alvo

הכירו את קבוצת האנשים מהארץ והעולם שהביאו את הקפיטליזם לשיאי חזירות שעוד לא הכרנו. השיא היה בשבוע שעבר עם סגירת רשת הענק הבריטית BHS.

מפתח השיטה
אחת מהדמויות בספרו של ג’וזף הלר “מילכוד 22” היא קולונל קרגיל, שהתפרסם ביכולתו להרוס גם את התאגיד המצליח ביותר. משולם ריקליס, שחלקכם מכירים אותו כאיש עסקים ישראלי-אמריקני וחלקכם האחר כבעלה העשיר של טלי סיני מתכנית הראליטי “המעושרות” , שיכלל את השיטה כדי להעשיר את עצמו.

ריקליס היה מהראשונים שהשתייכו למועדון אנשי העסקים המפוקפק שמכונה “פושטי החברות”. הוא פיתח את הטכניקה לרכישת חברות עתירות נכסים או מזומנים, והעבירן בתוך כמה שנים לפשיטות רגל עם חובות עצומים, כאשר נושיהן נשארו לרוב בידיים כמעט ריקות. כך למשל באוגוסט 2001 פנה לבית משפט לפשיטות רגל תאגיד הקמעונאית הקנדי דיילקס (DYLEX) שאותה רכש ריקליס עם מזומנים בשווי 8 מיליון דולר. החברה הגיעה לבית משפט עם חובות של 50 מיליון דולר. נושיה קיבלו החזר של 18 סנט לדולר.

חברת E-II הולדינגס נרכשה על ידי ריקליס כשהיו בידה נכסים בשווי 500 מיליון דולר. הנכסים, לטענת נושי החברה, הועברו לחברות שבשליטת ריקליס וכשהיא פנתה לבית המשפט בבקשה להגנה מפני נושים, עמדו חובותיה לבעלי האג”ח על 1.5 מיליארד דולר. לאחר ארגון מחדש קיבלו בעלי האג”ח 46 סנט לדולר ובעלות על החברה.

כך זה עובד
ריקליס לא לבד בעסק הרווחי הזה של ‘פושטי החברות’. בארה”ב, באירופה ובארץ החלו אנשי עסקים לאמץ את השיטה הזו יותר ויותר. כך היא עובדת:

בשלב הראשון מדובר ברכישת מניות בתאגיד והשתלטות עליו באמצעות הלוואות אישיות, כפי שדנקנר השתלט על אי.די.בי. וכפי שאלוביץ השתלט על בזק. גיוס ההון לצורך הרכישה מגיע מהלוואות מהבנקים והלוואות מהציבור דרך קרנות הפנסיה והגמל, לעיתים תוך ניצול קשרים אישיים עם מנהלי הקרנות והבנקים.

בשלב השני מתחיל שלב שאיבת קופת החברה על ידי חלוקת דיבידנדים, כולל בגין רווחים עתידיים כדי להחזיר לבנקים את ההלוואות.
במקביל מתרחשת לרוב בזיזת התאגיד בעסקאות בעלי עניין בהן הרווח זורם לכיסם וההפסד נופל על התאגיד ועל בעלי האג”ח שהלוו את הכסף. אחת השיטות לעשות זאת היא רכישת נכסים פרטיים של בעלי העניין ע”י התאגיד עצמו במחירי מקסימום. במקרים מסוימים יביאו ‘פושטי החברות’ את התאגיד עד לכדי פשיטת רגל, כאשר הם או מקורביהם או אנשי קש רוכשים את פעילותו מכונס הנכסים במחירי סוף העונה.


תהליכים דומים מתרחשים בישראל. לפני למעלה מעשור הביאה קבוצת פלד-גבעוני בהנהגת טל יגרמן את מפעל פויכטוונגר לפשיטת רגל לאחר שרוקנו את קופת החברה. לפני מספר שנים הביא צביקה בירנבאום את חברת פולגת לפירוק וזרק את 300 עובדיה לחסדי הביטוח הלאומי. לפני כן דאג לרוקן את קופתה ולגרוף דיבידנדים עצומים באישור בתי המשפט. מקרה נוסף מפורסם הוא פשיטת הרגל של מעריב שהותיר את העובדים ללא פנסיות, שכר ופיצויים.
“פושט החברות” הגדול בהיסטוריה
הדוגמאות של ריקליס, פלד ובירנבאום הם אפילו לא גרעינים ביחס למה שהתרחש רק בשבוע שעבר בבריטניה. רשת החנויות הענקית הבריטית בריטיש הום סטורס – BHS נכנסה להליכי פשיטת רגל ב-25 לאפריל. ההספדים הארגוניים לא אחרו לבוא. עיתונאים ואנליסטים במגזר הקמעונאי שיתפו את מומחיותם בהסברים על כיצד מרכזי הקניות מחוץ לעיר והמסחר האלקטרוני חיסלו את חנויות הכל-בו הנמצאות ברחוב הראשי של העיר. ניתן לדעתם לסכם את הסיפור בצורה פשוטה: השינויים בצורת הקניות והגאות של הזמן הטביעו את BHS. במילים אחרות הם טענו שכוחות השוק או כוחות הקפיטליזם עשו את שלהם.

אבל הסבר זה הינו חלקי במקרה הטוב. בסיכומו של דבר, לא כל החברות הקמעונאיות פשטו את הרגל. ההסבר הכלכלי-דארוויניסטי, שעבור העובדים אף אחד לא היה מסוגל לעשות משהו, אינו מלא ואינו מדויק. המציאות היא שגם אם ההיבט הקמעונאי של סיפור BHS מיושן, הרי שהתרגילים הפיננסיים שהיו מאחורי הקלעים הם בהחלט מודרניים ומעודכנים. תרגילים פיננסיים אלו מאפיינים את המציאות המכוערת של הקפיטליזם החזירי בחסות אותו מועדון של ‘פושטי החברות’.
רשת בריטיש הום סטורס נתפסה כרשת שמרנית לא מלהיבה במיוחד, שאפשר לסמוך עליה. נרכשה בשנת 2000 ע”י טייקון, פיננסייר, שלא היו לו אף אחד מהאיפיונים האלו – סר פיליפ גרין. מייד עם הרכישה דווח שמשך את אחד הדיבידנדים הגדולים והמהירים בהיסטוריה העסקית. למעשה המאפיין הבולט ביותר של השנים הראשונות בבעלותו של גרין היה חלוקת דיבידנדים של 400 מיליון ליש”ט לאשתו במונקו, כך שהוא חילץ ערך כפול מהמחיר של 200 מיליון ליש”ט ששילם עבור BHS.
כאשר גרין קנה את BHS במאי 2000, הוא התעקש שזה לא יהיה מסובך להחיות את הרשת הקמעונאית ולהביא לשגשוגה. הוא היה משוכנע שהוא ניחן בכישורים להבטיח את עתידה ולהפוך אותה לבסיס של אימפריה קמעונאית. אבל בשנה שעברה, לאחר שלא הצליח במשימתו, גרין מכר את BHS במחיר הסימלי של 1 ליש”ט לקבוצה כמעט אלמונית של משקיעים פיננסיים אשר הנהיגו אותה לקריסה תוך כ- 13 חודשים.
גרין קיבל חברה עם תוכנית פנסית מאוזנת כספית, למעשה עם עודף אקטוארי קטן. אבל מה שהועבר למערכת הפנסיונית של BHS במהלך השנים היה נמוך בהרבה ממה שנדרש כדי להתמודד עם המשבר של 2008-09. עכשיו, עם ריבית שעדיין תקועה ברצפה, העלויות של תשלומי הפנסיות גדולים מאי פעם, והגירעון הפנסיוני של הרשת הסתכם ב- 571 מיליון ליש”ט. זה לא הפריע לגרין למשוך מהחברה יותר כספים עבורו ועבור משפחתו מאשר הגירעון הפנסיוני של הרשת. סך הכל מדובר ביותר מ 580 מיליון ליש”ט בדיבידנדים, דמי שכירות וריבית על הלוואות. עכשיו, רגולטור הפנסיה הבריטי שוקל האם לתבוע מגרין בין 200 ל 300 מיליון ליש”ט כדי לעזור למלא את החור השחור בתוכניות הפנסיה של BHS, שהתפתח מאז 2000.

גרין ואשתו טינה הם המשפחה ה-29 ברשימת עשירי בריטניה שפורסמה בסאנדיי טיימס באמצע אפריל. העיתון העריך את השווי שלהם ב- 3.22 מיליארד ליש”ט. סך זה אינו כולל את 280 מיליון הליש”ט שמציעים שמשפחת גרין תעביר לרגולטור הפנסיה.

קרן הגנת הפנסיה בניהול הממשלתי מתכוננת להציל את גמלאי BHS. בינתיים אנו מקבלים פעם נוספת ראיות והוכחות לאינטרסים המנוגדים, לחוסר ההתאמה המוכר בין רווחים פרטיים והפסדי הציבור. בינתיים, חנויות סגורות, קליפות חלולות ימלאו את הרחובות הראשיים בערים, סיפור נוסף של מרחב משותף שהושחת לאחר שחמדנות פרטית קיבלה יד חופשית לפעולה וקהילה שרגילה ל’תספורת’ תישאר עם עוד התפרצות מגעילה של פצעי שוד עסקי.

מה עושים?
נדרשת רפורמה חקיקתית דחופה לשנות את המצב. עד אז יש לממש ולאכוף את החוקים הקיימים, וחייבים להכניס נורמות התנהגות חדשות:
• יש לשנות את חוקי העבודה כך שאי תשלום לפנסיה ולפיצויים לעובדים, ו/או ניכוי משכר העובדים עבור פנסיה ופיצויים ואי העברתם מיידית לקרנות המתאימות, יהיו עבירות פליליות.
• יש לחוקק חוק שיחייב העברת כספי הפנסיה לקרנות הפנסיה מדי חודש, ויאסור כל הסדרים אחרים בין התאגיד וקרן הפנסיה, עם אחריות אישית למנכ”ל החברה ולמנהל הכספים.
• יש להגביר את האכיפה של חוקים אלו ע”י משרד התמת.

הכלכלה האמיתית