התגובות כאן, וגם הרבה נושאים אחרים מדברים על "משמעת עצמית".. מה זה אומר בכלל?


מדוע ליהודי מאמין יש "משמעת עצמית" כלפי עצמו וכלפי הקב"ה?
כל הווייתו היא יראת השם, זכיה בעשיית מעשים טובים ושימור מצוות ע"מ לקבל שכר בעולם הבא.
היהודי המאמין אינו מתפתה לאכול סשימי כשאף אחד אינו רואה למרות שזה נורא טעים.
היהודי המאמין אינו מתפתה לשבור את צום יום הכיפורים בחדרי חדרים למרות שזה נורא קל.
היהודי המאמין אינו מתפתה להדליק טלויזיה בשבת אפילו אם הוא בחו"ל מטעם העבודה, ונורא משעמם לו לבד ללא המשפחה.


מדוע למנתח טכני מסויים (כמוני) אין "משמעת עצמית" כלפי עצמו וכלפי התורה עצמה?
כל הווייתו היא ניתוח בגרפים, וקניית מניות עפ"י איתותים ברורים ומוסכמים פה אחד ע"מ לקבל שכר כספי בעולם הזה.
המנתח הטכני מתפתה לקנות מניות בטרם ניתן איתות ברור ע"מ לגרוף עוד כמה אחוזים בודדים, והסוף ידוע.
המנתח הטכני מתפתה לדחוף את כל כספו למניות (לונג או שורט) ולא להשאיר אגורה שחוקה במזומן, למרות שלא תמיד למניות יש כיוון ברור, ו"גדר" היא כמובן מילה גסה.
ועוד כהנה וכהנה טעויות ...


הרהורים:
היהודי המאמין צריך לתת דין וחשבון לאלוהים לפחות פעם בשנה ..
המנתח הטכני לא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד, ולכן הוא עושה מה שהוא רוצה.
אולי באמת צריך מישהו בשביל לתת לו דין וחשבון .. אבל לא בן/בת זוג .. אולי איזה מורה או מדריך ..

פעוטות קטנים של יהודים מאמינים מבקשים בקבוק חלב אפילו לאחר ארוחה בשרית. אין להם משמעת עצמית.
ילדים קטנים מבקשים לשבור את הצום מוקדם יותר, כי עוד לא הגיעו לגיל מצוות. מתפתחת אצלם המשמעת העצמית.
אולי דרוש לי עוד זמן כדי להגיע לבגרות או ל"גיל מצוות" ואז המשמעת העצמית במסחר במניות תהיה דבר טיבעי יותר והמשמעות של זה תהיה ברורה יותר.
אולי דרוש לי מישהו שעליי לתת לו דין וחשבון ואני אהיה ירא ממנו לפני שאתפתה לקבל החלטות לא נכונות, כי הרי אני מודע לפעולה האסורה בזמן ביצועה.


הלכה למעשה:
בינתיים, עפ"י שיטתו של רונן מנוח, אני מאזן את התיק.
אני מוכר את המניות הבודדות שמלכתחילה לא היתה להם מגמה ברורה אלא סתם דשדוש וחומות של תקווה, ומקווה לא לקנות כאילו שוב.
אני מצמצם סחורה במניות מסוג "מניות גוף התיק" שהחזקתי במשקל "מניות עוגן" ע"י זה שאני מוכר כרבע מכל מניה כזו.
ההתייחסות אל מניות עוגן, גוף וריסק בצורה שונה, נותנת קווים חדשים וברורים לגבי הדרך בה יש לפעול איתן.
אני מציב באופן מטאפורי את רונן מנוח כדמות אליה אני צריך לתת דין וחשבון לקניות הטיפשיות שאני עושה. (אני מקווה שלא אכפת לו).
ואני מקווה לטוב.


כתיבת הפוסט הזה בהחלט עוזרת לי להתעמת עם הבעיות שלי ולמצוא פתרונות. זה כמו תרפיה קבוצתית, וכולכם הפסיכולוגים שלי. אז תודה רבה לכולכם!