אנחנו בפייסבוק
לא צריך להיות כלכלן כדי להבין שההצעה פגומה מיסודה במבחן המוסרי
“אני מתפלא על יו”ר רשות ניירות ערך, פרופ’ שמואל האוזר, שמדבר על הפחתת המס בבורסה; זו שגיאה ענקית, צריך לעצור את זה” - כך, במלים הללו, סיכם שלשום פרופ’ אבי בן־בסט את התגובה שלו לרעיון של האוזר, שהוצג כחלק מתוכנית כוללת לעודד את הפעילות ומחזורי המסחר בבורסה של תל אביב.
ואכן, הוועדה לשכלול המסחר ועידוד הנזילות בבורסה, הכוללת כלכלנים ורואי חשבון ומונתה על ידי האוזר, אכן מתכוונת להמליץ על הצעד הזה. בעמוד 105 של דו”ח הביניים שהציגה הוועדה בשבוע עבר, נכתב: “לצד הרפורמות הרבות, ועל אף שעברו כשנתיים מאז הרפורמה האחרונה, הפחתת שיעור המס לגבי השקעות של תושבי ישראל בבורסה....יהיה בה כדי לעודד את המסחר בבורסה בתל אביב”. והיא מסכמת: “לפיכך, הוועדה ממליצה לממשלה לבחון הפחתת שיעור מס על רווחי הון. הפחתה של שיעורי המס תעודד חברות לגייס הון בבורסה ועשויה לגרום דווקא לעלייה בתקבולי המס לממשלה”.
פרופ' אבי בן בסט
צילום: אמיל סלמן
צילום: אמיל סלמן
אלא שהמסקנה של הוועדה לא מסתמכת על היגיון כלכלי, לא על ניסיון העבר ובוודאי שלא על שיקול דעת מוסרי. ראשית, שיעור מס רווחי ההון בישראל, שאותו מציעה הוועדה להפחית, אינו גבוה בהשוואה בינלאומית. כיום, שיעור המס דומה לנהוג בשאר המדינות, לאחר שהועלה פעמיים בעשור האחרון בדיוק כדי להגיע לרמה הזו - כדי לשים סוף לעיוות היסטורי שהביא לכך שהשקעות הון ספקולטיביות כדאיות יותר מהשקעות אחרות.
שנית, מתוך הנחה שהאוזר אינו חושב על ביטול מוחלט של המס, הרי שהפחתה של כמה אחוזים לא צפויה להשפיע על התנהגות ציבור החוסכים ועל הפעילות בבורסה. איך יודעים זאת? כי בתחילת 2012, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג, הועלה המס על רווחי הון בבורסה בפעם האחרונה, לרמה נומינלית של 25% (מ–20%) וההעלאה לא הורגשה בפעילות, במחזורי המסחר או בנכונות לחסוך. לפיכך, ניתן להניח כי הפחתה של כמה אחוזים - ומדובר על מס על הרווחים הריאליים, לא על “מס מחזור” - לא תשפיע גם בכיוון ההפוך.
מיליארדים לעשירים
אפילו התיאוריה והקונסנזוס הכלכלי אינם תומכים בצעד המוצע. כפי שמסביר פרופ’ בן־בסט, באקדמיה מלמדים באופן מפורש שלמיסוי הכנסות מנכסים פיננסים אין כמעט השפעה על הנכונות של הציבור לחסוך. “שיעור החיסכון לא מושפע משינויים בתשואה של החיסכון, והרי אני מניח שהכוונה של יו”ר רשות ני”ע היא לשכנע את הציבור לחסוך בבורסה בזכות תשואה מעט גבוהה יותר, לאחר שהמס יירד. אבל זה לא עובד כך: הנכונות לחסוך מושפעת בעיקר ממחזור החיים של כל אחד ומהחלטות הצריכה שלו - היא כמעט לא מושפעת מהתשואה, בוודאי שלא משינוי מינורי”.
פרופ’ בן־בסט, שבתפקידו כמנכ”ל משרד האוצר שם על השולחן רפורמת מיסוי שכללה גם את שוק ההון, אבל לא הצליח להעביר אותה, מזהיר גם מהסכנה שבקבלת החלטות על שיעורי מיסוי רק כדי להשפיע על בעיה נקודתית כמו ירידת פעילות בבורסה. “ירקנו דם כדי להגיע למצב שבו שיעור המס על רווחי הון בבורסה יהיה זהה למה שמקובל בעולם. האם מישהו מבטיח שנוכל להעלות את המס בחזרה לאחר שהבורסה תתאושש? האם נתחיל להוריד ולהעלות את המס על רווחי הון בהתאם למחזורים בבורסה? זה מגוחך.
“לו היה מדובר במס מחזור, היה היגיון כלשהו בהפחתתו כדי לעודד את המחזורים. אבל לא מדובר על מס מחזור. הוועדה מדברת על הורדת מס המוטל על התשואה הריאלית של מניה - ופשוט אין לזה קשר לפעילות. אין בהצעה הזו היגיון פנימי, אין בסיס אמפירי שתומך בה, ולכן ממילא אין ראיה לכך שהיא תביא לעלייה כוללת בהכנסות ממסים”, מסכם בן־בסט.
אבל אם פרופ’ בן־בסט מוצא פגמים כלכליים בהצעה של רשות ני”ע, לא צריך להיות כלכלן כדי להבין שההצעה פגומה מיסודה במבחן המוסרי. כבר כיום, עם שיעור של 25%, המס על רווחי הון הוא הטבה ענקית לבעלי ההון. מי שנהנים ממנה הם העשירים, שלהם יש את הכסף להשקיע סכומים משמעותיים בניירות ערך ובמסחר בנכסים. שאר הציבור, לעומתם, משלם מס על ההכנסות שלו, שרובן נובעות מעבודה, ששיעור המס עליהן גבוה בהרבה - המס השולי על עבודה יכול להגיע ל–48% ואפילו ל–49%.
ברמה העקרונית, לא צריך היה להיות הבדל בין המס המוטל על עבודה, על הון, על נדל”ן, על ריבית או על כל דבר אחר. אין הבדל מוסרי או עקרוני ביניהם, ומה שנדרש היה לעשות הוא לחבר את כל ההכנסות של אדם לחבילה אחת - ואת החבילה למסות באופן אחיד, על פי מדרגות מס פרוגרסיביות.
אלא שחישוב רווחי הון יכול להיות מורכב ומסובך. לא כל מדינה רוצה להפעיל חובת דיווח והגשת דו”ח מיסוי שנתי, ולכן בחרו במדינות רבות, כולל בישראל, לפתור את הבעיה באמצעות מס קבוע של 25% על רווחי הון. זהו אמנם פתרון גרוע - הוא נותן יתרון עצום לבעלי אמצעים, והוא אחראי במידה רבה לזינוק בפער ההכנסות והנכסים בין ה–1% (ובעיקר ה–0.1%) לבין יתר ה–99% - אבל הוא בכל זאת נבחר מטעמים פרקטיים.
והנה, עכשיו, מגיע האוזר ורוצה להפחית את ה–25% לרמה נמוכה יותר, ובמכה אחת להעניק לעשירים מתנה נוספת בשווי מיליארדי שקלים. מדוע? מכיוון שאם מס רווחי ההון, הנמוך ממילא בהשוואה למס על העבודה, יירד ל–15%, ל–20% או ל–10% - מי שירוויח הם בעיקר אלה שרוב כספם מושקע בניירות ערך.
ברוב המדינות מקובל לחשוב שמס הוא “צודק” כל עוד הוא פרוגרסיבי: שיעור המס עולה ככל שההכנסה עולה - כך שבעלי ההכנסות הגבוהות משלמים יותר מסים מאלה שהכנסתם נמוכה. מיסוי שאינו כזה הוא רגרסיבי: באופן יחסי, החלשים משלמים שיעור מס גבוה יותר לעומת החזקים. יו”ר רשות ני”ע הופך בהצעה שלו את מערכת המס בישראל ליותר רגרסיבית, ומוטה יותר לטובת בעלי היכולת.
צילום: גיא אסייאג
בעיה עולמית
לו הפתרון של האוזר היה מביא לתוצאות המקוות - זינוק בפעילות בבורסה ובמימון חברות חדשות ומבטיחות - היה לכל הפחות היגיון כלשהו בקיום דיון ציבורי בהצעה. אבל אפילו זה לא נכון: ירידת המחזורים בשוקי המניות היא מגמה עולמית, ושווקים מפותחים פי כמה משלנו, שאותם האוזר רוצה לחקות, סובלים גם הם מירידה בפעילות. אין הסבר לוגי או ניסיון כלכלי המראה כי מי שמוריד את המס על רווחי הון בבורסה, מקבל פעילות גדולה יותר או עליות מחירים משמעותיות.
בפעם האחרונה שהמס על רווחי הון שונה בבורסה, ההשפעה על הפעילות היתה זניחה, אם בכלל. ההצעה לפתור את בעיית הנזילות של הבורסה באמצעות הפחתת המס היא לכן שגיאה, שהתוצאה המובטחת היחידה שלה היא הגדלת הפער הכלכלי בין העשירים לבין כל היתר.
הודעות חשובות
הודעת מערכת