ישראל איגרא

הבנקים וועדת בכר - המלך ערום!
ועדת בייסקי שקמה לאחר המשבר הגדול של ויסות מניות הבנקים, הדגישה בהמלצותיה את הצורך בפיזור והקטנה של ריכוזיות האשראי במשק הישראלי ואת הוצאת הבנקים מהובלת שוק ההון.
עד ליישום והתייחסות להמלצות אלו, חלף זמן רב.
ועדת בכר שנועדה לענות על המלצות אלו, קמה כעשרים שנה לאחר ועדת בייסקי.
הרקע היה אי נוחות הולכת וגוברת מצד המערכת הממשלתית - ממלכתית, מהמשך ריכוז האשראי ופקדונות הציבור בידי קובץ קטן של בנקים, שבידיהם היתה גם השליטה על רובן של קופות הגמל וקרנות הפנסיה של הציבור.
הבנקים מצידם, היו לחוצים בתקופה זו, במגבלות אשראי מחמירות, שהטיל עליהם הפיקוח על הבנקים, עם בקרה לוחצת בעקבות ועדת בייסקי.
בנוסף לכך, נלחצו הבנקים יותר ויותר, בדרישות להגדלת חלקו של ההון העצמי, בסך מאזניהם, בעקבות המלצות ועדת באזל ושלביה 1, 2 ,3 ונוהל בנקאי תקין שנקבע ע"י בנק ישראל בהתאם להן, שקבעו סטנדרטים הולכים ומחמיריםלהלימות ההון הנדרשת מן הבנקים.
מגבלות לווה בודד, הקשו עליהם בהרחבת האשראי ללוים הגדולים ומאידך תקועים היו באשראים מדאיגים, מהם שאפו להפטר, אך החומות הסיניות, שדרש מהם בנק ישראל והמעקב הצמוד שלו, למנוע הסטת אשראים בעיתיים,לקופות הגמל והקרנות, הקשה עליהם.
הנהלות הבנקים, זכרו היטב, את המלצות ועדת בייסקי ואת החלטות בית המשפט, בדבר עונשי מאסר למנהלי הבנקים שהיו מעורבים בויסות. עונשים, מהם נחלצו בעור שיניהם בהקלת העונש, בערעור המשפטי הנוסף. ההנהלותאומנם התחלפו, אך ריחו החריף של הליזול של בית הסוהר, עדיין ריחף בחדרי ההנהלה מצופי המהגוני של הבנקים והרתיע את הבנקאים המעודנים, מפעילות בלתי כשרה.
כמו כפפה ליד
לאחר חששות מוקדמים כבדים מועדת בכר, הבינו הבנקאים ראשונים, את ההזדמנות שנפלה בחלקם.
תוך השמעת קולות אנחה ודאגה לציבור ולתקשורת, החלו הבנקאים לבנות בשקט את הפתרונות לבעיותיהם.
עד להמלצות הסופיות של ועדת בכר, בנו יועציהם ונציגיהם השקדנים, את התוכנית לפרטיה.
קופות הגמל והקרנות יצאו מרשות הבנקים וממילא מפיקוחו של בנק ישראל ויעברו לפיקוח הנוח והידידותי של המפקח על הביטוח והרשות לני"ע. שני גופים חסרי נסיון מוחלט בתחום מקצועי זה, דור שלא ידע את ועדת בייסקי.
הצעת בנק ישראל, לרכז בידיו, את הפיקוח גם על הקופות והקרנות, נדחתה בבוז, ע"י מפקחי האוצר והרשות לני"ע, שלא רצו לוותר על ההזדמנות, לניפוח והגדלת ממלכתם וחשיבותם העצמית.
כדי לתקן את חוסר היכולת וההכשרה המקצועית המינימלית הנדרשת, של שני גופים אלו, גויס בצו 8 "הפיקוח של כוחות השוק".[/FONT][/COLOR]
שוק הכבשים בקאשגר צילום: ישראל איגרא
נגביר את השקיפות והניידות, הכריזה בקול תרועה ועדת בכר, החוסכים הקטנים יוכלו להשוות את עמלות הניהול הנגבות מהם ואת הביצועים של הקרנות ויעברו למי שטוב יותר ולהיכן שכדאי להם.
כלומר, כל הידע הסופר מקצועי הנדרש, לפיקוח על מתן אשראי ושימושיו, הוטל לפתע על החוסך הקטן, שברוב המקרים, כלל לא ידע היכן מופקדת הפנסיה שלו, מה עושים איתה ואילו עמלות ניהול נוטלים מנהליה לכיסם.
לתומו חשב השכיר הקטן, שהממשלה אחראית על חסכונותיו ודואגת לו לימי סגריר.
הועדה אומנם המליצה לחוקק חוקים ותקנות של המותר והאסור, למנהלי הקרנות החדשים, אך נמנעה מלהתנות את המכירה בהחלת נושא זה. להזכירכם, ועדת חודק והנחיותיה האלמנטריות, לכללי מתן אשראי, של גופיםמוסדיים, הוקמה רק כ - 5 שנים מאוחר יותר.

מחכה בתור לפתיחת הקופה - צילם: ישראל איגרא
הטייקונים, שבתקופה ההיא, עדיין לא נקראו כך, בהיותם בעלי הון קטן בלבד, הבינו מיד לאחר הבנקים, את הזדמנות הפז, שנפלה בחלקם. הזדמנות של פעם בחיים, להשתלט על כל חסכונות הציבור, ללא כל פיקוח ובקרהאפקטיביים, על השימושים בכסף זה.
התחרות היתה פרועה, מי מצליח ראשון לתפוס את מאגרי הכסף העצומים של חסכונות הציבור המופקרים. המחיר שנקבע לכל שקל חסכון באחוזים, היה צריך להפעיל פעמוני אזעקה ונורות אדומות, לכל מי שעמד מאחורי המהלך.
חברי הועדה המכובדת צריכים היו לשאול עצמם:
האם הם קונים את הזכות לנהל את כספי החסכונות, או את החסכונות עצמם?
מה הם מתכננים לעשות בכספי החסכונות של הציבור?
אילו דמי ניהול ועמלות הם מתכוונים לחלוב מכספים אלו?
אלו מקצת השאלות שצריכים היו, לשאול עצמם חברי הועדה וראשי האוצר, בראותם את תעריפי הרכישה של הקרנות וקופות הגמל וסכומי העתק ששולמו לבנקים, בתמורה לקבלת "הזכות לניהול הכספים".
אך לא היה מי שישאל את השאלות. הועדה התפזרה, הקרנות והקופות נמכרו כלחמניות טריות בסכומי עתק, סכומים שלפחות חלקם מומן באשראי בנקאי, לטווחים קצרים, "עד שנתארגן למשוך את הכסף מן החסכונות עצמם".[/RIGHT]