אורי זמיר

"אני לא יכול לחזות את הפעולות של רוסיה. מדובר בחידה, עטופה במסתורין, בתוך תעלומה" Winston Churchill

דבריו המרתקים של צ'רצ'יל נאמרו אי שם באמצע המאה הקודמת, אך גם אם היו נאמרים כיום מפיותיהם של אובאמה, מרקל או קמרון לא היו תקפים כנראה אפילו פרומיל אחד פחות. כך או כך חגגה רוסיה בשבוע שעבר היסטוריה קטנה כאשר אירחה בפעם הראשונה את ועידת איפ"ק לשיתוף פעולה בעיר ולדיווסטוק. כמו ולדיווסטוק גם מרכזיותה של הועידה בעבור רוסיה נמצאת במגמת עליה ככול שדעיכתה המואצת של אירופה מעמיקה חפור. על כן ההישג, עליו חתום פוטין, מהווה הצהרת כוונות ברורה להיכן מישירים בימים אלה במוסקבה מבט.
"אם פטר הגדול היה בחיים כיום הוא היה מעתיק את הבירה לוולדיווסטוק מסן-פטרסבורג" אמר בתחילת השנה, ברצינות גמורה, האנליסט דמיטרי טארין ל'רוייטרס'. ודימיטרי, כך מסתבר, איננו מדבר בעלמה.

300 קילומטרים בלבד מסין - ולדיווסטוק

שונאים – סיפור אהבה 21 מדינות שונות הגיעו לוועידה ביניהן מעצמות לא מבוטלות כיפן והודו. אך גם אם נדמה היה באולמות הנאומים כי רוסיה שמחה לראותן באותה המידה, את בקבוק הוודקה המשובח ביותר מזג בחדרי חדרים פוטין לאורחי הכבוד מבייג'ין.
יחד עם הוודקה מפשירים כנראה גם היחסים הטעונים בין שתי המדינות שלאחר קיפאון מתמשך (שהוזן בסכסוכים טריטוריאליים שונים) רושם בשנים האחרונות המסחר ביניהן זינוק חד. במהלך השנתיים האחרונות בלבד, למשל, גדלו היקפי המסחר בין המדינות בכ-40% בשנה. שאיפתה המרכזית של רוסיה להפוך לספקית חומרי גלם מובילה של בייג'ין בסיימה את תלותה בלקוחותיה האירופאים המוכנים לשלם היטב אך המתקשים באחרונה לא רק לעמוד בהתחייבויותיהם כאם גם לגלות אופקים חדשים לצמיחה. אך ירידת קרנם של הלקוחות המסורתיים של רוסיה ממערב הנה רק החלק הידוע של הסיפור. חלקו הנסתר הנו שאיפתה של רוסיה והעומד בראשה להחזיר עטרה ליושנה ולאחר עשורים של שקיעה ולתבוע מחדש את מקומה של מוסקבה בצמרת שרשרשת המזון העולמית. למי שמחפש את שורשיי התהליך המדובר מומלץ לעיין גם בסיפורה הנסתר והחשוב של העיירה הרוסית מירניה (אותו הבאתי לפני מספר חודשים), המספר היטב את סיפור עלייתה של סין אל מול דעיכתה המתמשכת של רוסיה. "סין הנה מרכזם של שיחות רבות במירנה וסביבתה" ציטטתי אז את דבריו של מטיאס שאפ – ראש דסק אסיה במגאזין הגרמני הנחשב 'שפיגל'. אשר ערך בתחילת השנה סדרת כתבות מקיפה בנושא עתיד היחסים בין שתי המעצמות בכלל והסוגיה הסיבירית בפרט, "לו הייתי אני נמנע עם מקבלי ההחלטות בקרמלין אזי הייתי מוטרד מאוד מהנעשה מעבר לאגם באליקאל (מעברו נמצא שיטחה הריבוני של סין)" הגבול בין המעצמה הסובייטית לשעבר וזו הקורמת עור וגידים הסינית נפרש בסיביר על פני לא פחות מ-3,645 קילומטרים (!) ונחשב לאחד הארוכים בעולם. בעוד אחת מחזיקה באחד ממאגרי חומרי הגלם המשמעותיים ביותר בעולם השנייה זקוקה לו נואשות על מנת להמשיך ולצמוח. לימבו מדיני "האם פוטנציאל התנגשות זה יוליד דווקא שיתוף פעולה אשר ישים קץ לדומיננטיות האמריקאית/אירופאית של המאות האחרונות?" שאל אז שאפ..."או שאולי דווקא מכאן יצמח מעוז איתן כנגד סין הבוטחת בעצמה וולדימיר פוטין יבחר לחבור דווקא למערב? ואולי הבחירה של רוסיה לא תשחק כאן כלל תפקיד וסין המאוכלסת לעייפה פשוט תבלע את רוסיה הבלתי מאוכלסת לארוחת צהרים". כל עוד הופנה מבטם של הרוסים מערבה נחשבה סיביר בפרט והגבול הסיני בכלל לחצר האחורית של מוסקבה. לאחרונה, עם הסב מבטם מזרחה, מתחילים שלטונות מוסקבה להכיר בכישלונם האדיר באזור בעקבות הפחד שמשרה ההתפשטות הסינית באזור על מסדרונות הקרמלין.

דג דגים - פוטין

מעט לאחר היבחרותו של ולדימיר פוטין לנשיאות הוא הזהיר כי "אם לא ננקוט במאמץ כביר הרוסים בגבולות סיביר ידברו במהרה סינית, יפנית וקוריאנית בתוך כמה עשורים בלבד." בעוד דבריו של פוטין נלקחים לרוב בעירבון מוגבל במקרה דנן אין כפי הנראה מדובר בהגזמה של ממש. במיוחד בהתחשב בעובדה שעל פי נתונים לא רשמיים רק שישה מיליון רוסים חיים כיום בחלקה המזרחי של סיביר. בניסיון, למה שנדמה כקרב בלימה אחרון, השיק לאחרונה הממשל הרוסי תוכנית שאפתנית שמטרתה משיכת אנשים ממדינות הרפובליקה הישנה של רוסיה חזרה אל אדמת אמא רוסיה ואל מחוזותיה הנידחים בפרט כגון סיביר. "על פניו מקפידה בייג'ין מצידה לשמור על הסטטוס קוו בהדגישה את שיתוף הפעולה הפורה בין שתי המדינות ובקוראה לרוסים אחים." מציין שאפ, אך מיד ממהר גם להסתייג, "אך בסינית, אפילו המונח אח, הינו קונספט הירארכי לגמרי. ישנה מילה בסינית לאח בוגר, "גאגא" החייב/נאלץ לקבל את מרותו של אח צעיר , "דידי". הימים בהם הסכימה בייג'ין לנגן כינור שני נגמרו מזמן" עבודה זרה החשש של הרוסים מלהיות משועבדים לרצונו של מישהו אחר, לצד מיקומם הגיאוגרפי, עדין מעודדת את הקרמלין כיום לחלום על כיבוש עמדה מיוחדת בין מזרח ומערב. "הם דבקים באשליה שרוסיה יכולה להפוך למרכז כוח עצמאי בסדר העולמי החדש לצידה של ארה"ב, סין, הודו והאיחוד האירופאי." אומר שאפ "אך מדינתם חלשה מידי כיום מכדי לעמוד מאחורי שאיפה יומרנית שכזו". בזמן שפוטין ומדבדב מתעקשים להמשיך ולנגן סולו ישנם אחרים, כגון היועץ למדיניות חוץ סרגיי קרנגאנוב, המנסים לקדם ברית עם האיחוד האירופאי. "אם רוסיה לא תאחד כוחות עם אירופה היא תהפוך בסופו של דבר לספק של חומרי גלם המעצים עוד יותר את סין החזקה מידי גם ככה."
אך נדמה שככל שאירופה ורוסיה מתקרבות מכורח כך הן מוצאות את עצמן נמשכות פחות האחת לשנייה. רוסיה מוצאת את אירופה ליבראלית מידי לטעמה. למעשה סין, בדומה למוסקבה, רואה ביציבות את הערך העליון ובהתאמה גם את החשיבה הליבראלית כאויב. הברית החדשה "מותה של רוסיה יבוא באחת משתי דרכים – ממזרח בידי חרבם המתעוררת של הסינים, או מתוך מיזוגה מרצון אל הפדרציה של הרפובליקה הפן-אירופאית" התנבא כבר ב-1891 הסופר והפילוסוף קונסטנטין לאונטיאב. אך אם נדמה היה שהקרמלין מתלבט בשנים האחרונות אם ברצונו להיות חלק מאסיה, אירופה או אולי לפתח דווקא דמוקרטיה קפיטליסטית בסגנון מערבי, עושה רושם שהתקדמותם הכלכלית/מדינית של הסינים דוחפת את יועציו של פוטין פחות ופחות להסס. איש פרגמאטי פוטין ולמרות יכולותיו המעולות על מזרן קרבות המגע איננו חובב משחקים גדול. בעודו צופה ממרפסת הקרמלין כיצד השקעותיו במדינות כלוב וסוריה הופכים לחובות אבודים ובמקביל כיצד ארובות מפעליהם של שותפיו האירופאים מאבדות קיטור במהירות, אין הוא מתכוון לשבת בחיבוק ידיים.

המבט אומר הכול. פוטין מסתכל על עמיתו הסיני. עמיתו הסיני מסתכל למעלה.

מאחורי גבו המופנה לוושינגטון וברלין נלחצות באחרונה ידיים צהובות שמעמדן המחודש מחייב את הנשיא להישיר מבט במקום להשפילו מלמעלה. במקביל, אי שם בקרמלין, משורטט מאזן כוחות מרתק אשר מצליח להצית אש בעיניהם של האסטרטגיים המקומיים, כזו שלא בערה שם כבר שישים שנה. השילוש הקדוש בינתיים, עד יבהירו השותפים מבייג'ין את רצינות כוונותיהם "נאלצת" רוסיה להמשיך ולהסתמך על לקוחותיה המסורתיים גם בימות סגריר שכאלה. לשם כך הבהיר היום שגריר רוסיה בבריסל כי ארצו תקדם בברכה פשרה בין ענקית הגז גזפרום ובין הרשויות האירופיות. כל זאת על רקע החקירה שמתנהלת באיחוד נגד ענקית הגז הרוסית בחשד להפרה חמורה של חוקי ההגבלים עסקיים. גזפרום חשודה שעיכבה במתכוון את הזרימה החופשית של גז במדינות האיחוד האירופי, מנעה ממדינות לגוון את אספקת הגז שלהם ממקורות שונים והטילה תעריפים לא הוגנים תוך התעקשות תמוהה שמחיר הגז יהיה תלוי במחיר הנפט.
דבריו של השגריר נאמרים בסמוך לדיווחים השבוע על ירידה של 23.5% ברווחיה של גזפרום הנובעים מירידה בייצוא ובתשלומים הרטרואקטיביים ללקוחות שונים באיחוד האירופאי. מעבר לעובדה כי רוסיה מתחילה לאבד סבלנות בתלותה ביצוא מערבה חולקת היא עם סין גם אויב משותף. אין זו בהכרח כוחה הכלכלי או הצבאי של ארצות הברית שמדיר שינה מעיניהם של פוטין ומנהיגי המפלגה הקומוניסטית בסין, כמו החופש והשיטה אותם היא מייצגת.
בסופו של דבר אם יהיו אלה שרשראות הטנקים שיזוזו ראשונות בכיכר טיינמן או מוסקבה, הברית החדשה מאמינה שיחד יצליח השילוש הקדוש של כוח-שליטה-וטוטאליטראיה להלך על מים סוערים במיוחד.