אפילו האנליסטים מפחדים ממניות... – זה כבר באמת איתות חזק לקנייה
משקיעים פרטיים בארה"ב לא קונים מניות, הם משוכנעים שכל הצמיחה וההתאוששות שאנחנו רואים הן אשליה אחת גדולה. אמונה זו הביאה את קרנות הנאמנות המנייתיות בארה"ב לפדות במהלך חודש יולי 12 מיליארד דולר ולהעביר את הכסף הזה, יחד עם עוד 13 מיליארד דולר, אל קרנות נאמנות אגחיו"ת. נתוני יוני מסכמים שנתיים שבהן עברו לקרנות האגחיו"ת בארה"ב 480.2 מיליארד דולר. מפחיד שסכום דומה עבר בין השנים 1999-2000 לניפוח בועת מניות. האם גם הפעם מנפחים בועת אג"ח? כמובן שאי אפשר לדעת. אבל שימו לב לנקודת דמיון נוספת: 54% מההמלצות האנליסטים על מניות היום הן המלצות "החזק". לעומתן, שיעור המלצות ה"קנייה" נמצא בשפל מאז 1997. על פניו נראה מפחיד להשקיע במניות כשהמלצות ה"קנייה" בשפל, אך בדיעבד, שנת 1997 הייתה דווקא שנה מצוינת להשקעה, כשממנה החל גל עליות מחירים שנמשך כמעט 4 שנים, עם עליה ממוצעת של 21% בשנה. כלומר, ויסלחו לי אנליסטים של מניות, מדובר באיתות מאקרו לקניה. הפאניקה והעדר כנראה שולטים בשוק.
איך זה שמחירי הבתים עולים בזמן שמכירותיהם נופלות?
אתמול פורסם מדד מחירי הבתים של S&Pקייס-שילר לחודש יוני, המודד את ממוצע מחירי הבתים ב-20 המטרופולינים הגדולים בארה"ב. מהנתון עולה כי המחירים עלו ביחס לחודש המקביל אשתקד, ב- 4.2%, לעומת צפי לעליה מתונה יותר של 3.5%. למרות ההפתעה החיובית המשקיעים עדיין לא מוכנים לראות בנתון מפנה חיובי בשוק הנדל"ן האמריקאי. הסיבה לכך היא כי הוא מחושב כממוצע עסקאות של שלושה חודשים ולא רק של החודש הנמדד ולכן הוא כולל גם את מחירי אפריל ומאי, בהם עדיין נהנו המחירים מתוכנית קלות המס, שכזכור התפוגגה. כמו כן, נתוני המאקרו מתקשים לתמוך בחזרה לעליית מחירי הנדל"ן, זאת בזמן ששיעור הבתים המעוקלים בשיא ושיעורי האבטלה גבוהים מאד (9.5%). גם הנפילות במכירות הבתים בחודשים יוני ויולי, שפורסמו זה מכבר (נפלו ביוני ב-7.1%), מאותתים שנתון עליית המחירים בחודש יוני כנראה מעוות ונשען בעיקר על הטבות המס של אפריל ומאי. עדיין, אין צורך לדעתנו להספיד את סקטור הנדל"ן, הוא עוד עשוי לקבל עידוד מריביות השפל על משכנתאות ומהירידה שנרשמה ברבעון השני (כך פורסם אתמול) בשיעור הפיגורים בתשלומי ההלוואות (בני למעלה מ-3 חודשים) הירידה הראשונה מזה 4 שנים.
האג"ח הטובות והמניות הדפוקות
סופת החובות מתקרבת, הפאסימיים כבר ירדו מזמן לבונקרים הממוגנים באג"ח ממשלתיות ארוכות של מדינות בטוחות. לעומתם, האופטימיים האמיצים עומדים בחוץ, מצוידים במניות טכנולוגיה ממונפות, שלופי חרבות ומתכוננים למערכה הבאה. אתמול הם צלחו את המערכה על מחירי הנדל"ן וסנטימנט הצרכנים אך עם פציעות קשות (ראו הרחבה). היום בבוקר החלה במזרח המערכה על נתוני התעשייה, תרחיקו את הילדים, התמונות עלולות להיות קשות:
המערכה היום היא על סקטור התעשייה העולמי
הקרבות על נתוני סקטור התעשייה החלו הבוקר בסין, כשידם של האופטימיים על העליונה: מדד מנהלי הרכש הסיני הפתיע בעליה חדה מהצפוי (עלה מ-51.2 ל-51.7), העלייה הראשונה מאז יולי 2009. חלק מהעלייה מוסבר מטעמים עונתיים, שכן בחודש אוגוסט של כל שנה רושם הנתון הסיני שיפור. מדובר באיתות למשקיעים שכלכלת סין תמשיך לתמוך בצמיחה העולמית. הקרבות המשיכו גם בשעות הצהריים באירופה, עת פורסמו שם נתוני מנהלי הרכש, מהם עלה כי גם סקטור התעשייה באירופה התרחב מהר מהצפוי (55.1 לעומת צפי ל-55). כעת מחכים המשקיעים לנתון האמריקאי שיפורסם בשעה 17:00 (שעון ישראל). נתון זה צפוי להצביע על התמתנות בקצב ההתרחבות (מ-55.5 ל-52.7). נזכיר כי ערך מעל 50 מצביע על התרחבות. בלי לפתוח פה, אם חס וחלילה, טפו טפו, חמסה חמסה, מדד מנהלי הרכש בארה"ב ירד מתחת ל-50 אנו עלולים לראות מכה קשה מאד למניות. אבל אולי לא לעוד הרבה זמן.
מפרוטוקול ישיבת הפד: הכלכלה תחזור להאיץ שוב ב-2011
אתמול פורסם פרוטוקול הישיבה האחרונה של ועדת השוק הפתוח של הפד (FOMC) המחליטה, בין היתר, את גובה שיעור הריבית בארה"ב. העניין המרכזי שחיפשו המשקיעים הוא רמזים למדיניות הריבית העתידית. מהפרוטוקול עלה כי לתוכנית האחרונה של הפד, לרכישה מחדש של אג"ח מגובות משכנתאות ואג"ח ממשלתיות לא הייתה הסכמה מלאה, מה שמעלה מעט את החשש שלמדיניות הנוכחית של הותרת הריבית אפסית לאורך זמן ממושך יש אופק. כמו כן, הועדה חזרה על תחזיתה כי ההתאוששות הכלכלית בארה"ב תימשך ותחזור לצבור תאוצה ב-2011. עוד סימן לכך שהם ירצו להחזיר את הריבית לנורמלית מתישהו.
אתם מאמינים ב"תרחיש יפן" בארה"ב? אז קנו מניות!
הדמיון בין המשבר ביפן, שהחל בסוף שנות ה-80, למשבר הסאב-פריים בארה"ב, שסימניו נמשכים עד היום, רב. דמיון זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בהתנפחות ופיצוץ בועת נדל"ן, הרחבות פיסקליות אגרסיביות, שגררו לזינוק החוב הממשלתי, הרחבות מוניטריות, שהביאו לריבית אפסית בשתי המדינות, דפלציה כרונית, נפילת תשואות האג"ח הממשלתיות ועוד. הדמיון מביא רבים להאמין שבשלב הבא שוק המניות האמריקאי יגיב בדומה לתגובת שוק המניות היפני בעשורים שלאחר המשבר וירד גם הוא תקופה ארוכה. עם זאת, ההבדלים בין המקרים עצומים! אתמקד באחד מהם שלדעתי הוא אחד המשמעותיים ביותר, הוא הבדלי מכפילי הרווח בניהם. (למי שלא בעניינים, מכפיל הרווח הוא שווי החברה חלקי רווחיה בארבעת הרבעונים הקודמים). מכפיל הרווח ביפן טרם התרסקות השוק היה מטורף, והגיע ל-60! כלומר, הוא גילם תשואה עלובה של 1.66% בלבד לשנה בזמן שהאלטרנטיבה באותה תקופה, התשואה באג"ח הממשלתיות היפניות ל-10 שנים, הייתה גבוהה משמעותית ועמדה על 8.2%! כלומר, המשקיעים ויתרו על תשואה מובטחת של 8.2% באג"ח ממשלתי כדי לקבל תשואה עלובה של 1.66% במניות. הסכמה כזאת מגיעה רק כאשר האופוריה בשיא והאמונה היא שרווחי החברות יזנקו ביותר מפי 5 בממוצע בעשר השנים הבאות! אלא שהחלומות התבדו, הצמיחה היפנית לא רק שלא זינקה כצפוי אלא נפלה לרמות שפל. כשהתמונה ביפן החלה להתבהר היה זה טבעי שההמונים יברחו ממניות אל אג"ח ממשלתי וכתוצאה התשואה עליו ירדה בחדות ושוק המניות קרס. לעומת זאת, בארה"ב התנאים הפוכים! המכפיל (S&P500) עומד כיום על 13.9 ומגלם תשואה גבוהה בהרבה מהתשואה באג"ח הממשלתיות האמריקאיות (7.2% לעומת 2.5% ל-10 שנים). כלומר, המשקיעים בארה"ב לא רק שלא חולמים כמו היפנים על עלייה פנומינאלית ברווחים אלא כבר עוצמים את העיניים ומתכוננים ל"בום". מכאן שנקודת המוצא לשני המשברים שונה, הציפיות המוקדמות השונות עושות את ההבדל. למי שלא הבין שייגש אלי בתום השיעור...
לעבודה ולצריכה
אם האמריקאים לא יעבדו אז לא יהיה להם כסף לצרוך ואם הם לא יצרכו אז לא יהיו מקומות עבודה חדשים ואז לא יהיה להם מספיק כסף לצרוך ואז לא יהיו להם מקומות עבודות חדשים ואז... טוב, הפסקתי...
לאחר שאתמול פורסם נתון סקר אמון הצרכנים בארה"ב, ממנו עלה כי זה הפתיע וזינק מ-51 נק' ל-53.5 נק', ושיפורים נרשמו כמעט בכל תתי הסעיפים שלו: הצרכנים רואים את שוק העבודה משתפר, יותר חיוביים לגבי השכר שלהם, מאמינים כי התנאים לעסקים משתפרים, מתכוונים להגדיל את רוב רכישותיהם הגדולות, מתכוונים יותר לצאת לחופשות ועוד... היום יפורסם נתון השינוי במספר המועסקים של ADP שצפוי שעלה ב-15 אלף, שיעור העלייה הנמוך ביותר מאז פברואר. בואו נקווה שהאינטואיציה של הצרכנים טובה וששוק התעסוקה באמת ישתפר... בהזדמנות זו, יש לי הצעה לשיפור מדד סנטימנט הצרכנים, לכלול בו רק צרכניות, יש להן אינטואיציה טובה יותר, אז למה להרוס עם מדגם שכולל גברים?
הגב עם ציטוט