ישראל איגרא

עדיין לא מאוחר, ניתן עדיין לשקול חלופות, לקוים המתוכננים של הרכבת הקלה בירושלים.
עירית ירושלים ומשרד התחבורה, שוקדים במרץ, על תוכניות לקווים נוספים לרכבת הקלה בבירה.
החברה המרכזת עבורם את הטיפול בנושא, נקראת צוות תוכנית אב לתחבורה, שהיא חברה בבעלותם המשותפת, העוסקת גם בנושאי תחבורה אחרים, שונים ומגוונים.
לא ניכנס כאן, לכל הבעיתיות של הקמת קו רכבת קלה והפעלתה. נציין רק, שחלק מן הבעיות חווינו בהקמת הקו בירושלים וחלקן ניצבות מול עינינו, בקו הראשון הפועל, לצערנו בחלקו, בגלל הפגיעות, החוזרות ונשנות, שסופגת הרכבת הקלה, בשכונת שועאפת.
מנגד, חשוב גם להזכיר, שקוי האוטובוסים רבי הקיבולת, הפועלים בציר המהיר, מדרך חברון לרמות וברחובות שבהן ניתנה עדיפות לתחבורה ציבורית (תח"צ), זכו להצלחה ניכרת.
הקשיים והמגבלות בהפעלת רכבות קלות, ברחובות ערים שלא נבנו בהתאמה להן, הם רבים מספור ולכן מחפשים ומפעילים כיום בעולם חלופות רבות וחדישות.
נעלה כאן, חלופה אחת מוצלחת לדוגמא.
אחד הפתרונות התחבורתיים, החדשים בעולם, הוא הפעלת אוטובוסים עירוניים בגז טבעי.
המנועים המופעלים בגז טבעי שקטים יותר ומזהמים הרבה פחות, ממנועי הבנזין והדיזל.

אוטובוס מונע בגז טבעי ברחובות ההיסטוריים של ורונה, איטליה (צילום: ישראל איגרא).

האוטובוסים נוסעים בתוואי דרך קיים ואין צורך בהשקעות ובעבודות תשתית בעלות של מליארדים רבים.
מובן שככל שתינתן לתח"צ עדיפות בתנועה העירונית, כך תגבר יעילותה.
במבט מקרו כלכלי, הפכה ישראל למעצמת גז טבעי וחשוב כבר היום למצוא לו שימושים מקומיים מועילים למדינה ותושביה, במקום לחפש לו שווקי יצוא.
הבעיה היחידה היא, שלשם הקמת והפעלת מערכת כזו, לא נזקקים לחברה ממשלתית, עם מאות עובדים, מנהלים, מהנדסים ומקורבים (איני מתכוון בהערה עצובה זו, לחברה הירושלמית והמבין יבין), שיקול כבד של מקבלי ההחלטות, שבהחלט יכול להכשיל את ההצעה.

מתוך הבלוג של ישראל איגרא