בס"ד

פרשת אחרי מות- קדושים (יח-כ), עוסקת במצוות רבות, הן כלפי המקום והן כלפי הקב"ה.

פרשת אחרי מת פותחת בפסוק: "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרון בקרבתם לפני ה' וימותו" [טז-א].

מבאר המדרש:" כיוון שמע איוב מיתת שני בני אהרון אמר:"אף לזאת יחרד ליבי"- וכי מה הקשר לכאן??
חז"ל מסבירים כי איוב, נדון ביסורים על שום ששתק בעת שגזר פרעה להשליך את ילדי ישראל אל היאור, ולא מחה על כך. והנה על חטאם של נדב ואביהוא [שני בני אהרון] אמרו חז"ל:"היו משה ואהרון מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהם וכל ישראל אחריהם, אמר לו נדב לאביהוא, אימתי ימוו שני הזקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור?
אמר להם הקב"ה:" נראה מי קובר את מי".

וקשה, אם נדב אמר זאת, למה איפא נענש אביהוא?? אלא אנו למדים מזה, שהשומע דבר רע ואינו מוחה, אלא שותק הריהו ראוי לעונש. ובכן, כיון ששמע איוב על דבר מיתת שני בני אהרון- גם של אביהוא למד מזה, שהעובר בשתיקה, על דברים רעים נענש גם הוא- מיד- נחרד ליבו, כי הבין שגם הוא צפוי לעונש על אשר שתק ולא מחה נגד גזירותיו של פרעה (נחל קדומים).

פרשת קדושים:

דומה שהמצווה המרכזית, "ואהבת לרעך כמוך" (יט-יח) מקבלת משנה תוקף עד כדי כך שאמר רבי עקיבא: "זה כלל גדול בתורה" .
הלל הזקן (מסכת שבת לא) , הפליג ואמר:"דעלך סני [מה ששנוא עליך] לחברך לא תעביד [לא תעשה]- זהו כל התורה כולה ואידך פירושא היא זיל גמור [וכל השאר פירושים ,לך ולמד..].

האמרה לעיל ידועה, אולם סופו של הפסוק ,פחות ידוע. ובכן :"ואהבת לרעך כמוך אני ה'".
שני פירושים יוצאי דופן, ברצוני להביא: " ואהבת לרעך כמוך"- אם תאהב את רעך כפי שאתה אוהב את עצמך-"אני ה'", כביכול מצטרף לחברותא-קדישא שלכם...
מטבעו אין אדם אוהב את אבריו במידה שווה. כשעומדים להכותו בראשו מחפה בידו על הראש.
לפי שהראש חביב עליו וחשוב בעינו יותר מן היד. בכל זאת אוהב הוא את כל אבריו, בלי יוצא מן הכלל. הוא הדבר צריך להיות באהבת ישראל, אף כי אי אפשר לאהוב את הכל במידה שווה, אולם אהבה יש לרחוש לכל אחד ואחד..(כנפי נשרים)

מצווה נוספת שראוי להזכיר: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוהיך אני ה' (יט-לב).
הגמרא (קידושין ל"ב) והמדרש נדרשו לכך. מצינו כי אם מקיים אדם ,"והדרת פני זקן" והוא מכבד תלמידי חכמים, הריהו הוא זוכה ל "ויראת מאלוהיך"- ליראת שמים.
הגמרא (ברכות כ"ח) מספרת על רבי זירא, שכשהיה נחלש בתלמודו, היה הולך ויושב בפתח בית מדרשו של רבי נתן בר טוביה, על מנת שיקום מפני החכמים שיעברו על פניו ויקבל שכר על כך.

ומיד מתעוררת קושיא: לעשות מצווה כדי לקבל פרס?
מתרצים חז"ל, אמנם אסור לקיים מצווה על - מנת לקבל פרס, אולם רבי זירא נתכוין לשכר של יראת-שמים, שהבטיחה תורה בעד הידור פני זקן. ואם כן, לשכר כזה מותר להתאוות...

"ישמע חכם ויוסף לקח"...שבת שלום!
שלכם באהבה,
אודי כהן
חבר בית המדרש צעירי חולון
ותנועת "תורה אחרי צבא"