אורי זמיר

“מאמץ לעולם לא יבגוד בך. אם הוא בוגד סימן שלא השקעת מספיק מאמץ"
(אמרה קוריאנית ידועה)

חורף 1995 מצא את איתן הבר עייף, עצוב ומתוסכל. האיש בעבורו ניהל באהבה רבה כל כך את לשכתו נרצח בכדורי מנוול אשר שלחו אותו לא רק לארוז את חפציו מהלשכה, כאן גם להיפרד מכול כך הרבה חלומות אותם ארג ביחד עם ראש הממשלה המנוח באין ספור לילות אפופי עשן סיגריה. רבים כל כך זוכרים את משנתו המדינית והביטחונית של ראש הממשלה, את התעקשותו האין סופית לשקלל סיכונים בסיכויים ולקחת החלטות אמיצות (יש יומרו שנויה במחלוקת). מעטים כל כך זוכרים כי הייתה לו גם משנה כלכלית דומה - אנאליטית ובעלת חזון (יש יומרו כי הייתה גם יומרנית באותה המידה). כך מסתבר למשל שרבין היה ראש הממשלה הישראלי הראשון שכף רגלו דרכה בביקור רשמי במדינות כמו סין, יפן וקוריאה. הוא עשה זאת אז מתוך מחשבה, הרפתקנית אך לא משוללת היגיון, כי משקלן הכלכלי (כמו גם זה המדיני) קטן בהרבה מסך הפוטנציאל שלהן. לו רק ידע הנ"ל עד כמה צדק, הייתה לו סיבה טובה נוספת להתהפך בקברו. אם נחזור לרגע לחורף העצוב של הבר, היה זה האביב שבסופו שזימן לו נקודת אור מעניינת בדמות שיחת טלפון ממי שלימים הפך גם לידידו הקרוב, שר החוץ בממשלת קוריאה ולימים גם מזכ"ל האום המכהן - באן-קי-מון.
כשארז הבר את מזוודתו כעבור כמה ימים על מנת לתפוס את המטוס הראשון שממריא לסיאול, סבר ודאי שתהיה זו הזדמנות טובה לנקות מעט את הראש. אך לא היה לו שמץ של מושג כי תהיה זו גם ההזדמנות העסקית המפתיעה של חייו.

הקשר הקוריאני - איתן הבר

משחזר כעבור כמה ימים נוספים הבר לביתו נארזה במזוודתו בקשה צנועה אך רשמית של הממשל הקוריאני כי ייסע לחדירתה לישראל של חברה מקומית ועלומת שם יחסית באותה תקופה העונה לשם סמסונג. הייתי מפליג כאן בתיאוריו של הבר על מסע החתחתים שעבר בניסיונו למלא באותן שנים ראשונות אחר שליחות מארחיו, אך מעניין בהרבה בשלב זה לצלול דווקא לסיפורה המופלא של זו שהופקדה בידו. חברה סוכר כשייסד בינג-צ'ול, אי שם בשנת 1953, את חברת ייצור הסוכר שלו, לא היה לו שמץ של מושג שיום אחד תשווק 'סמסונג' 50 מיליון טלפונים חכמים ותוביל ענף זה עם נתח שוק של כ-36%. מה שכן ידע צ'ול, על פי עדותו, זה שבעזרת מצוינות, חריצות וחזון ניתן להפוך גם סוכר לחנות כולבו, חנות כולבו לחברת ביטוח וחברת ביטוח לחברה המייצרת שבבים לתעשיית ההיי-טק. בשנת 1982 היה תיק השקעותיו של צ'ול כל כך מגוון שבחר להקים גם קבוצת בייסבול. שנה אחר-כך הקים את חטיבת השבבים של הקבוצה, חטיבה שנכון ל-2009 בה עמד מחזור הכספים של החברה על קצת יותר מ 175 מיליארד דולרים, כבר היוותה את ליבת העסקים של החברה, דוחקת את עסקי הבייסבול "מעט" אל השוליים. אם נחזור סמוך מאוד להווה נגלה שבשנת 2011 מכרה החברה למעלה מ-300 מיליון טלפונים ניידים‏ כשמאחוריה מזדנבות ענקיות כ'אפל' ו'נוקיה'. נכון להיום מעסיקה החברה 344 אלף עובדים ברחבי העולם, בהיותה אחראית ל-13% מסך היצוא של קוריאה הדרומית כולה. סיפור תקומתה המדהים של סמסונג איננו רק סיפורו האישי של צ'ול והוא מכיל במובנים רבים גם את סיפור תקומתה הכלכלית של קוריאה הדרומית כולה. אך כדי להבין כיצד הפכה זו בתוך כשלושה עשורים בלבד משוק המפגר כלכלית אפילו אחרי אחותה הצפונית המתפוררת, לסמל בינ"ל לחדשנות תחרותיות ומצוינות, כדאי להקשיב לדבריו של האיש והאגדה סטף וורטהיימר. לוורטהיימר, כך מסתבר, פינה חמה לתעשייה הקוריאנית לא רק בליבו כאם גם בתיק ההשקעות שלו. זאת בעקבות הצלחתו למנף חברה מקומית שרכש ממחזור של קצת פחות מ80 מיליון דולרים לכ-500 מיליון כיום. אך וורטהיימר, בצניעות אופיינית, איננו בוחר לטפוח לעצמו על השכם אלה מעדיף לעשות זאת דווקא לעמיתיו הקוריאנים.

סטף וורטהיימר - האיש והמכונה

"בעוד אנחנו כישראלים מאוהבים בבעיות שלנו, הקוריאנים מאוהבים בפתרונות שלהם. יש לנו הרבה מה ללמוד מהם כמעט בכול נושא" אמר אתמול (ה-3 לדצמבר) וורטהיימר בכנס שעסק בהזדמנויות השקעה בקוריאה. בעשותו כן קרה לתעשיינים ישראלים נוספים להשתמש במנוף הקוריאני על מנת להפוך רעיונות טובים לפס יצור המוני. כשוורטהיימר מדבר על אטרקטיביות שוק הייצור הקוריאני דעתו מגובה כמובן גם בעובדות. אינדקס התחרותיות העולמי למשל בתחום היצור מדרג את קוריאה במקום שלישי ומכובד כשנייה רק להודו וסין. ילד סנדוויצ' כבר אמרנו? בדומה לזה של ישראל סיפורה הייחודי של קוריאה מורכב קודם כל מההון האנושי שלה, אך על מנת להבין את ייחודה הכלכלי מומלץ לעיין גם בגאוגרפיה שלה.קוריאה אשר קיבלה את עצמאותה בשנת 1947 נאבקה בעשוריה הראשונים לא רק על זהותה הפנימית כאן גם על מיקומה התחרותי בין שתי אימפריות המזרח סין ויפן. כיום, במלאת 65 שנים לעצמאותה ניתן לומר בוודאות כי לפחות מבחינה כלכלית מיקומה "הלכוד" בין משלב במידה רבה את הטוב שבשני העולמות. מצד אחד עלויות היצור בקוריאה זולות בהרבה משכנתה היפנית (עלות האנרגיה למשל זולה בכמחצית ועלות כוח האדם גם כן זולה משמעותית). מצד שני פרמטרים כגון איכות המוצרים, היכולת להגן על זכויות הקניין וקלות עשיית העסקים במדינה נחשבים על פי כל אינדקס עולמי עדיפים בהרבה על אלה של סין. נשמע מבטיח? גם כאן מסתבר לא נגמר סיפורה הגיאוגרפי המפתיע של מדינת הסנדוויצ'. חלקו השני מצוי בתוככי הדמוגרפיה שלה. OMG מסתבר שלא פחות מ18 מיליון מתוך 50 מיליון הדרום קוריאנים שבנמצא מטבילים את ילדיהם והולכים לכנסיה ביום ראשון. או במילים אחרות אחד מכול ארבע קוריאנים הינו למעשה נוצרי מאמין. מספרים יוצאי דופן אלה גבוהים בכול קנה מידה השוואתי למדינות הדומיננטיות האחרות במגרש הכלכלי במזרח אסיה סין, יפן או הודו שם דווקאשיעור המוסלמים דומיננטי בהרבה.
אם נשקע שוב לרגע בפרובינציאליות מתבקשת נתון מפתיע זה מספק לחברות הישראליות בפרט ולישראל בכלל סימפטיה לא מעטה כלל. מי שניסה באחרונה למנף פוטנציאל בלתי ממומש זה היה משרד החוץ הישראלי שהתייאש אולי מתמיכת המערב והחליט לתעל את משאביו ההסברתיים מזרחה. כך למשל השקיע באחרונה 10 מיליון שקלים בביתן תערוכת EXPO 2012 שנערכה בעיר יאוסו שבדרום קוריאה.

כיוון שנושא התערוכה הוא אדם, ים וחוף הביתן הישראלי המכונה בשם הבומבסטי 'ים ההשראה', ניסה לשקף את ההיצע הייחודי של ישראל בתחומי הטכנולוגיה, המדע, התרבות ואפילו (למרבה ההפתעה) גם בחינוך (בו נחשבת ישראל בקוריאה עדין למעצמה בין השאר כנראה בעקבות ריבוי פרסי הנובל שברשותנו).
"ים ההשראה מעניק למבקרים הרפתקה קסומה", אמרה יפה בן ארי, נציגתה הכללית של ישראל לקוריאה, אשר נשמע כמעט נרגשת באומרה את הדברים "המבקרים יפגשו תגליות וחידושים ישראליים מעולים. חלונות ידע חדשים על עשרות פריטים ייפתחו במגע יד. המוצגים הווירטואליים מציעים את הפתרונות האקולוגיים של ישראל לטובת האנושות, השומרים על האיזון בין האדם והטבע" אם נחזור לרגע להרכבה הדמוגרפי הייחודי של קוריאה אזי על הרכב זה נעשתה מניפולציה מעניינת בביתן הישראלי בו הוצגו כמה מסיפורי ודמויות התנ"ך (עליהם כידוע יש לנו זכות ראשונים) כמקורות ההשראה הישראליים. מדינה על ספידים היותנו עם התנ"ך נזקפת לזכותנו בקוריאה אך מי שעושה את צעדיו הראשונים בקוריאה ובונה על כך שיעקוב, אברהם או יצחק יפתחו לו כבר את הדלת מוטב שיצנן מעט את התלהבותו. זאת למשל לנוכח כמות המים הצוננים אותם שפכו אתמול אנשים כהבר על הסוגיה: "קשה מאוד לעשות עסקים בקוריאה" אומר הבר, "הקוריאנים הם הפכים מושלמים מאיתנו. הם דייקנים, יושבים על נקודות, בעלי סבלנות אין סופית ושאיפה כמעט אובססיבית למצוינות בכול מחיר. כולנו בני-אדם אבל הקוריאנים שונים. לא צחצחת את נעליך לפני הפגישה היה סמוך ובטוח שאיבדת נקודות."
דבריו הבוטים של הבר מהווים בון-טון בשיח על קוריאה מפיו של כל מי שטרח אי פעם לעשות שם עסקים. "'כן' משמעותו אולי בקוריאה. לעומת סין שם 'לא' משמעותו אולי." יסביר לנו בהמשך גם שי קרלינסקי, מנהל השיווק של חברת אנאליט, אחת החברות הישראליות היחידות שהצליחו לשים עד כה את מוצריהם על מדפי חנויות הפארם בקוריאה. בעוד ישנם קווי דמיון מקבילים בין הכלכלות המובילות של מזרח אסיה כגון: חשיבות ברורה להיררכיות, הצורך בחשיבה אסטרטגית לטווח ארוך וחשיבות היחסים האישיים עם השותף העסקי כמפתח להצלחת העסקה, ישנם גם כמה מאפיינים ייחודיים הדומיננטיים במיוחד בקוריאה.
אחד מהם הוא מהירות תגובה. בקוריאה הכול עובד מהר ובאינטנסיביות. לא לחינם זו לא רק המדינה בה עובדים הכי הרבה שעות בממוצע בעולם זו גם המדינה בה אחוז החדירה של טלפונים חכמים, אינטרנט ומחשבים הוא הגבוהה ביותר בעולם. בנוסף בצמוד ליפנים זהו השוק שנחשב כמאמץ טכנולוגיה חדשה הכי מהר בעולם ועל כן נחשב גם כשפן הניסיונות של ההיי-טק עליו מנוסים מוצרים חדשים הרבה לפני שהם פוגשים את הצרכן במערב למשל. חיבורם הבלתי נדלה של הקוריאנים לטכנולוגיה בצמוד לשאיפתם המוחלטת למצוינות לא משאירה בדרך כלל מקום לטעויות או סלחנות. "לא ענית להם למייל והנחת העבודה שלהם היא שאתה או חולה או מת" אמר אתמול מעל הבמה ברצינות תהומית אביעד פרידמן מנכ"ל חברה מקומית שזכתה להיות החברה הישראלית הראשונה בה השקיעה עד כה קרן הון-סיכון קוריאנית.

תמיד מחובר - נוער קוריאני בפעולה

אנו כאנשי עסקים ישראלים ידועים ככאלה החושבים מהר ובתכליתיות. אך מכאן, מההבנה של מה צריך לעשות ועד הוצאה לפועל של הדברים, נמצאים בדרך כלל הפערים הגדולים. פערים שכאלה בבואנו לעסוק עסקים בקוריאה פשוט אינם באים בחשבון. קיבלת פניה קוריאנית להצעת מחיר או שאלה טכנית כלשהי ולא ענית עליה במהירות ? חד וחלק הפסדת קרוב לוודאי את הסיכוי לבצע עסקה עתידית עם אותו לקוח פוטנציאלי. מנכ"ל חברת 'פולכרום', נימרוד ליבק, חברה ישראלית העושה עסקים בשוק הקוריאני מזה מספר שנים הסביר גם הוא בראיון שנתן לפני כמה ימים שהדבר הכי חשוב לקחת בחשבון כשבאים לעשות עסקים בשוק הקוריאני הוא מהירות התגובה. "הגעת לפרזטציה עם לקוח קוריאני ומצאת חן בעיניו על המקום הוא יבקש לחתום על הסכם עקרונות קצר. תגובתך הייתה צוננת, מסתייגת או מהוססת? סיכוייך להשלים את אותה העסקה שואפים מאותו רגע לאפס" הסביר הנ"ל. קוריאה קוראת לך. לא תבוא? אם לקראת סיום ננסה לחבר את הנקודות ולסכם, אזי נומר שבין סין ליפן שוכנת לה מדינה שבמובנים רבים כל כך מהווה השלמה לגנום הישראלי.
"אם ישראל זו ה-STARTUP NATION אז קוריאה היא ה-SCALE UP NATION" ציין אתמול וורטהיימר מעל במת הכנס, במה שנדמה היה כהרבה יותר מסתם מחווה לאורחים הקוריאנים שבקהל, "אין כיום מקום טוב יותר בעולם בו ניתן להפוך רעיון לפס יצור" כשגוועו הדי מחיאות הכפיים לסטף נותרתי אני דווקא עם הרהורים על כמה שורות מתוך ההקדמה שקדמה לדבריו של הבר. מהקדמה זו ניתן היה ללמוד שקדמו להרצאתו צרור לא מבוטל של סירובים להופעות קודמות בכנסים מקבילים. אולי הייתה זו תדמיתו הממלכתית, אותה לא רצה לנפץ ולהחליפה בעייני הציבור בזו של איש העסקים הפעלתן הפועל לביתו, שהדירה את רגליו מבמות קודמות. לא ברור גם כעת מה גרם להבר להסכים להשיל מעליו דווקא עכשיו את מעטה החשאיות הקוריאני. אולי זהו "חוק ההתיישנות" שחל על רצח רבין ואולי זה דווקא תואר קונסול של כבוד שהוענק לו על ידי באנקימון שדחק בו להתייצב לבסוף מתחת לאור הזרקורים העסקי. דבר אחד בטוח: אנחנו, היושבים בקהל הרווחנו בגדול. לא רק דובר רהוט, פשוט ומיושב אלה גם אדם בעל פרספקטיבה רחבה הרואה בהם, הקוריאנים, מודל לחיקוי כמו גם את מי שהיינו יכולים להיות לו רק קיבלנו בהר סיני כרית לתחת במקום קוצים.