נדמה לי בסה"כ שאנחנו מסכימים על הרוב. אנחנו מסכימים שיותר מידי אנשים ממנפים את עצמם יותר מידי, ושצריך להגביל את זה. אנחנו גם מסכימים על מה זה "מינוף סביר" ומהי הלוואה סבירה. לבסוף, אנחנו מסכימים גם שחלק מהפתרון יכול להיות בניה בפריפריה וחיזוק שלה (למשל ע"י מערכת רכבות טובה).

אם אני מבין נכון, אנחנו לא מסכימים על שני נושאים עיקריים:

1) האם נכון או לא נכון לפעול באגרסיביות להורדת מחירי הדיור - (אני סבור שלא מהטעמים שציינתי למעלה; אתה סבור שכן כי אתה פוחד, ובצדק, מיכולת ההחזר של משקי הבתים) אני מסכים איתך שבמדיניות הנוכחית זה יוביל לגל פשיטות רגל החל מעוד (נניח) 5 שנים, כאשר סטטיסטית רבים מרוכשי הדירות ייכנסו למשבר עקב החלפת מקצוע או נסיבות אחרות.
להבדיל ממך, אני חושב שהפיתרון הוא לא ע"י החלפת הבעיה הנוכחית באחרת (משבר עקב צניחת מחירי הדיור), אלא בהגבלת היווצרות הבעיה הנוכחית. הגבלות על משכנתא והצגת חלופות מגורים זולות יותר הן הפיתרון.

2) עומק המגבלות על המשכנתא - שנינו מסכימים שצריך להגביל את המשכנתאות מאוד, רק ששנינו לא מסכימים עד כמה. המפתיע הוא שאני רואה את הסיכונים בדיוק כמוך, והוכחתי זאת במעשים כשקניתי את ביתי. אלא שהצד שבי שרוצה בכ"ז לאפשר מידה של חופש מעבר למה שאני רואה כסביר, יחד עם מה שנתפש בעיני כהבנה של מה הציבור יאפשר לממשלה לעשות ועל מה ייצאו לרחובות לעוד הפגנה מטופשת נגד מדיניות נכונה (זוכר איזה עליהום עשו על המגבלות הקודמות שפישר הציג?) - שני אלה מוליכים אותי להסכים לאפשר משכנתאות שהן קצת יותר מסוכנות ממה שהייתי לוקח על עצמי - אבל משמעותית יותר חמורות ממה שמותר היום, בידיעה שזה סוג של הרע במיעוטו, ופשרה אפשרית ופרקטית בין הרצוי למצוי.
בעיני הגבלה של משכנתא ל-20 שנה במקום 30 לא רק תורמת בקיצור תקופת הסיכון ב-10 שנים, אלא גם בהקטנת מספר בעלי היכולת התאורטית לרכוש דירה (שבעצמה עשויה להוביל לשיפור במחירי הדיור). מה גם שלקוח שמסכים לקחת על עצמו עוד 10 שנות משכנתא כדי להוריד 15% מההחזר החודשי... נו, בוא נגיד שזה כנראה לא לקוח שקול בדעתו.
שינוי כזה, שאני בספק אם יאושר, יכול לבדו לצמצם את מספר הדיפולט בשנים הקרובות בשליש עד חצי (הערכה מצוצה מהאצבע, אבל בכל זאת).