15 מיליארד דולר בשבוע, זהו הסכום כסף שיורד מבסיס הכסף בעקבות המתרחש כעת בשוק המימון בארה"ב. מדובר בקצב גבוה בהרבה מהירידה שהתרחשה בכמות הכסף במהלך תהליך צמצום המאזן של הפד', וזה עוד לפני הגיוסים שצפויים החל מהשבוע הבא. מתי הפד' יתעורר?




בתחילת החודש האחרון הודיע הפד' על הפסקה מיידית של תהליך צמצום מאזן הבנק, תהליך שגרם לירידה של בערך 700 מיליארד דולר בבסיס הכסף השוק בשנה וחצי האחרונות. למרות הודעת הפד', כמות הכסף בשווקים ממשיכה לרדת גם היום בקצב של 15 מיליארד דולר, וזאת בעקבות המתרחש בשוקי המימון. מדובר בקצב גבוה יותר מאשר התרחש בשיאו של תהליך צמצום המאזן.


על מנת להבין את המנגנון שגורם כעת לכמות הכסף בשוק לרדת בצורה חדה, צריך להבין קודם כיצד הפד' שולט על הריביות בשוק. בעקבות המשבר הפיננסי של 2008 החל הפד' לקבוע את שערי הריבית בארה"ב באופן שונה.

הגבול העליון של קרנות הפד' היה עד לחודשים האחרונים ריבית ה-IOER, כלומר הריבית שהפד' משלם לבנקים על הרזבות שהם מחזיקים בחשבונו. הפד' שומר על הגבול התחתון של קרנות הפד' ע"י ביצוע Reverse Repo Agreement (או בקיצור RRP). בפשטות, זוהי הריבית המשולמת לגופים פיננסים (זרים/מארה"ב).


בעקבות ההתרחשויות האחרונות בשוקי האג"ח, הריבית (RRP) שמציע הפד' לגופים הפיננסים גבוהה יותר מהתשואות שמעניקות אגרות החוב של ארה"ב לתקופה של 3 חודשים עד 30 שנה. בסיטואציה כזו, כמובן שעדיף לגופים הפיננסים לבצע ביצוע Reverse Repo עם הפד'.
...

האירועים הכלכליים של השבועיים האחרונים - ובראשם הפיחות המשמעותי והפתאומי של היואן הסיני מול הדולר האמריקאי והייסוף בשער החליפין של השקל מול אותו דולר - מעלים כמה שאלות • האם מלחמת הסחר עלתה מדרגה? איך זה קשור אלינו? ולמה בנק ישראל לא מתערב במסחר במט"ח?



השבועיים האחרונים הציפו לתודעה הציבורית שני אירועים מעולם שערי החליפין בין המטבעות. האירוע הראשון מתרחש כאילו על פלאנטה אחרת - הפיחות המשמעותי והפתאומי של היואן הסיני מול הדולר האמריקאי. האירוע השני מתרחש לאורך זמן אצלנו בבית - הייסוף בשער החליפין של השקל מול אותו דולר אמריקאי. מה המשמעות של אירועים אלו? האם מלחמת הסחר בין ארצות-הברית ובין סין עלתה מדרגה? איך זה קשור אלינו? ולמה בנק ישראל לא מתערב במסחר במט"ח? ננסה לענות "לאן זזה הגבינה" הזו.

הפיחות בשער היואן הסיני הוא תוצאה של מלחמת הסחר בין ארה"ב ובין סין מזה כ-15 שנה, ואולי אף יותר, המשק הסיני הופך ליצרן העולמי, לנוכח שכר עבודה זול, רגולציה סביבתית ועסקית חלשה, משק ריכוזי ומתוכנן, ומה שמקובל לחשוב - שער חליפין נמוך למטבע, התומך בכושר התחרות.

התוצאה של כל העניין הזה היא שלארה"ב יש גירעון מסחרי מול סין בהיקף כ-450 מיליארד דולר. כלומר, האמריקאים מייבאים המון תוצרת סינית, ומייצאים לסין בתמורה ים של דולרים. הממשל האמריקאי מנסה כבר שנים לפתור את המצב בדרכי נועם, ולשכנע את סין לקיים מדיניות שער חליפין הגיונית יותר, כלומר לייסף את שער החליפין ולייקר את התוצר הסיני.

המשא ומתן לא נושא פירות, ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ החליט כי הספיק לו, והוא מסיר את הכפפות, והטיל מכסים על תוצרת סין כדי להעלות את מחירה ולהפחית את הכדאיות ביבוא מסין. בעקבות ההודעה האמריקאית שלפיה יועלו המכסים על סחורות מסין בהיקף של 300 מיליארד דולר, התרחש לפתע פתאום פיחות משמעותי של כ-2.5% בשער היואן הסיני. המשמעות היא שהתוצר הסיני הוזל.

המהלך הזה נתפס כפעולת תגמול סינית אל מול המכסים שמטיל הממשל האמריקאי במסגרת מלחמת הסחר, ובעקבות זאת שוקי ההון, מטוקיו דרך תל-אביב ואירופה ועד ניו יורק, צללו באופן משמעותי ביום שלמחרת הפיחות המשמעותי ביואן.
...

יניב חברון, האסטרטג הראשי של בית ההשקעות אלומות מסביר כי בעידן של מלחמות סחר שכוללות מלחמות מטבע - 'להחנות את הכסף' בזהב זו אלטרנטיבה הגיונית




"גם אחרי עליה של 25%, נראה כי העליות בזהב ימשיכו", כך טוען יניב חברון, האסטרטג הראשי של בית ההשקעות אלומות.


חברון מסביר כי "אומנם עברו שנים בודדות מאז שהריבית השלילית נראתה לראשונה בשווקים, אך היום היא כבר הופכת לשכיחה יותר. היעדר קופון מגביר את התיאבון לאחזקה של זהב, שאינו מחלק קופון, אבל נחשב לחוף מבטחים ולנכס בעל סחירות בינלאומית".


"בעידן של מלחמות סחר שכוללות מלחמות מטבע ושימוש במכשירים מניפולטיביים כגון הריבית השלילית והדפסות כסף ללא גבול על ידי בנקים מרכזיים, נראה כי 'להחנות את הכסף', או לפחות חלק ממנו, בהשקעה בזהב - יכולה להיות אלטרנטיבה הגיונית ביותר".


"מלחמת הסחר בין סין וארה"ב, עלולה להוביל למלחמה באמצעים מניפולטיביים נוספים, כמו פיחותיי מטבע בסין, לחץ של טראמפ על הבנק המרכזי להפחית ריבית, ואפילו מכירות אג"ח אמריקאיות על ידי הסינים. התחליף המתבקש לסיכונים האלו הוא כמובן הזהב".


"באותו הקשר רצוי להתייחס למשבר הברקזיט שעלול להוביל את בריטניה להתנתק מאירופה ללא הסכם, במהלך שעשוי לטלטל את בירת הפיננסים של אירופה ולקריסה נוספת בליש"ט. גם עבור תרחיש זה הזהב מהווה קנייה מצוינת. סיכונים פוליטיים נוספים אפשר לייחס למשבר בהונג קונג, או להתקררות היחסים בין רוסיה וארה"ב".
...

כדי שהכלכלה הישראלית תמשיך לצמוח ותמצה את הפוטנציאל העצום שקיים בחברה הישראלית, דרושה השקעה מתמשכת בשירותים ציבוריים ותשתיות אזרחיות • אלה היסודות עליהם מבוססת התכנית החברתית כלכלית של מפלגת העבודה-גשר




אין מחלוקת על כך שהכלכלה הישראלית מפגינה בשנים האחרונות ביצועים מרשימים במדדים המקובלים, דוגמת צמיחה, אבטלה נמוכה, יחס חוב-תוצר נמוך וכדומה. אך האם הצלחה זו מתרגמת לרווחה גדלה של הציבור הישראלי? ועד כמה הצמיחה הזו ברת קיימא לאורך זמן במדיניות הכלכלית-חברתית הנוכחית של ממשלת ישראל? שאלות אלו חשובות, שכן מבלי להפחית מחשיבותם של המדדים הכלכליים, רווחתו של הציבור הישראלי היא העיקר וצמיחה שאינה מיטיבה עם הציבור הרחב ערכה שנוי במחלוקת וספק אם תוכל להמשיך.


אזרחי ישראל חיים במדינה עשירה וצומחת שהכנסותיה ממיסים עולות ברוב השנים האחרונות על התחזיות, אבל נדרשים להמתין חודשים בתור לרופא מומחה, נדחקים כמו סרדינים ברכבות עמוסות להתפקע, נדרשים להשלים מכיסם הפרטי עבור חינוך איכותי לילדיהם, וקורעים תחת יוקר מחייה הולך וגדל. כך גם האבטלה - היא אמנם קטנה אך אחוז העובדים במשרות חלקיות וזמניות שאינן מבחירה הולך וגדל, וכך גם אחוז העובדים העניים. כלומר, עבודה כבר לא מבטיחה חילוץ מעוני.


המדיניות הכלכלית בישראל מבוססת כיום על צמצום תקציבי, הורדות מיסים (בעיקר לשכבות המבוססות יותר) והפרטה של שירותים ותשתיות. התוצר המצטבר של מדיניות זו היא שישראל נמצאת במקום מצוין במדדים דוגמת יחס החוב-תוצר, אבל המשפחה הממוצעת בישראל חווה שחיקה מתמשכת בחוסן הכלכלי שלה, וגידול מתמיד בחובות שלה לבנקים וחברות האשראי. זאת בשעה שיחס החוב-תוצר של המדינה הולך וקטן. המדינה חייבת פחות, אבל אזרחיה חייבים יותר, ולמדינה יכולת טובה בהרבה להתמודד עם חוב מאשר למשקי בית.


טוענים בפנינו שוב ושוב כי הצמיחה וצמצום חובות המדינה הכרחיים כדי שיהיה כסף להשקיע בציבור הישראלי, אך בעוד הכלכלה הישראלית מפגינה צמיחה נאה לאורך שנים וגם יחס החוב-תוצר הצטמצם לרמה נמוכה מרוב מדינות ה-OECD, איננו רואים שינוי של ממש בהוצאה האזרחית. חרף תוספות נקודתיות, ישראל נותרה המדינות עם ההוצאה האזרחית מהנמוכות ב-OECD. במקום להשקיע בציבור הישראלי מאיימים עלינו כי כל גידול בהוצאה האזרחית יפגע בחוסנה של הכלכלה הישראלית. אך האם זה כך?
...