בס"ד
לרפואת אברהם בן פורטונה

פרשת "בשלח"-שבת שירה!

במרכז פרשת בשלח יציאת עם ישראל מצרים. וזו לשון הגמרא (מגילה י עמ' ב):

"ביקשו מלאכי השרת לאומר שירה. אמר להם הקב"ה: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!

לקביעה זו, בעלת רעיון מוסרי נשגב, יש משמעות הלכתית. כך למשל, אין אומרים "הלל" שלם בפסח, פרט ליום הראשון. כל זה מהטעם: "מעשי ידי". אולם הגמרא במקום אחר (ערכין י, עמוד ב) נותנת טעם אחר להלכה: מכיוון שאין חג הפסח חלוק בקרבנותיו, ואותו הקרבן קרב כל במשך כל ימי החג (שלא כמו בסוכות שמספר הפרים הולך ופוחת בכל יום), לכן די בהלל שלם אחד בתחילת החג.

הגמרא (סנהדרין ל"ט עמ' ב) מקשה ומביאה את הפסוק (משלי י"א,י) "באבוד רשעים רינה". דהיינו שיש לשמוח במפלתן של רשעים. אולם, מחד שנינו לעיל כי אין אומרים שירה משום "מעשי ידי טובעים" ומאידך, פסוק מפורש "באבוד רשעים רינה".

כיצד קושיית הגמרא מתיישבת?

הגמרא מייד מיישבת את הסתירה: "הוא אינו שש אבל אחרים משיש". כלומר, הקב"ה אינו שמח במפלתן של רשעים, לכן נאסר על מלאכי השרת לאומר שירה בזמן שמעשי ידיו טובעים בים. אך אנחנו כבני אדם חייבים לשמוח. מדוע? אנו כבני אדם בעלי ראייה מקוטעת. טוב הוא טוב. רע הוא רע. אולם הקב"ה רואה את הדברים בצורה אחרת: כוללת וחודרנית יותר. הרע במבט עליון, יכול לשמש כסא לטוב. לכן יש להצטער על מפלתו.
ואכן, משה ובני ישראל ענו שירה. את שירת הים, בשמחה בתוף ובמחול, למרות שמלאכי השרת לא אמרו שירה.

ומשירת הים למדנו חובת הודאה והלל לדורות על כל הצלה וישועה, כפי שהגמרא (מגילה י"ד,עמוד א) דורשת:"ומה מעבדות לחירות אמרו שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן?"
ובכל זאת מגבילים אותנו חז"ל לגבי נפילה של אויב:"בנפול אויבך אל תשמח" (משלי,כד,י"ז).

מדוע?

אין אנו שמחים לאידו של אויבנו,איננו ששים על סבלו וצערו. זו גישה פסולה. שמחים אנו, על מפלתה של הרשעה, על שלטון הצדק בעולם.שמחה זו, לא רק שמותרת, אלא היא שמחה של מצווה.

נסכם: ההבחנה הדקה בין "בנפול אויבך אל תשמח" לבין- "באבוד רשעים רינה", היא כי בראשון, המדובר ביחס האישי, אויבך. אין לשמוח על מפלתו האישית של האויב, כי היא מכילה בתוכה גרעין סדיסטי, לא מוסרי. בשני מדובר על הרע ככלל-רשעים- כמושג, פה השמחה צריכה להיות מלאה. היא מצווה וחובה.

המקורות הנראים כסותרים, משלימים זה את זה. מלאכי השרת שאינם סובלים מתגרת העוול שבעולם, ומנקודת מבטם השמימית הנעלה, הם יכולים לראות כיצד בסופו של התהליך הרע מתקן את עצמו-הם אינם רשאים לאומר שירה. אולם אנו, כבני אדם, החיים בתוך הקונפליקט ונאבקים על שלטון הצדק-חייבים לאומר שירה על מפלתן של הרשעה.
זו שמחתם של ישראל , שנאמר בה:"וגילו ברעדה ("תהילים ב', יא)..

מילה על ט"ו בשבט. חסידים מסבירים, כי "נשמת האדם היא שתיל רך. כדי שתצמח כראוי, אין די להשקותה בידע ובהשכלה. יש לדשנה במשמעת עצמית וביכולת לעמוד מול דחפים". ..


שבת שלום,
חג ט"ו בשבט שמח,
אודי כהן ,
חבר המכון הגבוה לתורה, אונ' בר-אילן
Udi6519@gmail.com