אורי זמיר

ללא שם.jpg

“אני מעדיף שישנאו אותי על מי שאני על פני כך שיאהבו אותי על מי שאני לא.”

קורט קוביין

מסקר חדש שמפרסם הבוקר ה'טיימס ההודי' עולה כי רק אחד מכל ארבעה סינים מגדיר את עצמו כאוהב את הודו. נתונים אלה אינם חדשים ומאוששים סקר מתחילת השנה אותו פרסם המכון לגישות בינ"ל שמצא כי רק 23% מהאנשים בהודו ובסין רואים את הצד השני בחיוב. בנוסף הציג אותו סקר נתון על פיו 53% מההודים המתגוררים בערים סבורים שהצמיחה הסינית באה על חשבונם.נתונים מעניינים נוספים הנחשפים באותו סקר מצביעים על כך שרק 39% מהנשאלים סבורים שיחסי ביג'יין ניו-דלהי מניבים שיתוף פעולה חיובי לעומת כ-53% שהשיבו בחיוב על אותה שאלה ממש בסקר דומה שנערך שנתיים קודם לכן. במקביל מספר הסינים הרואים בחיוב את הצמיחה הכלכלית ההודית צנח גם הוא מכ-60% לפני שנתיים לכדי 44% בלבד כיום.לתרים אחר סיבתיות למגלשת הפופולאריות המדוברת ניתן למנות את מחלוקת הגבולות הבלתי פתורה בין המדינות בה גישתה של הודו בנידון מוצגת בתקשורת הסינית כעיקשת ומשוללת היגיון.בנוסף מפנים ב'הינדו טיימס' אצבע מאשימה כלפי כישלונו של משרד ההסברה המקומי לספק את החומר שממנו נקרצת אהדה בציינם למשל כי פסטיבלים הודיים המאורגנים בסין זוכים בדרך כלל לנוכחות דלה במיוחד של מבקרים. אינדיקציה נוספת לחוסר ההתעניינות הסינית בנעשה צפונית לאוקיינוס ההודי הנה זרם המבקרים הדל הפוקד את הדפים הרשמיים של המדינה ב'וויבו', הגרסה המקומית ל'טוויטר'. זאת בהשוואה לדפים מקבילים הנמצאים שם תחת חסותן של מדינות אחרות ובכלל."יוזמות לאינטראקציה עסקית בין המדינות זוכה לנוכחות דלה של דרגים סיניים נמוכים הן מהסקטור הפרטי והן מזה הממשלתי . נדיר ממש לפגוש התעניינות של מנהלים כמו גם פקידים בכירים בכול מה שקשור לפרויקטים בהודו" ציין מנכ"ל, שבחר כנראה להישאר בעילום שם, של חברה הודית הממוקמת בשנחאי, בראיון שערך לעיתון הודי בחודש שעבר.אחי, אני שונא אותךבפוסט שכתבתי לפני מספר חודשים ואשר עסק בשאלה המרתקת מדוע ההודים אינם בוטחים בסינים הבאתי את סיפורו של סאנטוש פאי, בעל סוכנות הודית לעסקים בסין, אשר במאמר דעה שכתב ב'לינקדאין' תחת הכותרת: 5 סיבות מדוע ההודים אינם בוטחים בסינים הזכיר חמישה גורמי מפתח בהם ראה את מקור השטנה:1. פוליטיקה – הודו וסין נלחמו שתי מלחמות ויש ביניהן עדין סכסוכיי גבולות. בנוסף סין הולכת ומתקרב לפקיסטן הנחשבת לאויב מספר אחת של ההודים.2. שינוי מהיר ועמימות הקשורים לכך שסין עברה שינויים פנימיים מרחיקי לכת בשני העשורים האחרונים והודים אשר מעולם לא היו בסינים או שלא היו בה בעת האחרונה מתקשים לעכל שינויים אלה במיוחד לנוכח העבודה כי שינוי בהודו הנו דבר איטי בהרבה.3. היריבות הנתפסת של סין נגד הודו. אותה נוח למערב לטפח על מנת ליצור הפרד ומשול הן פוליטית והן כלכלית.4. הבדלים מבניים בין תפקידה של הממשלה בכלכלה הסינית לבין זו ההודית.5. נכונותם של הסינים לייצר ולמכור מוצרים זול יותר מאחרים תוך נכונות לוותר בדרך על כל אמות מידע מקצועיות, מוסר או חשיבה לטווח ארוך.מי שרוצה לעיין בשלל התגובות המרתקות שהעלו אנשי עסקים משני הצדדים מוזמן לעשות זאת בקישור הזה. למי שזמנו קצר יותר מעט יותר (באחרונה קיבלתי הזהרות מאת חברים לקפה שאני נוטה לעיתים קרובות מידי לחפור) נזכיר רק שעל מנת לסכם את הדיון הכבד ההוא עם חיוך הבאתי אז את דבריו של אדריאן אלן , דירקטור בחברת גונזאונג אנזון קרמיקה הסינית, שבחר לצקת אל הדיון המדובר אנקדוטה משעשעת כמו גם מעוררת מחשבה::"השמות יכולים בקלות להשתנות. זה יכול היה להיות ארה"ב וסין, צרפת ואנגליה וכו' באותה המידה ממש...אני תמיד נזכר במקרים כאלה בשיחה שניהלתי לפני כמה ימים עם קבוצת סטודנטים סיניים שם הכריז אחד מהם כי הוא שונא את האמריקאים. שאלתי אותו בנימוס אז כמה אמריקנים הוא בכלל מכיר – תשובתו הייתה צפויה: "אפילו לא אחד". שאלתי אותו אז האם הוא חושב שכל האמריקנים שונאים אותו. מופתע בכלל מעצם השאלה השיב הסטודנט: "למה שישנאו אותי? הם בכלל לא מכירים אותי..."מישהו לשנוא אותוגם אם נתוני הסקר המספריים הינם חד מימדים להפליא מקורה של ההסתייגות המדוברת מהדשא של השכן הינה שונה בדרך כלל לגמרי. כל מי שאי פעם עשה עסקים בהודו וחטא בהזכירו את העמית הסיני נתקל מיד בגישה הנעה בין קור מקפיא עצמות לעוינות של ממש המלווה בדרך כלל בשלל הכפשות וגידופים. מנגד אין נוטים הסינים בשיחות סלון בדרך כלל להוקיע את ההודים כאם דווקא לזלזל בהם.בהתייחסנו להווה, אם ננסה רגע לפרש את הסיבה לאסקלציה של המספרים (שהוזכרו בתחילת הפוסט) אזי סביר להניח שמקורם בראש ובראשונה בחוסר הוודאות הכלכלי שאופף את השווקים בשנים האחרונות והמחלחל באחרונה גם לאחרוני המסדרונות של שתי כלכלות הטורבו של הפסיפיק.גם אם ממקום מושבנו במערב נוח לנו בדרך כלל להסתכל על הסינדרומים ההודו-סינים כמקשה אחת תהיה זו לרוב טעות מצערת. בראיון שהעניק באחרונה זוכה פרס הנובל לכלכלה פרופסור ג'וזף סטיינגליסט ביצע גם הנ"ל הפרדה חותכת בין השתיים. "את הבעיות הכלכליות של הודו קשה יותר לפרשן ולהבין בפרספקטיבה גלובאלית כיוון שבניגוד לכלכלתה מוטת היצוא של סין היא הרבה יותר מבוססת על צריכה פנימית"
הסיבות אולי שונות אבל התוצאה דומה. הבום הכלכלי שהזניק את הנמר ההודי לצד הדרקון הסיני לקדמת הבמה מגלה סימנים המעידים על כך שהוא עשוי להתפוצץ להן ממש בקרוב בפרצוף. לנוכח סכנה מוחשית שכזו החיפוש אחר מישהו לשנוא אותו עושה כנראה את הכאב נוח יותר לשני הצדדים.