בנק ישראל הצהיר שבכוונתו לבחון הנפקת שקל דיגיטלי והסביר זאת בתועלת צרכנית. אלא שהמוטיבציה העיקרית שלו היא לשמור על היציבות הפיננסית ועל הריבונות המוניטרית מול הקריפטו והמטבעות הפרטיים
מתקדמים לעבר שקל דיגיטלי: ועדת ההיגוי של בנק ישראל פרסמה אתמול (ג') "טיוטת מודל" להנפקה אפשרית של שקל כזה. לפי התכנון, השקל הדיגיטלי יונפק על ידי הבנק המרכזי, אך יועבר לציבור על ידי מתווכים פיננסיים. בנק ישראל מצטרף במהלך זה לבנקים מרכזיים רבים בעולם. עם זאת, הטיוטה אינה מהווה החלטה של בנק ישראל, אלא רק תשתית לדיון ציבורי ולבחינת חלופות. בשלב זה אין צפי להנפקה של שקל דיגיטלי, ואפילו לא ניתן לו שם. הכוונה היא שהשקל הדיגיטלי יהיה פרטי אך לא אנונימי, דיגיטלי אך לא בהכרח יצריך חיבור לאינטרנט, והוא יהיה ניתן בכל עת להמרה לשקל מזומן, או לכסף בנקאי. בפרסום הדו"ח מבקש למעשה בנק ישראל לשדר לציבור בישראל כי הוא עוקב אחרי ההתפתחויות בשוק התשלומים, וכי הוא ערוך להגיב עליהם ככל שיראה צורך.

רמת ביטחון גבוהה יותר
הכסף שהציבור משתמש בו כיום מתחלק לשני סוגים עיקריים: כסף מזומן וכסף בנקאי. כסף מזומן הוא למעשה התחייבות פיזית (שטרות ומטבעות) של הבנק המרכזי כלפי הציבור. הכסף הבנקאי כולל את הכסף שהציבור עושה בו שימוש בהעברות בנקאיות, בכרטיסי אשראי ובצ'קים. הכסף הבנקאי שונה בשתי נקודות מהכסף המזומן. ראשית, הוא דיגיטלי, ושנית, הוא התחייבות של בנק מסחרי כלפי הלקוח, ולא של הבנק המרכזי כלפיו. במילים אחרות, כשלקוח רואה בעו"ש שלו 20 אלף שקל, מדובר למעשה בהתחייבות של בנק מסחרי, וההתחייבות רשומה באופן דיגיטלי.
היוזמה הנוכחית מבקשת לייצר התחייבות דיגיטלית של הבנק המרכזי לציבור. כלומר, במקום שההתחייבות היחידה שהבנק המרכזי מעמיד לציבור תהיה פיזית (שטרות ומטבעות), הבנק שוקל את האפשרות להנפיק התחייבות דיגיטלית. כלומר הביטחון שיקבל הלקוח אמור להיות גבוה יותר באמצעות הבנק המרכזי מאשר באמצעות בנק מסחרי.
איך זה יעבוד? מדובר במשהו שיהיה דומה לארנקים הדיגיטליים ולאפליקציות התשלום שהחלו לפרוח לאחרונה. על פי טיוטת המודל, השקל הדיגיטלי יונפק על ידי בנק ישראל ויועבר ל"ספקי שירותי תשלום" (בנקים, חברות כרטיסי אשראי, חברות פינטק ואפילו חברות הייטק גדולות), אשר הם יספקו את השקלים הדיגיטליים לציבור הלקוחות. הספקים הללו משמשים רק כצינור להעברת השקלים, הם לא יכולים להלוות אותו או לעשות בו כל שימוש אחר. כך שבמקרה של כשל טכנולוגי או יציבותי של אחד הגופים הללו, יתרת המזומן הדיגיטלי לא אמורה להיפגע. הלקוח מבחינתו יוכל להשתמש במזומן הדיגיטלי לרכישת מוצרים ושירותים, להעברה בין חברים.
מבחינה טכנולוגית, ישנה התלבטות האם להשתמש במודל של רישום מבוזר (בלוקצ'יין לדוגמה) או במודל של רישום מרכזי. בסין, לדוגמה, הפיילוט שנוסה לא עשה שימוש בטכנולוגיית בלוקצ'יין בטענה כי הטכנולוגיה לא מספיק מפותחת כדי לבצע מספר עצום של עסקאות בו־זמניות. כמו כן, יש המלצה של בנק ישראל ושל בנקים מרכזיים נוספים שהמזומן הדיגיטלי לא יהיה תלוי בחיבור לאינטרנט או בשימוש מתקדם בטלפון חכם, אלא יסתמך על טכנולוגיית נוספות כמו כרטיסים חכמים.
הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים (BIS), שהוא הבנק של הבנקים המרכזיים, ניסח מסמך של 14 עקרונות להנפקת מטבעות דיגיטליים על ידי בנקים מרכזיים, וועדת ההיגוי ממליצה להיצמד לעקרונות אלו. בין העקרונות ניתן למצוא את עקרון יחס ההמרה 1:1 בין מזומן דיגיטלי למזומן מסורתי ולכסף בנקאי; הקפדה גבוהה מאוד על בטיחות; הקפדה על מיידיות העסקה; דאגה לכך שהמערכת תהיה נגישה וזמינה מכל מקום ולכל מגזר; גמישות לשינויים טכנולוגיים בעתיד ולהתממשקות עם מערכות תשלום נוספות; ועלות נמוכה עד אפסית מבחינת משתמש הקצה.
...

בסקירה האחרונה ציינו כי אם כן נקבל סוף כל סוף 4200 יהיה זה בתשואה מדודה, לאחר מהלך יורד ובעשיריות האחוז. חלף הזמן הספקנו לבקר ב 4150 ואכן השבוע נחתם מעל 4200 אך במחצית האחוז בלבד. מפתה מאוד לומר כי דבר לא השתנה אף לא זה המצב, גם אם הדרמה מאחרי הקלעים (עדיין) לא באה לידי ביטוי בנקודות.

והיות והסיפור הוא כולו אמריקני, שלא כהרגלנו נתחיל דוקא מהנעשה בוול סטריט. פעמיים השבוע ראינו חוסר נוחות של הפד / האוצר מסביבת הריבית הנמוכה. זה החל ב"פליטת פה" של שרת האוצר יאלן שעיקרה כי הגיע הזמן להעלות הריבית. השוק הגיב בפראות עם צלילה של 2% בנסד"ק אבל מה שרבים ביטלו בהינף אחד בכך שהאוצר לא קובע לפד (נכון עובדתית) חוטא למציאות. זו אינה פליטת פה וזו בדיחה לסבור כי מי שהיתה יו"ר הפד בעצמה וכיום שרת האוצר תביע דעה עצמאית ולא מתואמת. היה זה בלון ניסוי פר אקסלנס לבחון כיצד השוק יקבל אפשרות נחוצה ואקוטית להעלאת ריבית. יו"ר הפד, ואפילו נציגיו, לא יכלו לומר דבר מעין זה המנוגד ב 180 מעלות להצהרותיהם בדבר ריבית אפסית לעוד פרק זמן ארוך ולא ידוע. היה והם היו מעלים אפשרות שכזו היא היתה מבטלת לא רק את כל הפרוטוקולים אחורה בשנה האחרונה אלא מסרסת למעשה גם תחזיות שונות בהמשך. אז הלכו ליאלן, לכאורה מי שמנותקת מהפד והיא זו שהפריחה הבלון.
תגובת השוק לא השאירה מקום לספק – כולם יודעים שזו בועה וכולם רוקדים כל עוד המוזיקה נמשכת. מספיק שרק תנמיכו במקצת את הווליום, והפאניקה שתהיה בצואר הבקבוק של המכירות תרסק את ניו יורק: לא אינטרס של הפד, של האוצר, של ביידן או של מי בארה"ב. ברם, הצורך קיים והכרחי.
עניין שלא תפס כותרות דומות היה דו"ח הסיכונים החצי שנתי של הפד שהוא אומנות מציאת תחליפי מלים וסמנטיקה למלה בועה: "חלק מהנכסים גבוהים ביחס לנורמות הסטוריות גם אם ניקח בחשבון מדידה המודדת תשואות אג"ח {היעדרן}... מחירי הנכסים עלולים להיות רגישים לירידות משמעותיות...". זו לא עלית מדרגה ביחס לטון המהוסס של הפד בדבר רמת המחירים הנוכחית אלא זו קריאת אזהרה – השוק בועתי.
ודו"ח הסיכונים החצי שנתי הוא לא עוד פרוטוקול מנומנם של החלטת הריבית. זהו הדו"ח המקיף ביותר הבוחן את מחירי השוק, משווה אותם לאינספור תרחישי עבר, מצליב עם יחסים פיננסים מוכרים יותר ופחות וכן הלאה. בשורה תחתונה הפד אומר כי הנפילה הפעם תהא חדה במיוחד.
שני אירועים שונים שהם למעשה אירוע אחד מתמשך – הפד רוצה להתחיל ולרדת מהעץ. לא משום השיאים בוול סטריט או הנפקות של כלום במיליארדים כמו משום רצון שלא לפספס את קטר האינפלציה. אינפלציה אמיתית, כזו שלא ניתן לפסול קיומה לאור מבול הדולרים הנוחת על כל אזרח אמריקני היא עניין חמקמק ביותר. ברגע שיצאה לדרכה אף בנק מרכזי לא הצליח לשלוט בה מעולם מעבר לטווח המוסכם של 1-4%. הפד היה שמח להעניק לריבית עוד מחצית האחוז אולי אפילו 0.75 – סביבת ריבית שמכינה הקרקע למשבר הבא, בריאה פי כמה, ואינה מרסקת את השוק במידה ולא היה בועתי.
...

ג'רום פאואל, יו"ר הבנק המרכזי האמריקאי, לא הפתיע את השווקים בשבוע שעבר כאשר דיווח שכלכלת ארצות הברית מתאוששת במהירות - אך במקביל הבהיר שאין לו כרגע תוכניות לעצור או להאט את קצב הדפסת הדולרים ורכישת אגרות החוב של הבנק המרכזי, שעומד על 120 מיליארד דולר לחודש. "אנחנו נתבסס על נתונים ולא על תחזיות", אמר פאואל, שהוסיף כי הוא אינו חושש מהאינפלציה שהחלה להרים ראש, ואף מוכן שהיא תעלה לזמן מה מעל ליעד הרשמי של 2% בשנה. לדבריו, הבנק המרכזי מעריך כי עליית המחירים הנוכחית היא תוצאה של תנאים זמניים הקשורים למגפת הקורונה.


אבל, למרות דבריו היפים של פאואל, השווקים והכלכלנים לא מאמינים לו. במוקדם או במאוחר, כך הם חושבים, הבנק המרכזי האמריקאי וגם בנקים מרכזיים במדינות אחרות ייאלצו להתחיל בתהליך שמכונה Tapering – הפסקה הדרגתית של התוכניות המוניטאריות שהופעלו בשנת הקורונה. על פי הערכות הכלכלנים ועל פי הרמזים מהבנק המרכזי, מרגע שהכלכלה האמריקאית תחזור לרמות הפעילות שאיפיינו אותה לפני הקורונה, הבנק יחל בתהליך צמצום הדפסת הכספים - ולבסוף גם בהעלאת הריבית מעל לרמה הקרובה לאפס בו היא נמצאת עכשיו.
...

התשואה הגבוהה במסלול הכללי היתה של אקסלנס, שב־12 החודשים האחרונים, שהסתיימו במרץ, עלתה ב־25.1%. כלל אחריה עם 23.1%. בתחתית: הלמן־אלדובי, שמתמזגת להפניקס


התרומם עם השוק: אקסלנס היא קופת הגמל שהשיאה את התשואה הגבוהה ביותר לחוסכים ב־12 החודשים האחרונים במסלול הכללי. הקופה, שמנהלת קצת יותר מ־600 מיליון שקל, עלתה ב־25.1%. קופת הגמל להשקעה של כלל היא סגנית התשואות, עם עלייה של 23.1% בתקופה זו.
התשואה הממוצעת בגמל להשקעה במסלול הכללי היא גבוהה, 21.4%, משום שהיא כוללת את ההתאוששות של שוקי המניות והאג"ח ממשבר הקורונה.

הקופה של אלטשולר שחם היא הגדולה בענף באופן ניכר, ומנהלת 7.6 מיליארד שקל לעומת ממוצע של חצי מיליארד שקל בשאר הקופות. קופה זו ממוקמת במקום ה־11, לפני אחרון, עם עלייה של 20.3%. הקופה היחידה שהשיאה תשואה נמוכה ממנה היא זו של בית ההשקעות הלמן אלדובי, שעלתה 19.5%. בחודשים הקרובים תועבר האחרונה אל אקסלנס, כחלק מעסק הרכישה של הפניקס אקסלנס את הלמן אלדובי וחברת הגמל שלו.
הקופות שהציגו תשואה גבוהה באופן עקבי לעומת המתחרות הן של אלטשולר שחם, כלל ואנליסט. אלה הניבו תשואה הגבוהה ב־61% מהממוצע בענף בשנה זו.
...