אמיר ניצן

בפוסט הקודם סקרתי את מאפיני כל אחד מ-2 הפלגים הראשיים שיש בעם ובחברה הישראלית ומי נכלל בו ואת תתי הגוונים שבו. ניתן להשוות את כל אחד מ-2 הפלגים ל-2 "אגני ניקוז" שביניהם מפריד קו פרשת מים או מפרידה "חומה גבוהה", הגם שיש כאלו שקשה באופן מספיק ברור לשייך אותם לצד כלשהו ויש כל מיני חריגים בתוך כל צד. מה שקובע את החלוקה ל-2 גושים עיקריים הוא נושאים לאומיים, אך לא הרבה אחריו יש לכל גוש מאפיינים גם בעניני דת.

למשל את הגוש הימני מאפין בנוסף לנושאים לאומיים גם מינימום מסוים של קירבה לדת בחיים האישיים וגם נכונות לתת מינימום מסוים של מקום לדת בחיי הציבור ובמדינה. בד"כ חילונים הנוטים לגוש הימין קרובים יותר למסורת ולדת מאשר תומכי השמאל. מבחינת יחסי דת ומדינה העמדות האופיניות ביחסי דת ומדינה נעות החל מתומכי מדינת הלכה בקרב הרבה חרדים וכיפות סרוגות במחנה זה ועד מי שדוגלים בקיום כמה חוקים דתיים סמליים ומתן מקום לאי אלו סמלים דתיים במדינה. בכל מקרה, המאפין המשותף לרוב לא קטן בגוש הימין הוא התנגדות להפרדה מוחלטת בין דת ומדינה. כמובן שיש גם חריגים מבחינת נושאים דתיים בתוך גוש הימין.
אך לפני שנדבר על החריגים חשוב להבהיר כמה דברים: 1) מהו אותו "מינימום" של קירבה לדת? קשה לקבוע גבול חד משמעי בין "מינימום של קירבה לדת לבין היעדרה. אולם, יש כמה דברים שמקובל שגם חילונים עם אותו מינימום קירבה. לא עשו או כן יעשו. למשל, לא יאכלו חזיר, או בודאי שכן יערכו ברית מילה.2) ביקורות על החרדים ולפעמים, על הדת בכלל יכולים עדיין להשתלב בהגדרה של מה שאופיני לימין מבחינה דתית, אם הם עד גבול מסוים – לאו דווקא צר- שאומנם קשה לקבוע אותו חד משמעית. מה שאולי חשוב בעיקר זה מאיזה נקודת מוצא ומטרות באות ביקורות כאלו או אחרות..3) אף היעדר אמונה בקיום כח עליון , על אחת כמה וכמה אגנוסטיקה, אינם בהכרח מראים על ניתוק טוטלי מהדת. ונעבור למקרים החריגים עצמם.
אין זה סוד שרוב העולים מחבר המדינות – עלייה מבורכת ביסודה- הם ימניים בהשקפותיהם המדיניות ועם זאת רובם מרוחקים למדי מהדת, גם אם בגלל סיבות שלא באשמתם וגם אם חלו אומנם אצלם תהליכים של יותר התקרבות לדת. ואולם, אף בקרב "ותיקים" אין זה נדיר למצוא אנשים שאפשר לקטלג אותם כימניים ואפילו קיצוניים ועם זאת כ"חסרי קירבה מינימלית לדת". זכור לי למשל מקרה של אדם עם דעות ימניות קיצוניות ואף לוחם נגד הפמיניזם הקיצוני , אותו פמיניזם אשר מקורו בשמאל. איש זה אומנם הגן פעם על התבטאות של הח"כ אברהם רביץ ז"ל מיהדות התורה נגד בית המשפט העליון ועם זאת אמר כי ביום כיפור הוא אוכל חזיר. אף קרה פעם שבניגוד למקובל שם גם בקרב חילונים, הגיב בשבת בפורום בשהיה פעם בערוץ 7 בנושאי פמיניזם שבינתיים נסגר ושבו השתתפו גם הרבה חילונים. אותו אדם שהזכרתי אף מתנגד לקיום ברית מילה הנחשבת "כרטיס כניסה" לגברים לעם היהודי.
אפשר להיות נאמן לזהות הלאומית ואף הדתית גם אם אדם הוא חילוני באורח חייו, אך כאשר ישנה "אולטרה- חילוניות" נשאלת שאלה בסיסית לגבי ימניים "אולטרה חילוניים" ואף לגבי אותו שמאל לייטי ציוני (זוכרים אותו מהפוסט הקודם? ). השאלה היא כמה זמן לאומיות יהודית ועמדות ציוניות מוצקות יוכלו להחזיק מעמד בהיעדר כל קירבה מינימלית לדת או אף התכחשות טוטלית להיות היהדות חלק מזהות לאומית או דתית. גם אם יש יחידים שבאופן אישי יכולים לחוש לאורך זמן זהות יהודית לאומית בלבד, כמו גם אלו יכולים לחוש לאורך זמן זהות יהודית דתית בלבד (למשל, "גרמנים בני דת משה" בעבר וכיום מזכירים לעיתים את מושג העוועים "ערבים בני דת משה").
גם אם כך הדבר ברמת יחידים יוצאי דופן, הרי שלאורך זמן וברמה קולקטיבית המילה "יהודים" ככלל לא יכולה להתקיים כשם של דת בלבד או של עם בלבד - נושא עליו כבר דיברתי בעבר. התכחשות למרכיב אחד בזהות תביא בסוף גם להתכחשות במרכיב השני (ראו הרפורמים בגרמניה שטענו ששהיהדות היא דת בלבד ובסוף רבים מהם התבוללו בכלל). אף אנשים כמו ביאליק וכצנלסון הזהירו בשעתו שהיעדר כל מינימום של יחס קירבה לדת יביא בסוף לפגיעה גם בצד הלאומי. כל זה נכון מבלי להצדיק חקיקה דתית מסלימה שנגסה בסטטו קוו וגרמה לחילונים רבים להתרחק יותר מהדת. אגב, העובדה שגוש הימין רב גוני מבחינת רמת הדתיות עלולה להקשות על "שילוב כוחות".
ולסיום נדבר קצת על אותם דתיים ומסורתיים הנוטים לצד שמאל בהשקפותיהם- אלה עלולים , אם זה לא כבר קורה, להגיע לכדי פוסט ציונות אם לא אנטי ציונות במקרים שונים כמו שכבר קרה בשמאל החילוני אצל רבים. או אז הם יהפכו מדתיים לאומיים (וכן מסורתיים לאומיים) לאורתודוכסים מודרניים בלבד, ואסביר זאת: גם אם בארה"ב - שבעיקר שם המושג הנ"ל רווח- הרוב הגדול של האורתודוכסיה המודרנית מזדהה למעשה עם הציונות והמדינה והוא ציוני בכל רמ"ח איבריו, הרי שלפחות בכח המושג "אורתודוכסיה מודרנית" (בניגוד ל"דתיים לאומיים") אינו מחייב השקפה לאומית. למרות הקבלות בין המושג "אורתודוכסיה מודרנית" ל"דתים לאומיים " (בד"כ ללא הפלג החרד"לי שבתוכו), הרי שעצם המושג "אורתודוכסיה מודרנית" ולא "דתיים לאומיים" , יש בו משהו שנותן יותר משקל לאינדיבידואליזם ולאוניברסליזם מאשר עצם המושג "דתיים לאומיים".