בנקים כעקרון לא אוהבים לנהל נכסים, הם לא רוצים להגיע למצב של החזקת נכסים וכאשר כבר מקבלים אותם מעדיפים להפטר מהם כמה שיותר מהר, גם במחיר הפסד נוסף (ראה ערך עיקול הבתים בעקבות המשבר האחרון ומכירות של נכסי חברות שבוצעו לאורך השנים).

כמו כן בנקים מעדיפים הסדר ודחייה של תשלומים תחת קבלת ערבויות (ובתספורת) הרבה יותר מהר מנציגות (בדרך כלל - ככלל עצבע) בגלל שהדבר ממיר חוב לא מסופק לחוב עתידי במאזנים שלהם.

כמובן שניתן לטעון כי מהצד השני, בדרך כלל, לבנקים יש מנוף לחצים גדול יותר על החברה והבעלים, ואכן נכון שלרוב הם מפעילים אותו בהצלחה ומקבלים מעבר למה שתקבל הנציגות באותו הסדר, אך דבר זה כבר אינו קשור לנושא שיחה זה...

מהצד השני הנציגות מקבלת תשלום ומימון על ניהול נכסים לאורך זמן - כך שיש להם עקרון בהחזקה כאשר מחיר טוב יותר יכול להיות מושג בעתיד (נהנים פעמים - גם מעצם ההחזקה וגם מהמחיר הטוב יותר של הנכסים).

שים לב כי לא אמרתי שלנציגות יש עדיפות ביכולת או מומחיות לניהול הנכסים ולא טענתי כי הדבר טוב יותר עבור המחזיקים - אלא שמחזיקי האג"ח "מוכנים" להגיע למצב זה יותר מאשר הבנקים. ושוב לא מדובר על מדע מדוייק ויש לבחון כל מקרה לגופו...