ישראל זיו

משטר צנע לא יעזור, גם לא תמריצים ותוכניות סיוע. ערבות הדדית כן
מן העיתונות: ניתוח "כלכליסט": לא בטוח שצנע יחזיר לנתניהו את הצבע לצמיחה.
תוכניתם של נתניהו ושטייניץ לקצץ 10 מיליארד שקל מהתקציב עלולה לסמן את תחילתה של תוכנית צנע בישראל. מבט אל הנעשה בבריטניה מעלה חשש כי ייתכן שלא זו הדרך לפתרון
תגובתי:
גזירות כלכליות קשות, קיצוצים כואבים ב"בשר החי" והידוק חגורה אגרסיבי, הם המאפיינים הבולטים של משטר צנע.


הגזירות הכלכליות בשווי 14 מיליארד ₪ המונהגות בישראל כיום, קיץ 2012, כואבות ובלתי "חברתיות" ככל שתהיינה, עדיין רחוקות מאוד ממשטר צנע של ממש.


מדוע? בעיקר בגלל שלעת עתה, ולמרות סימנים מובהקים של חריקת בלמים בצמיחת הכלכלה הישראלית, מצבנו טוב, בהשוואה למתרחש באירופה ובארה"ב, שהמשבר העולמי מכה בהן ללא רחם.


אבל כיון שלא מדובר ב"עוד משבר", ובשל התלות הגדולה של ישראל בכלכלת העולם, ברור כי באופק גזירות כלכליות נוספות, קשות יותר, עד כדי צנע של ממש.


אין מחלוקת על כך שחשוב לשמור על אחריות תקציבית וכי גזירות כלכליות הכרחיות כדי לצמצם את הגירעון, להחזיר חובות ולהחזיר את אמון השווקים הפיננסים בכלכלה ואת נכונותם להמשיך ולהלוות למדינות כסף הדרוש להן כמו חמצן לנשימה ( זה מה שעושה מנגנון שוק האג"ח הממשלתי. המדינה מוכרת למשקיעים אג"ח והם בתמורה מלווים לה כסף).
בלי גזירות, המשק הישראלי משול לכדור שלג בפסגה של מדרון חלקלק ומסוכן מאוד.
המרחק בינינו לבין יוון, או ספרד, עלול להתגלות כקצר משמעותית משהערכנו.


נכון שהבחירה הסלקטיבית והמגמתית של הגזירות הספציפיות שאושרו בממשלה מקוממת ושניתן היה לבחור בסט אחר לחלוטין של גזירות, שתשקפנה את רוח וועדת טרכטנברג והשאיפה לצדק חברתי, אך בכל מקרה – אין ויכוח על כך שיש צורך בגזירות. חשוב להבין שבעצם כולם נפגעים מהגזירות, גם העשירים ( כתבתי על זה כאן: עשירים? הגזירות הכלכליות יפגעו גם בכם), גם מעמד הביניים שהולך ונעלם ובעיקר השכבות החלשות. כשכולם תלויים זה בזה, לא יכולים להיות מנצחים ומפסידים, בסיטואציה כלכלית קשה כמו זו הנוכחית.


מצד שני, גזירות כלכליות, מוצדקות ככל שתהיינה, פוגעות בצמיחה ובמגזר העסקי, גורמות לעלייה באבטלה, מצמצמות את כח הקנייה של האזרח ומחמירות את הפערים הכלכליים והחברתיים בכל מדינה
.
ההשפעה השלילית של גזירות כלכליות על הכלכלה מורגשת כמעט מיידית.
הכלכלנים מקווים שלמרות פגיעה מסויימת במשק הטווח הקצר, גזירות וצנע יוכיחו את עצמם בטווח הארוך ויבריאו את הכלכלה, שאמורה לחזור למסלול של צמיחה עתידית.
אבל הניסיון מראה שבעולם הגלובלי-אינטגרלי, פתרונות מוכחים לכאורה מן העבר, חדלו לעבוד.


בריטניה היא דוגמא טובה לכך: כלכלה שמאז 2008 נאנקת תחת משבר קשה מאוד ושבשנתיים האחרונות אימצה משטר צנע של ממש. כעת, מודעם שם בפה מלא שהם עומדים בפני מבוי סתום ושהצנע שהונהגה, לא השיגה את מטרתה.

אז אולי כדאי, במקום גזירות, לנקוט במדיניות הפוכה בדיוק, דווקא להזרים תמריצים וכספים לשווקים ולכלכלות, להגדיל תקציבים ותוכניות סיוע ממשלתיות?
הרי ארה"ב עושה זאת כבר ובגדול, מאז 2008 באמצעים חסרי תקדים בגודלם ובאיכותם.


האם התמריצים שמטרתם עידוד הצמיחה, הצליחו להבריא את כלכלת ארה"ב, יותר משמשטרי הצנע בחלק ממדינות אירופה צלחו באותה משימה בדיוק?


אירופה נאלצת להדק חגורה, אחרת תקרוס. היא באוברדרפט ( גירעון תקציבי) אדיר וחלק מהמדינות על סף פשיטת רגל: יוון כבר פשטה רגל, וספרד, פורטוגל ומדינות נוספות עלולות ללכת בעקבותיה.


גם ארה"ב מיצתה את ההזרמה של כספים לשוווקים הפיננסיים ולכלכלה.
הגירעון שם עלה בצורה משמעותית והגיעה לתקרה שנקבעה בחוק. עד הבחירות לנשיאות בנובמבר, עוד אפשר, איכשהו, לטטא את המצב הכלכלי העגום מתחת לשטיח. אבל מייד לאחריהן, יצפו לנשיא החדש אתגרים כלכליים בלתי אפשריים ומצוק פיסקלי מאיים במיוחד.


לפנינו אם כן 2 דוגמאות הפוכות אחת מהשנייה בצורה קיצונית. בעוד באירופה מטילים גזירות וצנע, מחלקת ארה"ב "סוכריות" ותמריצים לאזרחיה.
ישראל, איפשהו באמצע.


אבל, ב-2 מקרים ולמרות הבדלים עקרוניים בסיטואציה הכלכלית והחברתית, שתי האסטרטגיות הנ"ל, נכשלו כישלון חרוץ.


הרחבה פיסקלית ומוניטרית ( = תמריצים) לא ממש הצליחה להבריא את כלכלת ארה"ב, מדיניות מרחיבה באירופה ( עד 2011) ומאז משטרי צנע ( מ-2011 ) לא הצליחו להבריא את כלכלת אירופה והמבוי הסתום ניכר גם במדע הכלכלה ובתיאוריות עליהן גדלו והתחנכו כל המומחים הכלכליים ברחבי העולם.
גדולי המומחים וזוכי פרסי נובל לכלכלה מודים כי הם חסרי אונים וכי המשבר הוא לא רק כלכלי, אלא גם במדע הכלכלי. ארגז הכלים שברשותם מיצה את עצמו, ללא הצלחה כלשהי.
המבוי הסתום הוא עובדה מוגמרת ואת המחיר שילמו 12 ראשי ממשלות ונשיאים באירופה ועוד היד נטוייה.


מה עושים?
אין פיתרון כלכלי מסורתי שיצליח. לכן עדיף לעשות רק את המינימום ההכרחי מבחינה כלכלית טהורה.
הכוונה לסיוע מיידי לנזקקים בצרכי הקיום הבסיסיים ביותר: מזון, ביגוד, תרופות, מסגרות חינוכיות לילדים וקורת גג.
מה עוד?
מבחינה כלכלית, שום דבר. כמו שכתוב במקורות – "שב ואל תעשה – עדיף".


הפיתרון למבוי הסתום שאוב מתחום הכלכלה ההתנהגותית, דיסציפלינה מתפתחת שבשנים האחרונות והניבה מספר מכובד של זוכי פרס נובל, המתרכזים במרכיב האנושי של המערכת, השיטה וקבלת ההחלטות הכלכליות שלנו.
עלינו להפנים כי התקשרות חדשה בינינו, בערבות הדדית, היא בו בזמן צו השעה וגם משתלמת לכולנו.
שיטה כלכלית המבוססת על ערבות הדדית בינינו, תגדיל את "העוגה הכלכלית" ותאפשר גם גיבוש וישום של מדיניות תקציבית שתזכה לקונצנזוס רחב ולהשתתפות ברצון של כל המגזרים והשכבות בפיתרון כלכלי שיאפשר את קידום האג'נדה החברתית והלאומית, מתוך התחשבות, נכונות לוויתורים ודאגה אמיתית זה לזה.
עלינו להפנים כי לערבות הדדית בינינו יש ערך כלכלי אדיר, שיש בו כדי להבריא את הכלכלה והחברה הישראלית, בלי גזירות ומשטרי צנע.

עלינו לשבת יחד כולנו, כשווים, סביב שולחנות עגולים ולהתחיל מחדש. לדבר, להקשיב, להבין זה את זה, להתחשב, לדאוג יחד לכולם ולהבין את האילוצים ואת הצרכים של כל אחד מאיתנו.


הפרוצידורה חשובה כאן לא פחות מאשר ההחלטות שתתקבלנה, שתיהן חלקים ממהות אחת שלימה.
כי ערבות הדדית היא לא פיתרון קסם מהשרוול שאפשר לאמץ מן השפה אל החוץ.
לערבות הדדית צריך להתאמץ ולהגיע יחד, באמצעות תהליך משותף ועקבי של הידברות, הסברה, חינוך למבוגרים וצעירים כאחד ויצירת סביבה תומכת שינוי.


לסולידריות חברתית, לערבות הדדית יש שווי כלכלי אדיר, שיש בכוחו לפתור את כל הבעיות ולהקטין עד מאוד את הפערים הכלכליים והחברתיים.


את כל השאר כבר ניסינו.

זהו ה-אס האמיתי שלנו , שובר השיוויון הכלכלי והחברתי.


רוצים דוגמאות לערך הכלכלי האדיר של כלכלת הערבות? בבקשה:
- אם נתייחס אחד לשני באהבה ומתוך דאגה, ממש כמו במשפחה, האם נמשיך לגבות אחד מהשני מחירים מופקעים על מוצרים ושירותים? וודאי שלא. יוקר המחייה הוא אחת מהבעיות המעיקות על החברה הישראלית והפיתרון האמיתי שלה מצוי לא בחקיקה או במדיניות מוניטרית מרסנת, אלא בערבות הדדית בינינו.
-האם נשמר כלכלה שחורה שהיקפה גבוה מ- 100 מיליארד ₪ בשנה, שמשמעותו שקופת המדינה מפסידה מעל 7 מיליארד ₪ בשנה אובדן הכנסות ממסים, ושיש בהן כדי לממן חלק גדול מהצרכים החברתיים והכלכליים הגדלים שלנו?
ברור שבערבות הדדית בינינו, הכלכלה השחורה תיעלם מרצון ובהסכמה וכספים רבים יופנו לרווחת הכל ולקופת המדינה. הייתם מעלימים הכנסות מהילדים שלכם?
-האם במצב של ערבות הדדית בינינו, המאיון העליון בישראל יילחם בחקיקת חוקים שמטרתם העלאה מסויימת בנטל המס על עשירים, כדי לממן צרכים חברתיים לאומיים?
-תחשבו איך תיראה הכלכלה והחברה הישראלית, אם קשרי הון שלטון יירתמו לרווחת הכלל, במקום לשמור על אינטרסים צרים בניגוד לאינטרס הציבורי?
אני מניח שבשלב הזה, חלקכם מגחכים או מדביקים לי תווית של נאיבי ואוטופי.
ייתכן, אבל קחו דקה לחשוב כמה כסף, מאמצים, תקדימים, תוכניות סיוע, פסגות של מנהיגים, שינויים בריבית ובתקציבים, הרחבה כמותית, התערבות בוטה של ממשלות בשוק איגרות החוב, חילוצים ותמריצים, השקיעו כל המדינות בעולם בנסיונות חצאת מהמשבר הזה, או לפחות לבלום את ההסלמה הכלכלית והחברתית והכל - ללא הואיל.
לכן, לפני שהציניקנים ממהרים לפסול את ההצעה שלי, כדאי לשקול לתת לה צ'אנס.
במיוחד שהיא לא עולה כסף, לא מטילה גזירות נוספות ולא נוקטת הגישה של "אנטי" כלפי אף אחד. בערבות הדדית, יש מקום לכולם.
רק איחוד כוחות, מאמצים משותפים ושיתופי פעולה, יצליחו לעשות את מה שלא הצליחו כל האמצעים המוניטריים והפסקליים מאז 2008, כאן וברחבי העולם.

יש דוגמאות רבות נוספות לערך הכלכלי האדיר, לעודפים שנגלה יחד, בחברה שתאמץ על דיגלה אמנה חברתית-כלכלית המבוססת על סולידריות חברתית וערבות הדדית בינינו.


בלעדיה, נמשיך להתקיים בריטואל חסר תקווה, במעגל הקסמים המוכר של קיצוצים וגזירות חדשות, שיגדילו שוב את הפערים בחברה הישראלית, שרק בשנה האחרונה ניסינו כולנו להתחיל ולצמצם.
המבוי הסתום הזה יישאר כזה, עד שנבין יחד, שמאז ומעולם כוחו של עם ישראל היה באחדותו. במונחים כלכליים, אחדות כזו בינינו שווה הון עתק.


מה למערכת הפוליטית ולערבות הדדית בינינו?
כרגע, הערכים האלה של ערבות הדדית בינינו והייתרונות הכלכליים הרבים שלה, "זרים" לתרבות הפוליטית בישראל.
המערכת הפוליטית , מן הסתם, תחזור לברירת המחדל שלה, למגרש המוכר ותנסה ולרבע את המעגל.
פוליטיקאים מימין ומשמאל מנוסים מאוד בסיטואציות כאלו. הם יקצצו כאן, ישלמו אתנן פוליטי שם ואיכשהו יהיה תקציב.
אבל בכך יקיץ הקץ על התקווה הגדולה של יישום המלצות וועדת טרכטנברג וחקיקה חברתית נוספת שהתקבלה מאז.


הפיתרון האמיתי, היציב, שיניב מענה לאתגרים הכלכליים והחברתיים, ובמקביל יהיה טוב גם לשוק ההון וגם לגירעון ולמשמעת התקציבית, הוא התקשרות חברתית חדשה בינינו, על בסיס התחשבות זה בזה, סולידריות וערבות הדדית בינינו.


כלכלה חברתית כזו היא לא רק צו השעה, היא גם משתלמת מאוד מבחינה כלכלית ויש לה ערך כלכלי אדיר.


זאת הפרקטיקה היחידה שעוד לא ניסינו.[/RIGHT]