יונתן בירן

לא סתם קיבל מועלם דרגה של מעולה פלוס שעתיים, כלומר, לא רק שהוא קיבל את הדרגה הכי גבוהה שאפשר, אלא שעל כל יום עבודה שלו הוא קיבל שעתיים נוספות אפילו שלא באמת עבד אותן.

מכל הפועלים בבניין, מועלם היה היחיד שסחב לבדו את היָפּוֹנקָה, וכשעגלת הבטון הזו ששקלה יותר מחצי טון הייתה בידיים שלו, היא אף פעם לא התהפכה.
אודי ואני היינו אז בחופש הגדול שבאמצע התיכון, ובבניין הרווחנו שבע לירות לשעה, כשבדואר שילמו מקסימום שלוש וחצי.
התחלנו את העבודה כל יום בשבע בבוקר, ובהפסקת עשר אכלנו את המלון שאמא שמה לי בתרמיל. מלון שאוכלים באמצע יולי אחרי שלוש שעות של עבודת פרך, הוא הדבר הכי טעים בעולם.
כל ההפסקה דיברנו והתווכחנו על פוליטיקה. אשכנזי היה חבר במפלגה הקומוניסטית, ופעם הראה לנו תמונה שגזר מהעיתון וגם הוא היה מצולם בה. אודי, שהיה חֵרותניק שרוף, אמר לו שהוא היה מתבייש להראות את זה לחברים שלו, ומיד חטף בפרצוף את הסוף שנשאר לאשכנזי מהתפוח.
אני הייתי מפא"יניק, כי אבא אמר לי שאם בגין יעלה לשלטון הוא ישר עושה מלחמה.
גם עזרא היה מפא"יניק, אבל בתור מנהל עבודה הוא השתדל להיות ניטרלי.
בחופש של יום הבחירות עבדנו בשביל המפלגות. לי נתנו לעמוד ליד הקלפי של השכונה ולחלק פתקים של א' לכל מי שבא להצביע. לא האמנתי שזה עוזר, אבל לפחות עשיתי את זה מכל הלב. אודי חילק יחד איתי את אותם פתקים, כי במפא"י שילמו הכי הרבה, אבל בכל פעם שהתקרב אלינו שָכן מהבלוק, הוא נכנס לגינה שמאחורי הקלפי והתחבא מאחורי גזע של איקליפטוס. באחת הפעמים שהוא ברח לשם הגיע האיש מהביקורת ורשם בפנקס שלו רק את השם שלי. בסוף היום קיבלתי עשרים לירות, סנדוויץ' ובקבוק טמפו, ואודי לא קיבל כלום.
זאת הייתה בשבילו עוד הוכחה שכל המפא"יניקים גנבים.
אחרי הבחירות חזרנו לבניין והתחלנו לעבוד בקבלנות. עזרא נתן לנו מִכסָה לכל היום, ואיך שגמרנו אותה הלכנו הביתה.
קבלנות זה עניין של מזל. אודי לקח על עצמו פעם לנקות בקבלנות את המחסן של כלי העבודה. הוא עבד כמו חמור ואכל אבק כל היום, ובסוף גמר רק חצי שעה לפני הזמן.
לי היה מזל. קיבלתי להעביר בקבלנות שש מאות בלוקים לשני בנאים שהרימו קיר. בכל נַגלה העמסתי על המריצה עשרים בלוקים, ובשעה אחת-עשרה גמרתי את כל הכמות. מועלם אמר שכדאי לי לעבוד עוד קצת, כי אם אני הולך הביתה אחרי פחות מחצי יום, עזרא ידרוש ממני לפחות שמונה מאות בלוקים ביום, אבל אני החזרתי את המריצה למחסן, אמרתי שלום לכולם, והלכתי להצגה יומית בקולנועעדן.
אודי אמר שעזרא עושה לי פרוטקציה בגלל שככה זה עובד אצל מפא"יניקים, אבל לא היה אכפת לי מה הוא חושב כל עוד בגין לא תפס את השלטון.
שבוע אחר כך נכנס לי גרגר חול לתוך העין ורציתי ללכת הביתה, אבל לפני זה שאלתי את מועלם אם עזרא ירשום לי יום שלם או רק חצי. מועלם אמר לי שאם אני אמשוך עד הצהריים, אז אולי אקבל יום שלם, אבל זה לא בטוח, כי עזרא בטח יזכור לי איך סידרתי אותו בַּקבלנות.
העין ממש הציקה לי וכל הזמן שפשפתי אותה, אז אחרי כמה דקות סיפרתי את זה לעזרא והודעתי לו שאני הולך הביתה.
בסוף החודש קיבלתי את המשכורת וראיתי שהוא רשם לי יום שלם, אפילו שבאותו יום עבדתי בקושי שלוש שעות. מיד רצתי למועלם והראיתי לו את התלוש.
"פעם, לפני קום המדינה," אמר מועלם וליטף לי את השיער, "הרווחנו גרוש וחצי ליום. בלי תלוש משכורת, בלי ביטוח לאומי ובלי דמי מחלה. בוקר אחד נפל פועל ארמני מפיגום בקומה רביעית, ונהרג. אז לפני שלקחו אותו לחדר מתים, הקבלן לקח גרוש של פעם, כזה עם חור, השחיל בו שרוך וקָשר לצוואר של הפועל. גרוש שלם הוא שׂם לו, אפילו שבאותו יום הפועל הארמני עבד פחות משעתיים. אתה רואה?... קבלנים אולי מבַּלפים לפעמים את הקליינטים שלהם, אבל הם תמיד יהיו פֵירים עם הפועל."
יומיים אחרי הבחירות הודיעו שמפא"י ניצחה ובן גוריון ימשיך להיות ראש ממשלה.
אפילו שזה היה ברור, הייתה אצלנו שמחה גדולה, ועזרא פתח בקבוק יין. רק אשכנזי לא שתה, אולי בגלל שהמפלגה שלו לא התקדמה בכלל ואולי בגלל שחֵרות קיבלו חמישה-עשר מנדטים, כמעט פי שניים ממה שהיה להם לפני הבחירות.
אודי כבר לא עבד איתנו, כי אחרי שנדפק בַּקבלנות הוא התחיל לעבוד כמו צב ועשה כל דבר הכי לאט שרק אפשר, עד שלעזרא נמאס והוא פיטר אותו.
ברור שהוא אמר שזה בגלל שהוא לא מפא"יניק.