עופר נקש

זאת אומרת, שעל ידי כוח ההרגל, והיחס שלי לזולת, נגיע לחיים טובים. וכל זה תלוי בתמיכה חברתית גדולה ככל האפשר. אם הסביבה תכבד ותעריך דאגה לזולת על פני להיות טייקון, אז החברה תחייב אותי ללכת לפי הנורמות שלה.ולהיפך. כאשר מישהו ינצל או ינהג בחוסר אחריות כלפי האחר, אז החברה תוקיע ותגנה אותו. כך שהוא לא ירצה לעשות את זה יותר. במילים אחרות מה שהחברה תחליט כנורמות חברתיות אז אני אהיה חייב לקבל אותן, למה? כי החברה זה צינור החיבור שלנו, זה המקום שממנו כל אחד מאיתנו יונק. האדם הוא יצור חברתי, והחברה זה מקום המפגש שלנו.מה שחסר כרגע זה הכרה, מודעות, של התהליך החברתי שבו אנחנו צריכים להרים את עצמנו, גם מבחינה חומרית. כי מהיום והלאה מבחן המציאות שלנו יקבע לפי מידת החיבור בינינו. בינתיים אפשר להסתכל איך העולם כל יום מגלה את הקשר שבו בהכרח, כי כרגע זה ביטויים שליליים, של חוסר קשר. התלות מתגלה אבל אנחנו עדיין לא ממש מבינים, או מסכימים להבין שאכן אלו פני הדברים. ההליכה לקראת העתיד היא נסתרת מאיתנו, ובכל זאת אם נסכם את הטבע, את המשבר, את השנויים הרב שכבתיים[חינוך-כלכלה-חברה-תרבות-ועוד], ואת תהליך ההתקרבות העולמי-הגלובליזציה. שזה לא מעבר של סחורות, זה מעבר של קשר חברתי חובק עולם, חובק אדם.אז גם נמצא את הכיוון המשותף.גם אפשר לראות את השקיפות, וזרימת המידע הבלתי פוסקת של החדשות, שהעולם לא ידע תהליך דומה בשום שלב היסטורי שהיה לנו. אפשר להמשיך לנתח את ההתקרבות החברתית ותרבותית שלנו עוד ועוד. אבל אני חושב שזה ברור למי שרוצה, זה ברור שיש שינויים כלל עולמיים, שינויים כלל חברתיים, וכלל האדם.להשתנות זה לא קל לטבע המולד שלנו, כי כל שינוי הוא אילוץ רצוני לטבע האדם שרגיל לדפוסי חיים קבועים. אפילו מעבר ושינוי של מקום עבודה הוא בבחינת שינוי קשה לישום עבור רובנו, וקל וחומר שמדובר על שינויים חברתיים ואנושיים. כלומר פיסגת הפירמדה, כי האדם הוא הנקודה המרכזית של החיים ושל העולם. מה עושים?מכשירים את כל מי שמעוניין בחינוך האינטגרלי, בהדרגה, ועד שיכלול את כולם. על מבנה המציאות ומבנה הפנימי של האדם. ומתוך ידיעה והכרה של המאפיינים ואופני השפעתם, אז גם נוכל להערך לקראת החיים, ואיך לממשם כטובים ביותר עבור כולנו. כך למעשה אני נעשה פסיכולוג של עצמי,איך? אני מחזיק את עצמי ביחס טוב, כלפי עצמי וכלפי הזולת.ביציאה לזולת אני למעשה מתחיל לרכוש אפשריות מימוש הרבה יותר נרחבות מאשר הנקודה שלי, אלא ממש של כל העולם, של כל רצון שמחוצה לי, בכולם. על ידי זה אני יכול לקלוט את התכונות של האחרים, הרצונות שלהם, המחשבות שלהם. את מה שהם בתוכם, עם כל הפנימיות שלהם. וכל זה תוספת באדם על הנקודה הפרטית ששייכת לאדם מרגע שנולד.כל ההסברים מתחלקים לשלושה נושאים, הטבע שלנו, הקשר בינינו, והרשת שקושרת אותנו יחד.והעיקר זה החלק המעשי, הסדנאות. הכול, כל החיים שלנו הופכים להיות דיון אחד גדול סביב שולחן עגול, בכל נושא שקשור להחלטות משותפות אנחנו בשולחן העגול מנסים למצוא את הנקודה המרכזית.