סמוטריץ' והבנקים מגלגלים את המס העודף על הציבור

אף שהדרגים המקצועיים במשרדו ובבנק ישראל המליצו על מס נמוך משמעותית. הבנקים ממהרים לגלגל את המס על ציבור הלקוחות ומאיימים בביטול מתווה הטבות בהיקף של 1.5 מיליארד שקל בשנה. כך נחשף עוד פרדוקס כלכלי של בצלאל סמוטריץ'


בצלאל סמוטריץ', שר האוצר, הפתיע את המערכת הפיננסית כשקבע, בתזכיר החוק שפורסם שלשום שהמיסוי על מה שהוא מגדיר כ־"רווחים עודפים" של הבנקים יעמוד על 15%. זאת, בניגוד להמלצת הצוות הבין־משרדי שמינה, שהמליץ על מס דיפרנציאלי של עד 10%, ובניגוד לעמדות שני גורמי המקצוע המרכזיים בצוות: בנק ישראל ואגף התקציבים, שהתנגדו לצעד.

המס המיוחד נקבע כהוראה זמנית לארבע שנים, בין 2030-2026, כשלפי המנגנון המוצע, ייבחנו רווחי הבנק בשנים "נורמליות" של ריבית נמוכה (הממוצע בשנים 2022-201. הבנקים יחויבו במס נוסף בשיעור של 15%, שיוטל רק על אותו חלק מהרווח שחורג ב־50% מעל הממוצע בשנים אלו. לפי הערכות האוצר, הבנקים צפויים לשלם כ־1.13 מיליארד שקל ב־2026, וכ־1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים העוקבות. בנקים ששיעור נכסיהם נמוך מ־5% מסך נכסי המערכת הבנקאית — כיום בנק ירושלים וואן זירו — יוחרגו.

1. נדרשת הבהרה למונח "רווחיות חריגה". את 2024, אחת השנים הקשות שידעה ישראל, הבנקים סיימו עם רווח של כמעט 30 מיליארד שקל, ואת 2025 הם צפויים לסיים עם שיא חדש. גם ב־2022 וב־2023 הבנקים הציגו רווחי שיא. הטענה של סמוטריץ' — שמקפיד להדגיש כי הוא איש של ימין כלכלי שמעריך עבודה קשה ורווחיות גבוהה — היא שרווחי הבנקים הם לא תוצר של עבודה קשה, אלא של גורמים חיצוניים, במרכזם האינפלציה והריבית.


יש בכך מן האמת: כשהריבית עלתה בחדות החל מאפריל 2022, הבנקים מיהרו לגלגל את העלאת הריבית אל האשראי, אך לא אל הפיקדונות הבנקאיים, וכך הגדילו את רווחיהם. מגמה זו נצפתה גם בבנקים אחרים בעולם, אך בישראל היא היתה משמעותית יותר, זאת מכיוון שבישראל יש באופן יחסי יותר אשראי צמוד מדד.


אבל לצד זאת, הטענה של סמוטריץ' היא פשטנית, ולא מציגה את התמונה המלאה: הרווחיות החריגה של הבנקים בישראל נובעת גם ממשתנים אחרים, בין השאר מתהליכי התייעלות שהבנקים נקטו בעשור האחרון, וכן מיכולות חיתום גבוהות שהביאו לצמיחה חדה של תיקי האשראי חרף אי־הוודאות במשק.

בנוסף, במיסוי סקטוריאלי, שמפלה ענף אחד מול ענפים אחרים, רף ההוכחה כי קיים כשל שוק שמצדיק את המיסוי, גבוה במיוחד. הבנקים נבחרו כי הם מטרה נוחה במיוחד — הציבור זועם עליהם, אין להם קבוצות לחץ, ולכן קל להגדיל את המיסוי עליהם. הצוות שמינה סמוטריץ' לא הצליח להציג הצדקה משכנעת כזו בדו"ח. יתרה מכך, נראה שהצוות הוכרח לבצע עבודה מהירה במיוחד, כשרוב הנתונים המוצגים בו מתייחסים ל־2024, ואף הרווח ב־2024 מופיע כ"רווח חזוי", כאילו הדו"ח לא נכתב ופורסם בדצמבר 2025.





2. אך לא צריך לרחם על הבנקים, ודאי שלא לדאוג לרווחיהם. השאלה הגדולה היא מה תהיה ההשפעה על הציבור, וכאן החשש הוא מפגיעה במתווה ההטבות של כ־3 מיליארד שקל שגיבש בנק ישראל, שהחל ב־2025 ויסתיים בתחילת 2027. במסגרת מתווה זה הבנקים מעדכנים אחת לרבעון הטבות, כשעד כה ניתנו החזרים לבעלי משכנתא, חלוקת מניות ומענקים כספיים, פטורים שונים מעמלות ועוד.


המטרה של המפקח על הבנקים היתה להגביר את הוגנות המערכת, להזכיר לציבור שאפשר לקבל הטבות מהבנקים, אך גם לבלום חקיקה פופוליסטית ומהלכי מיסוי נוספים מעבר למס המיוחד לשנים 2025-2024 כנגד הבנקים. סביר מאוד שהבנקים יפסיקו את המתווה עם חקיקת המס המיוחד. בנק ישראל כבר נתן לכך לגיטימציה כשכתב בעמדת המיעוט: "תקופת המתווה עשויה להתעדכן במקרים מסוימים כגון בעקבות שינוי משמעותי באי־הוודאות הגיאופוליטית, או ברווחיות של המערכת הבנקאית ובתנאי השוק שבהם היא פועלת, ובפרט קידום תהליכי מיסוי במקביל לקיומו של מתווה זה". עבור הבנקים, זאת הזדמנות שהם מזנקים עליה כמוצאי שלל רב לגלגל את המס על הציבור ולעצור את המתווה שאליו יותר נודבו מאשר התנדבו. בהקשר זה יצוין שעצם האפשרות להפסיק את המתווה, משקף את היעדר התחרותיות המספקת במשק. אם זה המצב, המשמעות היא שהציבור עלול להפסיד למעלה מ־1.5 מיליארד שקל שעדיין לא ניתנו במסגרת המתווה.


מעבר למתווה ההטבות, בבנק ישראל ובאגף תקציבים חוששים לפגיעה נוספת בציבור דרך הגברת מחנק האשראי למשקי בית ולעסקים קטנים וגלגול העלויות דרך ייקור ריביות ועמלות. באגף תקציבים מציינים כי המס על הרווח השולי יוצר תמריץ שלילי לבנקים לתת הלוואות חדשות, דבר שיפגע קשות בעסקים קטנים ובצמיחה הכלכלית. בנוסף, צריך לזכור ש־90% מרווחי הבנקים מועברים לחסכונות הציבור (פנסיות וקופות גמל) המושקעים במניות הבנקים. לכן, מיסוי הבנקים הוא בפועל העברת כסף מחסכונות הציבור לקופת המדינה.


היבט נוסף הוא חשש שמשקיעים בעולם יראו את ההתנהלות ויחששו להשקיע בבנקים או לפתוח פעילות פיננסית בישראל, וזאת בשעה שבמשרד האוצר משוועים לשחקנים זרים שיגבירו את התחרות. סמוטריץ' בפגישה עם שני מנכ"לי בנקים ויו"ר איגוד הבנקים והתחייב במפורש שההיטל הזמני שהוטל לאור המלחמה (לשנים 2025-2024 בסכום של 2.5 מיליארד שקל) הוא זמני ולא יוארך. לכן, מדובר בהפרה בוטה של סיכום, שמעמיקה את פערי האמון בין הממשלה למגזר הפרטי.

3. מעבר לשאלת התחרות, יש כאן עניין של מוסר כפול. הטיעון המרכזי של סמוטריץ', כאמור, הוא שהבנקים נהנו מ"רווחים מן ההפקר" — שהגיעו לידיהם רק בגלל הריבית והאינפלציה, ולא בזכות כישרון ניהולי. אלא שבאותה נשימה ממש, שר האוצר מתגאה בביצועים המרשימים של הכלכלה הישראלית תחת ניהולו והאינדיקטורים המאקרו־כלכליים המצוינים. אלא שקופת המדינה תחת סמוטריץ' נהנתה בדיוק מאותם גורמים: האינפלציה ניפחה את הכנסות המדינה ממסים (דרך המע"מ ו"זחילת המס" בשכר) ושחקה את ערכו הריאלי של החוב הממשלתי.
כשרווחי האינפלציה מגיעים לבנקים, סמוטריץ' קורא לזה "חזירות" וכשל שוק. אבל כשהם מגיעים לקופת האוצר ומכווצים את הגירעון, הוא קורא לזה "אחריות לאומית" והצלחה ניהולית. הפרדוקס הזה הופך את הצעת החקיקה למיסוי המיוחד לצינית במיוחד.