בס"ד. תש"ע. ערש"ק.י"ט באב.
פרשת "עקב".
פרשתינו פרשת עקב מתארת באופן פלאי ומרגש את השגחת הקב"ה על עמו ישראל ועל ארצו. וכבר חז"ל הפליגו על סמך הפסוקים בפרשה המבטאים את הרעיון המרכזי: " כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים אשר יצאתם משם, אשר תזרע זרעך והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה, ארץ הרים ובקעות, למטר השמים תשתה מים".
ועל כן, הגמרא בתענית (י, ע"א) דרשה : " ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו ע"י שליח..ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם מי תמצית..ארץ ישראל שותה תחילה, וכל העולם לבסוף". במילים אחרות, כל העולם תלוי בארץ ישראל. הקב"ה מחולל את כל מערכות הטבע. החיסרון: אינך יכול לתכנן חקלאות בארץ. לעולם אינך יודע כמה משקעים ירדו. הגשם המחייה את העולם הוא תלוי ברצון ה' בלבד. "ארץ אשר עיני אלוהייך בה, מראשית השנה ועד אחרית השנה". זה הרעיון המרכזי בפרשה: ההשגחה המיוחדת על ארץ ישראל.
אולם לא רק זאת, ממשיכה התורה גם בהשגחה פרטית ואומרת: "ולא אבה ה' אלוקייך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלוקייך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוקייך". מדוע עשה זאת הקב"ה? פשוט: כשאוהבים, לא שואלים שאלות.
וכדי לחדד את ההבנה וההכרה בטוב הבורא נביא את המעשה הידוע בר' עקיבא המובא בגמרא ברכות (כד עמ' א). הגמרא שם מספרת על ר, עקיבא שהלך בדרך עם חמור תרנגול ונר. לפנות ערב הגיע ר' עקיבא לפאתי העיר וביקש ללון באכסניה. אף אחד מתושבי העיר לא הסכים לארחו. בלית ברירה החליט ר"ע ללון מחוץ לעיר תחת כפת השמיים. כשירד הלילה בא אריה וטרף את חמורו. אמר ר"ע: "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד" לאחר מכן, בא חתול וטרף את התרנגול. שוב אמר ר"ע את אותו משפט. לבסוף נשבה הרוח וכיבתה את הנר. חזר ואמר:" כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד". לאחר כמה רגעים הגיעו שודדים לעיר ולקחו את כל העיר בשבי ור"ע שהיה מחוץ לעיר, ניצל. אמר ר"ע היינו דאמרי: "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד".
מה פשר ההתנהגות הזו? מה ראתה הגמרא הקדושה לספר על אריה, חמור, חתול תרנגול נר?!
מבאר המהר"ל (נ' אהבת ה' פ' א) את הגמרא בצורה מרתקת. ר"ע שהגיע לעיר של רשעים נידון כמותם. ואפילו שהיה ר"ע צדיק גדול היה מ"מ נמצא בחבורת רשעים ועל כן נידון עימהם. ר"ע היה צריך להיענש עימהם, אך הקב"ה ברוב רחמיו החליט להמיר לר"ע את הגזירה באחרת.
לר"ע יש שלושה מלווים. חמור, תרנגול ונר. החמור, הוא החומר. הוא מרמז על הגוף שעשוי מחומר-מעפר. התרנגול מרמז על הנפש, שכן אנו מברכים בכל בוקר: "הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה" וכבר דרשו חז"ל כי לתרנגול ניתנה בינה מסוימת להבחין בין יום לבין לילה, ובינה זו מסמלת את הנפש (ואגב כך, מסיבה זו נהגו ביום כיפור במנהג הכפרות בתרנגול, כדי לכפר על נפשותינו) . והנר, מסמל את השכל שניתן לאדם כמו ששיכלו של האדם מאיר לו את דרכו בנתיבות החיים שלא ייפול ויכשל כך גם הנר המאיר לאדם בחשיכה.
אדם שמת, מאבד את שלושת המרכיבים: הגוף, הנפש והשכל. אך הקב"ה לא רוצה שצדיק זה יאבד מן הארץ ולכן הקב"ה ממיר לו את העונש בעונש חילופי, שנטרף לו החמור, זה היה כפרה על גופו, וכשנטרף לו התרנגול זו כפרקה על נפשו וכאשר כבה הנר זה היה תחליף לשכל האלוקי שניטע בו.
וזהו שאמר הכתוב: "כי אהבך ה' אלוקייך"- מדרך האוהב להיטיב עם אוהבו ולכן אין רע היוצא מהקב"ה.
בברכת שבת שלום,
אודי כהן
חבר המכון הגבוה לתורה ומנהל פורום יהדות באונ' בר – אילן.
מייל לבקשות\שאלות: udi6519@gmail.com
הגב עם ציטוט