בס"ד

פרשת "קורח"

לע"נ הרב הגאון מרדכי אליהו זצ"ל.

הנושא המרכזי של פרשת קרח, הינו המחלוקת שמצליח קרח (חז"ל דורשים שהיה פיקח) לעורר- ולגרור אחריו 250 ראשי סנהדראות בדברים (בעברית פשוטה: מכר להם אידיאולוגיות. וכן עיין רש"י פסוק א', במדבר טז).
קרח ועדתו טוענים: מדוע תתנשאו על קהל ה' (במדבר,טז,ג).


והנה, התורה בתחילת פרשת קרח אומרת: " ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי.." (במדבר, טז,א).

הגמרא (סנהדרין דף קט) מעלה תמיהה על הפסוק הנ"ל ושואלת, מדוע הייתה התורה צריכה להזכיר כאן את הייחוס של קרח, מי היה אביו, מי היה סבו ואבי סבו?
עונה הגמרא:ללמדך שכאשר אדם עובר עבירה, הוא פוגם לא רק בעצמו אלא גם את אביו ואבי אביו.

קרח - שעשה קרחה בישראל שנבל הוא וכל עדתו בארץ. בן יצהר - בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים, כלומר הכעיס את כל העולם. בן קהת - שהקהה את שיני מולידיו, בייש את מולידיו. בן לוי - שנעשה לויה בגיהינום.

יתירה מזו, על המחלוקת שעורר קורח, אומרים רבותינו במשנה במסכת אבות (פרק ה' משנה יז): "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו".

מקשה על כך בעל "התוספות יום טוב": ולמה לא הזכיר התנא את הצד השני של המחלוקת, הרי היה צריך לומר "זו מחלוקת קרח עם משה", כשם שהזכיר קודם את שני הצדדים: "זו מחלוקת הלל ושמאי", ומדוע אמר "קרח וכל עדתו"?

וביאר, לפי שבמחלוקת הלל ושמאי שני הצדדים שווים הם, אבל כאן אינם שווים, שהרי משה ואהרן כוונתם לשמים הייתה, ולא הייתה בהם שום בחינה שלא לשם שמים, לכן לא הזכיר התנא את משה ביחד עם קרח. מחלקות קרח אינה לשם שמיים.


נשאלת השאלה מהו המסר?

המסר העיקרי מפרשת קרח הוא שיש להתרחק ממחלוקת, וכל המחזיק במחלוקת עובר בלא תעשה, שנאמר " ולא יהיה כקרח ועדתו " (סנהדרין ק"י. אפשר ללמוד על חומרת החטא מעונשו (רש"י במדבר פרק טז פסוק כז) " בא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין, אלא עד שיביא שתי שערות, ובית דין של מעלה עד עשרים שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים.


"ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים" (במדבר יז,כג)
אחרי שיצאו ישראל בערעור על סמכותו של אהרן, ציוה הקב"ה לעשות אות ומופת (נס) על ידי המטות.

מדוע? מסביר המלבי"ם כי נס זה היה מוכרח להיעשות, שאם היה פריחה לבד היה אומר שמשה כרת בד של אילן שקדים בעת שהפרח עליו. ובד זה היה דומה, עם מטה אהרון וכתב עליו שם אהרון. אבל דבר זה שימצא הפרח והציץ והפרי לא נמצא במציאות.

כלומר, עניין המטה היה להראות לכל ישראל כי השושלת של הכהונה נתונה לאהרן הכהן דווקא מאז ומעולם, כשם שיש על המטה פרח עם ציץ ועם שקדים, למרות שיש כאן סתירה, כי אין פרח עם ציץ, ואין ציץ עם שקדים, ודבר פלא הוא, ללמדך שכבר נבחר אהרן להיות בעל שושלת הכהונה לעולם.


יה"ר שנזכה להרבות כבוד שמיים ויתקיימו בנו דברי הנביא זכריה(ח' י"ט) "והאמת והשלום אהבו".

שבת שלום,

חודש טוב ומבורך,

אודי כהן

חבר המכון הגבוה לתורה ומנהל פורום יהדות באונ' בר-אילן

מייל: udi6519@gmail.com