פורסם במקור על ידי
גיל (רעננה)
מנהל תיקים,
יש כאן מעט פרדוקס, מחד- גם אם המצב הכלכלי יהיה גרוע יותר, מניות של חברות צפויות להיות אטרקטיביות כי - ככל שהמצב גרוע יותר, כך אפיקי ההשקעה בעלי סיכון נמוך או כמעט חסרי סיכון, ערכם עולה ותשואתם יורדת (כלומר פחות ופחות כדאי להשקיע בהם), ובמקביל עקומי התשואות אמורים להמשיך להשתטח בטווחים הקצרים ולהתחדד או לרדת פחות בארוכים.
ז"א שכסף הנמצא כבר באפיקים בטוחים - או שמקבל פחד גבהים מהתשואה היפה שעשו, או שמתחיל לצאת כי אינו רואה יותר אפשרויות לרווח עתידי, או שבאם ישב וקמל בבלטות, יוצא החוצה ומדלג על האפיקים הבטוחים.
ולכן מתחילה תנועת כסף לכיוון אפיקים מסוכנים יותר (מניות), לא מאהבת מרדכי כי אם משנאת המן.
מצד שני, בעולם רווי חובות, שרק הולכים וגדלים, "הבלון" גם הוא הולך ומתנפח והשאלה היא האם יתרוקן מתישהו מהאויר (או שאולי זה בלון מגומי אינסופי) ובאם יתרוקן האם בבת אחת או תחת שליטה.
לא שיש לי תשובה על כך, אולם לדעתי אין כאן שום נעלם, אלא תנועה רציפה וקבועה של הון מהחברות הפחות חזקות אל החברות העיסקיות החזקות יותר (בכל תחום ותחום), כמו גם משכבות האוכלוסיה החלשות והבינוניות אל השכבות החזקות (בעלי הון, שליטה, פוליטיקאים לשעבר, וכאלו שמתכוננים להיות לשעבר), וכנ"ל בנוגע למדינות, כמו לדוגמה סין אשר אומנם צוברת עוד ועוד הון ואמצעי ייצור, אולם עלולה בסופו של דבר לגלות שכל ההון הצבור שלה כבר מזמן "נאכל" ע"י ארה"ב ואירופה ע"י גרעונות ענק, וכל אי שיתוף (או התמרדות פיננסית) של סין זה כמו לירות לעצמה ברגל.
ודווקא בשל עמדתך השוורית , כרגע, אשמח לשמוע מה דעתך.
הגב עם ציטוט