עופר נקש

הסיבה למציאות היא הכוח העליון, זאת אומרת מטרת הבריאה להיטיב, ליהנות, להטיב לנבראין בעולם הזה. אנחנו מצידנו צריכים לדאוג, שיהיה חסרון מתאים לאותו תענוג, לאותו מילוי. כל החכמה היא, ללמוד איך הרצון מתפתח על ידי התענוג, זה כל מה שקיים במציאות המורגשת. הם נמצאים מקושרים יחד כל הזמן, לא יכול להיות שיתקיים אחד ללא שני. אלא שבהשתלשלות אלינו עד לעולם הזה, גם התענוג וגם הרצון באים יחד. בסדר קודם ונמשך קודם בא התענוג, והתוצאה ממנו, בא הרצון. ואילו בהשגה שלנו, דרך הגילוי, הסדר מתהפך, קודם יש לנו רצון- חסרון, והתוצאה ממנו, השגת התענוג – הגילוי.


וזה נקרא בחכמה ב’ דרכים להשגת מטרת הבריאה שהן למעשה משלימות:


א) מלמעלה למטה. השתלשלות מאין סוף ועד לעולם הזה.


ב) מלמטה למעלה. עליה, השגה, מהעולם הזה וחזרה לאין סוף


גם אם אנחנו מדברים על הגוף שלנו, או על הגופים של הדומם הצומח והחי, או על הכוכבים, או על המים, כל היקום ומלואו, אז הכל בנוי מהאור והכלי, אין יותר משניים.
ההבדל הוא רק במידת החסרון, ככל שהחסרון גדול יותר, כך המילוי בהתאם. אבל זה תמיד שניים-בזוגות.
פלוס ומינוס, צפון ודרום, חום וקור, אור וחושך, ואם נראה לנו שיש יותר משניים זה סימן שאנחנו מבולבלים. זאת הבריאה.