של עצמנו.
בארה"ב זה הפך לסטנדרט. הניסיון שם מראה כי העמלות תרדנה בצורה משמעותית ותשקפנה רק את הוצאות התפעול והמסחר של נותני השירותים וכי ניגודי האינטרסים המשמעותיים יחוסלו לחלוטין. אנחנו לא אמורים לההפך למומחים בשוק ההון ובקבלת החלטות בתנאי אי וודאות ונוכל להמשיך להתייעץ עם יועצים השקעות מוסמכים ועצמאיים, שתמורת תשלום מאיתנו, יתנו לנו עיצה מקצועית וחסרת פניות.
אבל אין בישראל ייעוץ אובייקטיבי אמיתי, שנאמן אך ורק ללקוחות ולא משרתם של שניים, שלושה ואפילו יותר אדונים.


הייעוץ בישראל ניתן "חינם" ללקוח וזה הייעוץ הכי ייקר שתקבלו אי פעם.
הוא עולה לכולנו מיליארדים.
כתבתי על זה כאן: "אם מציעים לך ייעוץ חינם, רח את הכסף וברח"
בנוסף, הציבור הישראלי נפגין בורות בנושא פיננסים, בורסה וחיסכון.

אין להתפלא על כך - הבורות הפיננסית שלנו טופחה במשך עשרות שנים, על ידי אלה שייפגעו הכי הרבה, אם נהפך לפתע לצרכנים אסרטיביים ולמביני עניין, בתחום הפיננסים.
הבנקים והמוסדיים הקפידו לשמור עלינו בורים ועמי הארץ.
כתבתי על זה כאן:
"הבורות הפיננסית שלנו עולה לנו ביוקר"
אז עם בורות פיננסית כזו וללא ייעוץ אובייקטיבי אמיתי, מי בדיוק מסוגל לנהל את כספי הפנסייה שלו בעצמו ולקבל החלטות שיש להן השלכות דרמטיות על עתידו הכלכלי?
אולי מיעוט שבמיעוט מבינינו. כמעט בטל בשישים.
האם חוק החינוך הפיננסי החדש יעזור?
אני בספק רב.