אומרים שהזמן לא עומד מלכת, אך במקרה של ההסדר בלוי זה נראה כאילו נתקענו בזמן למרות שבימים האחרונים יש התקדמות שמאותת על האור בקצה המנהרה.
כמי שמשקיע באגח בסיכון גבוה, אני מבקש תמיד לקבל תשואה ראויה לכסף , ותשואה נמדד ליחידת זמן.
כאשר הסדר נמרח והאגח אינו משלם, אזי התשואה השנתית הצפויה להתקבל מיום חניכת הפוזיציה ועד היציאה ממנה פשוט יורדת ככל שהזמן עובד ואין הסדר.
זו נקודה שרבים מתעלמים ממנה - נראה שכדאי להשקיע באגח לקראת הסדר כי צפוי הסדר שיניב תשואה כוללת של 40% בשנתיים - 18% שנתי אך אם השנתים הללו נדחות בשנה כי לא מצליחים להגיע להסדר אזי התשואה היא של 40% על 3 שנים - זה יורד ל 12% שנתי .
הפערים הללו בתשואה הם דרמתיים וככל שישום ההסדר מתארך , כך הכדאיות ברכישה לקראת הסדר יורדת.
הבעיה מחריפה אם החברה בכלל עוברת תהליכי פרוק, אזי קבועי הזמן לקבל את הכספים נמדדים בשנים רבות ודי מורידים את הכדאיות של ההשקעה בהם, גם אם נראה שיש עסקה משתלמת - תמיד צריך לבדוק את אלמנט הזמן ולהשוות לאלטרנטיבות.
כל ההקדמה הזו נועדה לציין שאם משהו רוצה להיכנס לפוזיציה, כנראה שהזמן האופטימל זה סמוך לסגירת ההסדר - אם פספסת את הכניסה ברמות הנמוכות. הבעיה שבינואר 2013 חשבתי שזה "רגע לפני הסדר" אך המציאות הוכיחה אחרת
התחלנו עם אגח ו' בשער 54 בינואר 2013 , חלפה שנה, התגבש הסדר והשער הוא 78 - 44% תשואה בשנה של החזקה. אם ההסדר היה מתממש במהלך 2013 ,אין לי ספק כי התשואה היתה גבוהה יותר
הגב עם ציטוט
