ישראל זיו

]Gold standard - האם הכסף שלנו שווה יותר משווי הנייר עליו הוא מודפס?

מן העיתונות: הרפובליקאים שוקלים לאמץ מחדש את "תקן הזהב" בארה"ב.
למעלה מ-40 שנים אחרי זניחתו, "תקן הזהב" חוזר במפתיע אל מרכז השיח הפוליטי בארה"ב.
http://www.themarker.com/wallstreet/1.1808859
http://www.ft.com/intl/cms/s/0/06ebf...#axzz24dQbHvgC
תגובתי:
אם תקישו את צמד המילים Gold standard במנוע חיפוש, תקבלו הצצה אל אחת המחלוקות הרציניות והמהותיות המשפיעות על אופייה והיקפה של כלכלת ארה"ב ובשינויים המתחייבים, על השיטה הכלכלית הנהוגה במרבית המדינות בעולם.
תקציר האירועים, למי שאינו מכיר
עד משבר האנרגייה הגדול במערב, בתחילת שנות ה-70, ערכו של המטבע האמריקאי "נשען" על הזהב, שהיווה את בסיס העושר של ארה"ב, כבסיס לכל השיטה הכלכלית והפיננסית.
מה זה "נשען"? בסופו של דבר, זה התבטא בכך שכמות הכסף שבמחזור, בארה"ב הוגבלה, כך שמאחוריה עמדו מטילי זהב אמיתיים, ששכבו בכספות הלאומיות של ארה"ב ובמרתפי הבנק המרכזי.
בשנת 1971, ניתק הנשיא ניקסון את הקשר בין הדולר לזהב ומרגע זה ואילך, הורשו הממשלה והבנק הפדרלי להדפיס כסף נוסף, בלי "להתכסות" עליו במטילי זהב.


כמות הכסף גדלה משמעותית, השימוש באשראי כדרך חיים מומלצת ו"מאושרת" נולד ו"תרבות הצריכה" המוגזמת העלתה הילוך, ושימשה מאז כמנוע הצמיחה מספר 1 של הכלכלה הגדולה בעולם והפכה אותה למעצמה שהיתה עד 2008 וכיום – לשבר כלי כלכלי ותרבותי. אימפריה בשקיעה, כלכלית ותרבותית.
מאז, במיוחד סביב מערכות בחירות, עולה מדי פעם הרעיון להחזיר את "סטנדרט הזהב" ולקשור את כמות הכסף במשק למתכת היקרה, שמחירה עלה, בעשור האחרון בכ- 500% ביחס לדולר.
אי אפשר לדבר על זהב ועל אינטרסים כלכליים, בלי להתייחס לשיקולים פוליטיים ולאידיאולוגיה.
מי רוצה להחזיר את סטנדרט הזהב ולהגביל את יכולתו של הממשל ושל הבנק המרכזי להדפיס כסף כאוות רצונו?


נכון, הרפובליקנים, זה גם חלק מהמצע של מיט רומני, שהוא טייקון כלכלי אדיר בפני עצמו, שלא היסס לפרק חברות, לפטר עובדים, להקים מקלטי מס ולשלם ב- % הרבה פחות מס מאשר המזכירה שלו. הרפובליקנים מציעים להקים וועדה שתבחון את הסוגייה ותגיש המלצות.
מדוע? כי תפיסת העולם הניאו-ליברלית שלהם, נאמנה למונחי הימין הכלכלי, גורסת כי עדיף למשק ממשלה קטנה, עם מעורבות מינימלית בכוחות השוק ובהתאם גם יכולת מוגבלת להדפיס כסף, יש מאיין, היינו בלי להתכסות עליו בזהב, כדי להזרים תקציבים גדולים, להגדיל את היצע הכסף ולגרור סיכונים אינפלציוניים, הנחשבים כאוייב הגדול של הצמיחה והעסקים.
מה באמת שווה הכסף שלנו ומה הוא אמור לייצג?
הניתוק של ערך הכסף מהזהב, נחשב לרעה החולה של הכלכלות במערב, ולצעד הבודד שהשפיע משמעותית ואיפשר את היווצרות הבועות בכל התחומים: בועת הצריכה המוגזמת, בועת הנדל"ן, בועת הפיננסים, בועת האשראי וכדומה.
כל עוד הרצון האינדיבידואלי שלנו, התפתח בקצב נורמלי, הבועות האלה עוד עבדו, לכאורה, לטובתנו ומימנו צריכה, עלייה ברמת החיים, צמיחה ותחושת עושר.
אומנם היו, פה ושם, משברים ודרמות, אבל איכשהו הצלחנו לחזור לשיגרה, לצמיחה ולצריכה, לא מעט בגלל שהממשלות והבנקים המרכזיים דאגו להגדלת ההיצע של הכסף ובמחירים זולים (ריבית) ובכך איפשרו את ההתאוששות הכלכלית.
את כל זה איפשר הניתוק של ערך המטבע מהזהב.
הטבע האנושי בנה ועכשיו הוא גם הורס
אבל באיזשהו שלב, הרצון שלנו להנות, להרוויח כמה שיותר, לשלוט, להתעשר, למצות את החלום האמריקאי עד תום, הפסיק להתפתח בצורה ליניארית ופשוט יצא מכלל שליטה.
לא הספיקה לנו רמת חיים מערבית "נורמלית" ונוחה, אלא הכנסנו את עצמנו למירוץ עכברים מטורף, למה שבהמשך יקבל את הכינוי המוצדק "עבדות מודרנית", כדי להתעשר ואם אפשר – גם במינימום מאמץ.


כך התנתקה לה כלכלת הפיננסים מהכלכלה ה"אמיתית" המבוססת על בני אדם, מפעלים, עסקים וטכנולוגייה.
כלכלת הנייר ניצחה את הכלכלה האמיתית.
זה לא היה יכול להתרחש, לולא בוטל ה- Gold standard .


הזהב היא מתכת מאוד כבדה, פיזית. אם מחיר הדולר היה קשור איכשהו למחיר הזהב, אין סיכוי שבועת הסאב-פריים , והשכלול של הנדסה פיננסית ממונפת ומתוחכמת ומוצרים פיננסים שנראו נוצצים מבחוץ והפכו למלכודת מוות שזיכתה אותם בכינוי המפוקפק "נכסים רעילים" , היו יכולים להתקיים.
הקשר לזהב היה מקרקע את כלכלת החלומות ואת האלכימייה המודרנית, שהרצון האגואיסטי והבלתי מרוסן שלנו להרוויח כמה שיותר, המציא.
אם תרצו, ה- Gold standard יכול היה לשמש כסוג של Reality check, עבור השיטה הכלכלית, התעשייה הפיננסית, תרבות וצריכה המוגזמת והבועות האדירות שהזכרתי קודם.
בלעדיו – קיבלה תאוות הבצע האנושית מסלול ירוק, אישור להשתולל ולצאת מכלל שליטה.


כל עוד עמדה מאחורי השיטה גם כלכלה אמיתית, רכוש, עסקים, משפחות עובדות , מסחר, ייצוא וייבוא, זה עוד איכשהו עבד.


אבל מרגע שתעשיית הפיננסים השתכללה מספיק, העניינים פשוט יצאו מכלל שליטה והכסף האמיתי של פעם, הפך למה שהוא היום – כסף מלאכותי, וירטואלי, ממש כמו במשחק של מונופול.
תרגיל מודרך – בואו נפתח, כל אחד, את הארנק שלו ונציץ פנימה
תפתחו את הארנק שלכם עכשיו, תוציאו שטר של 100 דולר, או 200 ₪ ותשאלו את עצמכם מה באמת הוא שווה?


מי ומה עומד מאחוריו והאם הוא לא יאכזב אתכם ביום סגריר.
יודעים מה, לא ביום סגריר, אלא ביום הדין ממש, היינו ביום שחייכם, שרידותכם ושלום ילדכם יהיה תלוי במה שיש לכם בארנק, או בבנק.
אתם שקטים?
אם כן, תתעוררו.
לא סתם מחיר הזהב עלה בעשור האחרון בכ- 500% לעומת הדולר.
השיטה הכלכלית הנוכחית סיימה את תפקידה ההיסטורי וטוב שכך
מהתפוצצות בועת הנאסד"ק ב- 2001 , דרך משבר הסאב-פריים ב- 2008 ועד למהדורה הנוכחית והמסוכנת מכולם של המשבר העולמי, יותר ויותר אנשים, גם מומחים, מבינים שהשיטה הכלכלית הנוכחית מיצתה את עצמה, פשטה את הרגל, בגלל התפתחות אקספוננטיאלית של הרצון שלנו להרוויח כמה שיותר, ובעצם התנתקה לחלוטין מהכלכלה המסורתית והשפוייה.
ייצרנו לעצמנו מטבעות חסרי ערך, העמדנו לרשותנו מכונות דפוס שהגדילו בצורה מלאכותית את כמות הכסף, הכל כדי לעודד צמיחה וצריכה שאינם מבוססים על תהליכים כלכליים וחברתיים בריאים, אלא על כלכלת נייר פיננסית מלאכותית, אלכימייה מודרניתשגילמה הבטחות שוא, שעתה – הגיע זמנה לעבור מן העולם.
מה הלאה?
החזרתו של סטנדרט הזהב, יכולה לפתור, באופן זמני, את חלק מהבעיות הנ"ל ולהחזיר את השיטה כולה לשפיות.
אבל כל עוד הטבע האנושי, הרצון הערמומי להרוויח כמה שיותר, הרבה מעל מה שבאמת נחוץ לנו כדי לחיות ברווחה ובצורה מאוזנת, ימשיך לנהל אותנו, נמשיך כולנו לחפש פטנטים חדשים, כיצד לבנות מחדש את מגדל בבל הכלכלי שעכשיו מתמוטט לכולנו מול העיניים.
אם הטבע האנושי "הצליח" להרוויח ולמצות עד תום את ניתוק הדולר מהזהב, את תעשיית הפירסום כבסיס לתרבות הצריכה המוגזמת, את הבועות הפיננסיות, את ההנדסה הפיננסית, את הנכסים הרעילים ואת עידוד החיים הרבה מעל רמת החיים ההכרחית וגם האפשרית, באמצעות אשראי זול וזמין לכל – יש להניח שגם בעתיד המוח האנושי ימציא פטנטים חדשים.


בשביל מה? כדי להשתחרר מכבלי מתכת הזהב, או מכל סוג אחר של עוגן, של "בדיקת מציאות" ולהמריא לסוג חדש-ישן של פנטזייה כלכלית וחברתית, עד הבועה הבאה, ההנאה והרוחים מבנייתה , ואז המשבר והמצוקה מהתפוצצותה וכך הלאה ממשבר למשבר.
המשבר כהזדמנות
אם תסתכלו על הדינמיקה השלילית, הכלכלית והחברתית בעולם וגם אצלנו מאז המשבר העולמי של 2008 ועד היום, תבינו שצודקים הכלכלנים המובילים הטוענים שאנו מתמודדים עם מהדורה מאיימת, מסוכנת וחסרת תקדים של המשבר שהחל ב- 2008.
זה לא עוד משבר, אלא ה-משבר, בה' הידיעה.
וכמו שכתבתי כאן לאחרונה, במקום להתאמץ, ללא הואיל, להחזיר את הגלגל אחורה, כדי להנשים בצורה מלאכותית שיטה כלכלית-חברתית שיש לה ייצר הרס עצמי ושסיימה את תפקידה מעל במת ההיסטורייה, אנו צריכים לשנות פרדיגמה ולהתייחס אל המשבר הנוכחי כאל הזדמנות, נקודת מפנה, לידה חדשה, של התקשרות חדשה בינינו בערבות הדדית.
הכלכלה היא העתקה של צורת היחסים בין בני האדם.
כך היה תמיד.


צריך להשיב את האמון, את ההתחשבות ההדדית, את הדאגה זה לזה, להחליף את האטימות והאדישות בסימפטייה וחום אנושי ואת החיים לפי משחק סכום אפס, בחיים ובשיטה כלכלית המבוססים על ערבות הדדית בינינו.
ניסינו את המירוץ הסיזיפי והבלתי אפשרי אחרי צמיחה וצריכה ותראו לאן זה הביא אותנו, ובאיזה מחיר, אישי, כלכלי, משפחתי וחברתי?
אני לא מציע להחזיר את הכלכלה ואת האדם למערות, אלא לרתום את השיטה הכלכלית החדשה לשרת אותנו, במקום שהיא תשעבד אותנו.
עולם גלובלי-אינטגרלי דורש כלכלה חדשה
העולם, קושר אותנו יחד, עם תלות הדדית הולכת וגדלה, אפילו בעל כורחנו.
זהו תהליך שאינו הפיך. בכלכלה ובפיננסים, מגמות אלו מאוד ברורות ומיידיות.
אי אפשר לערער על עצם קיומן.
אז אם כולנו באותה סירה, איך ייתכן שנקיים בינינו, במקום קשרים חמים, ממש כמו במשפחה אחת, המבוססים על ערבות הדדית בינינו, יחסים כוחניים, עם זדון, תחרות חסרת רסן ושימוש מניפולטיבי זה בזה?


קריאת הזמן היא לשינוי היחסים בינינו ובעקבות שינוי זה, כל השיטה הכלכלית תירגע ותסתדר, תגיע לשיווי משקל חדש, בר קיימא ויציב, אפילו הרמוני, עם חוקי העולם החדש, הקושר אותנו יחד יותר ויותר.
רבים מהמומחים כותבים כיום על החסרונות של מודל הצמיחה ועל נזקיה, על תרבות הצריכה ותעשיית הפירסום ששוטפים את מוחנו ובונים כאן דורות על גבי דורות של ילדים צרכני מותגים ותו לא.
עזבו את הזהב, הכל תלוי במרכיב האנושי ובקשרי הגומלין בינינו
מי שמודאג מהנ"ל, חושב שהשבת ה- Gold standard תעזור.
אני אומר שזה כמו כוסות רוח למת.
ערבות הדדית בינינו היא הפיתרון והבסיס לכלכלה שפוייה, מאוזנת ופונקציונלית.
האם אנחנו צריכים יותר מכך ובשביל מה?
את מי ומה זה משרת ואיזה מחיר כולנו משלמים על כך?
שום כסף בעולם, צמוד למחיר הזהב או לא, לא יכול לספק לנו אושר וסיפוק אישי.
כל מחקרי האושר העדכניים מעידים כי הקשר בין עושר לאושר, מעל רמה הכרחית ומינימלית מסויימת, עובר דרך חיי קהילה מפותחים, קשרים חברתיים, קבלת הערכת החברה, פיתוח תרבות הפנאי ומיצוי הפוטנציאל האישי והחברתי של כל אחד מאיתנו.
המשבר הנוכחי דוחף אותנו לנקודת ההחלטה.
הבחירה בידנו.
עגל הזהב, או ___________
תשלימו לבד את החסר.
בהצלחה.