בס"ד

בע"ה כאשר כולנו נשב, סביב שולחן הסדר, לאחר שטרחנו ויגענו נוכל לקיים את המצווה העקרית של החג: "והגדת לבנך". היינו, לספר ביציאת מצרים. "וכל המרבה זה משובח". למעשה, יש שתי מצוות מן התורה, בלילה קדוש זה. האחת הנ"ל והשנייה אכילת מצה.

סגולות רבות, ואני יודע שרבים חפצים בכך,נכתבו. בין היתר, יהיה ראוי שכל אחד יברך את בני ביתו שיתברך בברכת האבות "בכל מכל כל". הספרים הקדושים מספרים על "רעש גדול בשמיים" ועת רצון. לכן, יהא רצוי לנצל זמן זה בבחינת "חכם לב ייקח מצוות".

כעת לכמה פנינים שינעימו לכם את החג:

1) מדוע אין אומרים "על הנסים" בפסח ("בתפילת העמידה"), הלא פסח הוא החג שנעשו בו נסים רבים גם גלויים וגם נסתרים, אף יותר מן הנסים שנעשו לישראל בחנוכה ופורים שבהם אומרים על הנסים?

2) מדוע אין מברכים על קריאת ההגדה כשם שמברכים על המגילה?

3) מדוע מזכירים במאכלי החג רק את הקשיים שהיו לישראל, דהיינו, מרור – זכר לעבודה הקשה, חרוסת – זכר לטיט, מצה – זכר ללחם עוני. מדוע אין מזכירים במאכל את הרכוש הגדול שעמו יצאו ישראל ממצרים?

ונראה לבאר כך:

1) הטעם שאין אומרים בפסח על הנסים, משום שנס הוא דבר על טבעי ובלתי צפוי מראש. ואילו יציאת מצרים שהיא עיקר הסיבה לחג הפסח, כבר הובטחה לאברהם בברית בין הבתרים. דהיינו, הבטחת ה' היא בגדר של מעשה שכבר בוצע בפועל, למרות שעדין לא התרחש בפועל. כפי שנאמר, לא איש אל ויכזב (במדבר כ"ג). לפיכך אין יציאת מצרים נחשבת בגדר נס, אלא בגדר מימוש הבטחת ה' לאברהם. למרות שהדרך להגשמת ההבטחה נעשתה על ידי נסים גדולים ועצומים, אין הנסים מהווים את העיקר, אלא העיקר הוא יציאת ישראל משעבוד מצרים. משום כך אין אומרים על הנסים בפסח. לעומת זה בחנוכה ופורים, לא הובטח לישראל מראש שיגאלו. והנסים בחגים אלה היו בלתי צפויים מראש ועל טבעיים. משום כך בחנוכה ובפורים אומרים על הנסים, כי הנסים שאירעו לאבותינו בימים ההם, הם היו הגורמים המוחשיים לגאולה בחנוכה ופורים.

2) הטעם שאין מברכים על קריאת ההגדה, כי אין מברכים על מצוה שבלב. כי עיקר מטרת קריאת ההגדה היא לחזק את אמונת הלב בכוחו של ה', ולהגביר את הביטחון בהבטחת ה' לגאולת ישראל בעתיד לבא, לפי שנוסח ההגדה נכתב בתקופה שלאחר חורבן הבית השני. לפיכך גם לא הוזכר שמו של משה רע"ה בהגדת פסח למרות שישראל יצאו ממצרים בהנהגתו האמיצה. ללמדנו שסיפור יציאת ישראל ממצרים בהגדה נועד להדגיש את התחייבותו הנצחית של ה' לגאול את עם ישראל לדורותיו בעצמו. כאמור בהגדה: לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

3) הטעם שמזכירים לכאורה רק את הקשיים שהיו לישראל במצרים במאכלי ליל הסדר. דהיינו, מרור – זכר לעבודה הקשה, חרוסת – זכר לטיט, מצה – זכר ללחם עוני. ואין מאכל המזכיר את הרכוש הגדול שעמו יצאו ישראל ממצרים. משום ששתית ארבע כוסות בהסבה, נקיון הבית, עריכת הסדר כהילכתו, וקנית מצרכי החג המגוונים מבעוד מועד, כל אלה יחדיו מסמלים את העשירות והרכוש גדול. זאת ועוד בפתיחת ההגדה אומרים: כל דיכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח. דהיינו, בפתיחת ליל הסדר מזמינים את כל עניי ישראל לשולחן ליל הסדר, ביטוי שלא נאמר ביתר החגים. כלומר, זהו הביטוי לרכוש הגדול ולעשירות, כי רק בעל רכוש גדול ועשיר יכול להרשות לעצמו להזמין לשולחנו עניים ללא הגבלה.

תזכו לשנים רבות,נעימות וטובות
חג שמח,
אודי כהן
חבר בית המדרש צעירי חולון





כידוע,