אמיר ניצן

בעבר דיברתי על כך שבמידה רבה נפלה "החומה הגבוהה" שהייתה בין הציבור הדתי לאומי או הכיפות הסרוגות לבין החרדים למרות שבכל אחד מפלגים אלו נשארו מי ששייכים באופן מובהק לאחד מ-2 הציבורים הנ"ל. מצד אחד נוצרו חרד"לים ומצד שני חרדים רבים מאד שהתקרבו למדינה ולציונות ואף הפכו לימניים. גם בקרב הציבור החילוני כמו שסקרתי חלו שינויים (כאן). בקרב ציבור זה בעבר התקיימה "חומה גבוהה" בין שמאל מתון וציוני לשמאל קיצוני ולא ציוני- כשמקסימום היה מעין "פרוזדור קטן" בדמות מפלגות כמו מפ"ם ורצ (לימים התאחדו למרצ יחד עם שינוי שאומנם לא הייתה שמאל עמוק). בתהליכים שונים החומה הגבוהה הנ"ל נפלה.

כל אלו הובילו ליצירת "חומה גבוהה" חדשה הקיימת היום לדעתי בין ימין ושמאל, או שמא "קו פרשת מים" חדש. כמובן שבכל אחד משני "אגני הניקוז"(או "מחנות" בפשטות) יש תתי גוונים וגם קיימות דעות הנמצאים איפשהו באמצע או שקשה באופן מספיק ברור לשייך אותם לאחד מ-2 המחנות. בגדול, הקריטריון הראשי לחלוקה ל-2 פלגים ראשיים הוא עמדות בנושאים לאומיים והקריטריון שבא אחריו, אך כלל לא שולי, הוא עמדות הקשורות בדת. למרות שמאפיני כל אחד מ-2 הפלגים הראשיים היו ברורים לי עוד מלפני פעילותי בקפה דה מרקר, הרי שהדברים שאכתוב מבוססים גם על התנסות אישית בדיונים בקהילת אקטואליה ולא פעם אף בקהילת יהדות.
מהעבר השמאלי של קו פרשת המים נמצאים סוגי העמדות הבאות: אושלילה של זכות היהודים למדינה עצמאית משלהם בה יהיו רוב ובד"כ אף הטלת ספק בקיום לאום יהודי. לעיתים העמדה נגד קיום מדינת יחשראל יהודית היא מיליטנטית ואצל ערבים ויהודים מהשמאל הקיצוני יימצאו עמדות המסנגרות באויבינו ופעילות אקטיבית למען הפיכת המדינה למדינת "כל אזרחיה". או שבמקרים "פחות קיצוניים"יש אנשים שאולי לא יהיו "אקטיביים" ולהוטים במלחמתם נגד הציונות, אך בהחלט יסנגרו "עד טיפת דמם האחרונה" על חופש הביטוי של ח"כים ערביים ויהודים שמאלנים קיצוניים השוללים בחריפות את הציונות והם עצמם יהיו "סתם אדישים" לנושא זהותה היהודית של המדינה.חלקם ידברו לעיתים בשם הציונות כביכול , אך זאת רק כאשר מזכירים את הדתיים ובעיקר את החרדים.
כמובן שלאותם אנשים, אשר תכופות ינסו לגמד או אף לבטל כליל גם את חלקם של הכיפות הסרוגות בציונות, אין שום בעיה עם אנטי ציונות מצד יהודים חילונים אנשי שמאל ומצד ערבים. "יהודים" אמרתי? אותם אנשים ממוצא יהודי מהשמאל הקיצוני והרבה מאד מהשמאל הקצת פחות קיצוני אומרים שלמעשה אינם רואים עצמם יהודים. זאת תחת תואנה שיהדות היא דת ואין להם שום קשר לדת. אך למעשה גם הקשר ללאום הוא רופס עד לא קיים (ראו דבריי קודם). יצוין אומנם קיום שמאל "לייט" וכמובן ציוני שאומנם דוגל בויתורים כאלו ואחרים ואף הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה, אך עם זאת יודע ,להציב חומה" באופן ברור בינו לבין השמאל הקיצוני (וכמובן גם יודע לתמוך במדיניות תקיפה בשעת הצורך. כמובן שגם מתנגד לזכות השיבה.
זאת כמו גם מצד שני קיום הרבה אנשי מרכז-שמאל שאומנם נוטים להציג עצמם כאנשי מארכז או כאנשי מרכז- שמאל אך אופי דבריהם (הגם שלפעמים מגלים השקפה ציונית בדבריהם) נוטה לסנגר על השמאל הקיצוני באופן שלא היו מסנגריםעל הימין והם בבירור משתיכים לשמאל. מיותר כמעט לציין שאלו הנמצאים "משמאל לקו פרשת המים" דוגלים בהפרדה מוחלטת בין דת ומדינה ובמקרים מסוימים אף בגרסאות "לא ידידותיות" של הפרדה זו. כמעט כל אנשי מחנה השמאל הם חילונים או אף אתאיסטים. אליהם נוספים קומץ של מסורתיים ואף דתיים ליברלים שמתוך רצון להראות "גרסה נאורה" של הדת נוטים לצד זה. גם יש כמה חרדים המצטרפים לשמאל מתוך רצון דומה בעוד חרדים אחרים מהסוג המתנגד לקיום מדינה יהודית עצמאית לרוב נרתע גם משיתוף פעולה עם השמאל.
מימין ל"קו פרשת המים" תמצאו את אלו הדוגלים באופן ברור ונחרץ בקיום מדינה יהודית עצמאית בלי סינגורים על השמאל הקיצוני והערבים. כמובן שגם קיימת התנגדות- מוחלטת או עקרונית - לפשרות טריטוריליות שלא לדבר על תקיפות מוחלטת נגד זכות השיבה. כמובן שחשוב לו נושא הזהות הלאומית. אף רוב האנשים שניתן לכנות מרכז-ימין נכללים לדעתי במחנה זה. מחנה זה מכיל בתוכו את רוב החרדים מהסוג שיותר חש קרוב למדינת ישראל ולציונות, את הרוב הגדול של הכיפות הסרוגות, גם רוב לא קטן של המסורתיים וכן גם הרבה חילוניים. ואולם, מחנה זה עם כל המשותף לו אינו אחיד כלל ובעיקר בנושאי דת.
.יש אומנם עוד מכנה משותף עקרוני בתוך מחנה זה: מינימום מסוים של קירבה לדת אם בחיים האישיים וגם נכונות לתת מינימום מסוים של מקום לדת בחיי הציבור ובמדינה. בד"כ חילונים הנוטים לגוש הימין קרובים יותר למסורת ולדת מאשר תומכי השמאל מבחינת יחסי דת ומדינה הדבר נע החל מתומכי מדינת הלכה בקרב הרבה חרדים וכיפות סרוגות במחנה זה ועד מי שדוגלים בקיום כמה חוקים דתיים סמליים ומתן מקום לאי אלו סמלים דתיים במדינה.. ואולם, גם בתוך גוש הימין יש חריגים מבחינת נושאי דת ומדינה ואף יחס בסיסי לדת. הרחבה בנושא בפוסט הבא.