ישראל איגרא

דנקנר מוכר את מטוס המנהלים הפרטי (מן העתונות).

אומנם קצת באיחור ולאחר נזקים רבים, הגיע הזמן להפסיק לרחף באויר ולרדת לקרקע המציאות הבוערת.
לרגל הפרידה המתוקשרת, נקדיש כמה מילים למטוס המנהלים שנסק גבוה מדי, עד שנגמר לו החמצן.
לי הזכירה הפרידה מן המטוס, את איקרוס, מן המיתולוגיה היוונית, שרצה להמריא גבוה ולרחף באוויר כבני כנף, אך למרות האזהרות שקיבל, המריא גבוה מדי ליכולותיו והשמש החמה המסה את הדונג שהדביק את נוצות כנפיו, נפל לים וטבע.
מטוס המנהלים של

דנקנר

, נקנה בימי שיא החגיגות בשוק ההון, בימים ששפע אוצרות החסכונות של ציבור הפנסיונרים, נפתח לרווחה לקבוצה נבחרת של נבחרי שוק ההון, שמיהרו לקרוא את המפה, שפרשה בפניהם ועדת בכר.
המשותף להם, היה חוצפה, קלות דעת וחוסר אחריות, שנקראו בלשון התקשורת,

נועזות עסקית

, בדומה לשם סרטו של אורי זהר: "כל ממזר מלך".
מכיוון שקרן השפע של חסכונות אזרחי המדינה לפנסיה, שפתחה ועדת בכר, היתה גדולה מדי להשקעות בישראל, הפכו שבעת הנועזים למומחים בהשקעות בינ"ל. אז מה, אם לא היה להם נסיון או מושג קלוש בתחום? כסף חופשי לקניות סופק להם ללא הגבלה.
כך מצאנו קבלן מנתניה, שהפך לנדלניסט בינלאומי מומחה, ברחבי הגלובוס, סוחרים ויבואנים קטנים, משתלטים על חברות ענק בארץ ובחו"ל.
השם טיקונים, שנתנה להם התקשורת, נראה להם מחמיא, בתחילה לפחות. התנהגותם היתה בהתאם לדימוי של אילי הון ונדלן בינלאומיים, הרוכשים נכסים וקרקעות ברחבי הגלובוס. זאת, כאשר אילי הון מקומיים חשים בריח העז של הבועה המתנפחת וממהרים להפטר מנכסיהם, במחירי השיא.
הטיקונים שלנו, העסיקו מנהלים בעלי ידע עסקי עולמי דומה לשלהם, שלמו להם שכר של עשרות מליונים והללו בתורם, ניסו להצדיק את שכר העתק, בהרפתקאות נדלניות ואחרות, שהלכו ותפחו.
מנהלים אחרים הועסקו, הישר מלב המאפליה. רגולטורים ופקידים, שחצו ברגל קלה, את הקו המפריד, שבין הסקטור הציבורי לפרטי, הישר לבור השומן, שלהתפתחותו סייעו. הם שימשו כדוגמה ומופת, לחבריהם שנותרו מאחור, "כמונו ראו והתנהגו בהתאם, גמולכם מובטח".
המטוס ממנו אנו נפרדים, הספיק רבות בימי שרותו אצל דנקנר.
מטוסנו הספיק להמריא אלעל, ולשתף את כספי הפנסינרים, בהשקעת העתק בלאס וגאס. אלמלא היתה זו טיסה כה מהירה, מספיק היה אולי מיודענו דנקנר, לקרוא עיתונים מחו"ל בחדר ה-VIP ולהבחין ברעידת האדמה, העוברת על שוק הנדל"ן בארה"ב.
מטוסנו גם המריא בזריזות לרכישת מניות קרדיט סויס, רכישת ז'יטונים בסכום עתק, שבסיבוב הראשון, אף זכו בגורל והניבו רווח נאה ומתוקשר היטב. לרוע המזל, כפי שנוהג כל מהמר מצוי, שב

דנקנר

והניח את הכסף על אותה משבצת, שהניבה לו את הרווח בסיבוב הראשון, והפסיד לא רק את הרווחים אלא גם חלק ניכר מן הקרן.
סליחה, התבלבלתי לרגע, כמובן שלא דנקנר הפסיד, היו אלו הפנסיונרים, שכספם אבד.
כך נפרדים אנו, לא בצער, מן המטוס, חוזרים לפרופורציות הנכונות על הקרקע ואולי גם הרגולטורים החדשים יבינו, שלא ניתן לסמוך בעינים עצומות על שיקול הדעת של "הסקטור העסקי".
לא נעים אומנם "מחברים" ומעסיקים לעתיד, אך יש להגביל את צעדיהם, יש לפקח עליהם ובעיקר יש לשמור על חסכונות הציבור, שלפתע מתברר שאינם מספיקים לימי הפנסיה.
יש לדחות כמובן את מועד הפרישה, כי מסתבר שהחוסכים ממשיכים ברוב חוצפתם, לחיות מעבר למצופה, אין כמובן כל קשר לדמי הניהול המופקעים, לשכר מנופח, להרפתקאות ושחיתויות, שחיסלו את הצמיחה שהיתה צפויה לחסכונות הציבור.
שלום לך מטוס יקר, חזרנו אל הקרקע.