יניב חברון, האסטרטג הראשי של בית ההשקעות אלומות מסביר כי בעידן של מלחמות סחר שכוללות מלחמות מטבע - 'להחנות את הכסף' בזהב זו אלטרנטיבה הגיונית




"גם אחרי עליה של 25%, נראה כי העליות בזהב ימשיכו", כך טוען יניב חברון, האסטרטג הראשי של בית ההשקעות אלומות.


חברון מסביר כי "אומנם עברו שנים בודדות מאז שהריבית השלילית נראתה לראשונה בשווקים, אך היום היא כבר הופכת לשכיחה יותר. היעדר קופון מגביר את התיאבון לאחזקה של זהב, שאינו מחלק קופון, אבל נחשב לחוף מבטחים ולנכס בעל סחירות בינלאומית".


"בעידן של מלחמות סחר שכוללות מלחמות מטבע ושימוש במכשירים מניפולטיביים כגון הריבית השלילית והדפסות כסף ללא גבול על ידי בנקים מרכזיים, נראה כי 'להחנות את הכסף', או לפחות חלק ממנו, בהשקעה בזהב - יכולה להיות אלטרנטיבה הגיונית ביותר".


"מלחמת הסחר בין סין וארה"ב, עלולה להוביל למלחמה באמצעים מניפולטיביים נוספים, כמו פיחותיי מטבע בסין, לחץ של טראמפ על הבנק המרכזי להפחית ריבית, ואפילו מכירות אג"ח אמריקאיות על ידי הסינים. התחליף המתבקש לסיכונים האלו הוא כמובן הזהב".


"באותו הקשר רצוי להתייחס למשבר הברקזיט שעלול להוביל את בריטניה להתנתק מאירופה ללא הסכם, במהלך שעשוי לטלטל את בירת הפיננסים של אירופה ולקריסה נוספת בליש"ט. גם עבור תרחיש זה הזהב מהווה קנייה מצוינת. סיכונים פוליטיים נוספים אפשר לייחס למשבר בהונג קונג, או להתקררות היחסים בין רוסיה וארה"ב".
...

כדי שהכלכלה הישראלית תמשיך לצמוח ותמצה את הפוטנציאל העצום שקיים בחברה הישראלית, דרושה השקעה מתמשכת בשירותים ציבוריים ותשתיות אזרחיות • אלה היסודות עליהם מבוססת התכנית החברתית כלכלית של מפלגת העבודה-גשר




אין מחלוקת על כך שהכלכלה הישראלית מפגינה בשנים האחרונות ביצועים מרשימים במדדים המקובלים, דוגמת צמיחה, אבטלה נמוכה, יחס חוב-תוצר נמוך וכדומה. אך האם הצלחה זו מתרגמת לרווחה גדלה של הציבור הישראלי? ועד כמה הצמיחה הזו ברת קיימא לאורך זמן במדיניות הכלכלית-חברתית הנוכחית של ממשלת ישראל? שאלות אלו חשובות, שכן מבלי להפחית מחשיבותם של המדדים הכלכליים, רווחתו של הציבור הישראלי היא העיקר וצמיחה שאינה מיטיבה עם הציבור הרחב ערכה שנוי במחלוקת וספק אם תוכל להמשיך.


אזרחי ישראל חיים במדינה עשירה וצומחת שהכנסותיה ממיסים עולות ברוב השנים האחרונות על התחזיות, אבל נדרשים להמתין חודשים בתור לרופא מומחה, נדחקים כמו סרדינים ברכבות עמוסות להתפקע, נדרשים להשלים מכיסם הפרטי עבור חינוך איכותי לילדיהם, וקורעים תחת יוקר מחייה הולך וגדל. כך גם האבטלה - היא אמנם קטנה אך אחוז העובדים במשרות חלקיות וזמניות שאינן מבחירה הולך וגדל, וכך גם אחוז העובדים העניים. כלומר, עבודה כבר לא מבטיחה חילוץ מעוני.


המדיניות הכלכלית בישראל מבוססת כיום על צמצום תקציבי, הורדות מיסים (בעיקר לשכבות המבוססות יותר) והפרטה של שירותים ותשתיות. התוצר המצטבר של מדיניות זו היא שישראל נמצאת במקום מצוין במדדים דוגמת יחס החוב-תוצר, אבל המשפחה הממוצעת בישראל חווה שחיקה מתמשכת בחוסן הכלכלי שלה, וגידול מתמיד בחובות שלה לבנקים וחברות האשראי. זאת בשעה שיחס החוב-תוצר של המדינה הולך וקטן. המדינה חייבת פחות, אבל אזרחיה חייבים יותר, ולמדינה יכולת טובה בהרבה להתמודד עם חוב מאשר למשקי בית.


טוענים בפנינו שוב ושוב כי הצמיחה וצמצום חובות המדינה הכרחיים כדי שיהיה כסף להשקיע בציבור הישראלי, אך בעוד הכלכלה הישראלית מפגינה צמיחה נאה לאורך שנים וגם יחס החוב-תוצר הצטמצם לרמה נמוכה מרוב מדינות ה-OECD, איננו רואים שינוי של ממש בהוצאה האזרחית. חרף תוספות נקודתיות, ישראל נותרה המדינות עם ההוצאה האזרחית מהנמוכות ב-OECD. במקום להשקיע בציבור הישראלי מאיימים עלינו כי כל גידול בהוצאה האזרחית יפגע בחוסנה של הכלכלה הישראלית. אך האם זה כך?
...

...

בנק ישראל לא יכול ולא צריך להילחם נגד השוק ולקבוע שער מלאכותי לשקל • בניגוד לביקורת המושחזת שקיבל השבוע, הנגיד אמיר ירון מעדיף לשמור על מדיניות עמימות, להכיר בכוחו המוגבל - ולא להיכנס לפוזיציות שאי-אפשר להגן עליהן לאורך זמן


אחרי שנים ארוכות בחו"ל, מתחיל נגיד בנק ישראל החדש, פרופ' אמיר ירון, להתרגל מחדש לחוסר הסובלנות הישראלי. עוד לא תמה מסיבת העיתונאים שבה הודיע הבנק על השארת הריבית על כנה ועל הצהרתו של הנגיד שתוואי הריבית לא יעלה בקרוב, והביקורת ניתכה מכל עבר.
...