אמיר ניצן

אחרי הפוסט הקודם בו דיברנו על המלחמה המדומה של ארה"ב בנאציזם ולפני שבפוסטים הבאים נמשיך במלחמתה בקומוניזם ובאיסלם הקיצוני נעשה אתנחתא נדבר קצת גם על כלכלת ארה"ב פנימה. המושג "החלום האמריקאי" הפך לשם דבר. יחד עם זאת, ברור שאי אפשר שכולם יגשימו את החלום האמריקאי. ברמה הטכנולוגית בארה"ב, גם בעבר וגם עדיין בהווה, יידרשו גם לא מעט מדיי אנשים גם בשביל ביצוע עבודות הנחשבות כפשוטות או אף בזויות. מבחינה זו ארה"ב אינה "עולם חדש" אלא עולם כמנהגו נוהג . עם זאת, ארה"ב הייתה סה"כ סיפור הצלחה כלכלי הודות לעושר משאביה, שטחה העצום וכן הודות לידע המדעי הרב וכן הקפיטליזם, אשר כל עוד הוא מתנהל תחת חוקים של הגינות ויושר ושל היעדר מונופולים, הרי שלטווח ארוך זהו המפתח להצלחה כלכלית.

ישנו בכלכלה מושג הקרוי"תחרות משוכללת" שבו בין השאר יש ריבוי ספקים בכל תחום מול ריבוי לקוחות ובין השאר גורם בודד אינו מסוגל להשפיע על המחיר, המידע נגיש לכולם, קל בשעת הצורך לנייד עובדים ממקום למקום וכו'. בין השאר הדבר אמור להביא למקסימום מיצוי כוחות המשק ורווחה כלכלית. גודל אוכלוסיית ארה"ב ושטחה ולאחרונה אף האינטרנט (המאפשר מידע נגיש יותר) איפשרו עם הזמן יותר ויותר התקרבות למודלים של תחרות משוכללת . עם זאת אצל העובדים מהשכבות הכי נמוכות האפשרויות לניוד למשכורות גבוהות יותר אינו קיים.
מבחינת הצריכה, האמריקנים גם כממשלה וגם כמשקי בית ופירמות הם בחובות עצומים עקב נטייה לצרכנות יתר אליה מכורים רוב האמריקנים. רק העובדה שהעולם עדיין מקבל בברכה את הדולר כמטבע בינלאומי מאפשרת להם בינתיים להמשיך לבזבז כשהדפסת הדולרים מממנת את הגרעונות. ולא, הקפיטליזם אינו אשם בצרכנות היתר האמריקנית. גם מדיניות סוציאליסטית יכולה לפחות באותה מידה לעודד בזבזנויות. אולי הבזבזנות האמריקנית היא תולדה בלתי נמנעת של חברה שמתי שהוא אנשים בה הפכו לשאננים או כל תכונה אחרת שיצרה זאת. אם בהתחלה הערכים המקובלים אצל האמריקנים היה יזמות, חלוציות והסתפקות במועט תוך נסיון לחסוך לעתיד ואם אחרי כן האמריקנים כבר ידעו יותר ליהנות ממנעמי החיים אך גם לעבוד ולחסוך, הרי שעתה הגיע שלב ההתמכרות לבזבוזים- שלב שהחל כבר בשנות ה-1970 ובין השאר התבטא בגרעונות בסחר החוץ של ארה"ב. לפחות מחצית האמריקנים, חובותיהם רבים מנכסיהם.
ונסיים בשוק ההון האמריקני: שוק ההון האמריקני הוא דוגמא מצוינת לשוק הון משוכלל: יכולת השגת מידע בזמן אמת, ריבוי ניירות ערך בכלל ומבחינת חתכים בפרט, מחזורי מסחר גבוהים בניירות הערך וריבוי מכשירים פיננסיים. מה שלא השתנה גם "בעולם החדש" הוא הטבע האנושי: מחצית מהאמריקנים אין להם דבר להשקיע, השאר הם ברובם הגדול או מרוויחים רק קצת מהשקעות פיננסיות - אם בגלל העדפת אפיקים סולידיים כמו פקדונות בנקאיים ואם בגלל שלפעמים הם קצת מפסידים ולפעמים קצת מרוויחים. ויש הרבה אמריקנים שבמממוצע מפסידים בשוק ההון. רק 5% מהאמריקנים הם ברמה של משקיעים מתוחכמים ואילי הון אמיתיים המאופינים בתשואות גבוהות (לפחות 25% בממוצע לשנה לפני מיסוי ) ולצד זה באיתנות כלכלית מבחינה זו שהכנסותיהם השונות גבוהות בהרבה מהוצאותיהם.
יש רק עוד כמה אחוזים, לא יותר ממשהו כמו 10% שנחשבים משקיעים לטווח ארוך ובנוסף לכך שהם מצליחים לחסוך קצת כל חודש יש להם תשואה יחסית נאות, גם אם לא כמו אצל משקיעים מתוחכמים. וזהו. בקיצור "עולם כמנהגו נוהג" - כשרוב האמריקנים מבחינת התשואה על השקעותיהם הם או מפסידים בממוצע או מקבלים תשואות עלובות או ממש אפסיות. וכל מיני נסיונות רגולציה לא ישנו את הטבע האנושי. הדבר היחיד שיש לפעול נגדו בשוק חופשי הוא התנהגויות לא ישרות או לא הוגנות, וכמובן שצריך שיהיה רשיון ליעוץ השקעות ולניהול תיקים. בפוסט הבא על המלחמה בקומוניזם בנחישות לא קטנה וקצת על המלחמה המדומה באיסלם הקיצוני.