[center:1xg8c4hg]נושא מס' 6 – הפיקוח על שוק ההון[/center:1xg8c4hg]
הבורסה היא שוק, שבו פועלים קונים ומוכרים המנהלים מו"מ (וירטואלי) וסוגרים עסקאות.
זהו שוק מוסדר ומפוקח, שכללי הפעולה שלו קבועים ועומדים תחת השגחה מתמדת של רשות ניירות הערך (בכל הקשור לאפיקי חסכון קצרי טווח), משרד האוצר (אגף שוק ההון בכל הקשור לאפיקי חסכן ארוכי טווח) ובנק ישראל (המפקח על הבנקים בכל הקשור לעברת פקודות לבורסה דרך הבנקים).
מטרות הפיקוח הציבורי על שוק ההון הן בין היתר:
*להבטיח למשקיעים שקיפות והוגנות.
*לדאוג למגוון של מוצרים פיננסיים זמינים לכל דורש. (למשל אופציות על מדד המעוף- מכשיר שהצליח).
*לשמור על יציבות המוסדות הפיננסיים (הבורסה עצמה, חברי הבורסה, משקיעים מוסדיים וכו). כדי להבטיח שתישמר יכולת פירעון ההתחייבויות שלהם כלפי הציבור.
*להבטיח יציבות של המערכת ואווירה שבה יוכל להתקיים שוק פתוח, הוגן ותחרותי, שימשוך משקיעים בינלאומיים.
בכדי לשמור על האינטרסים של ציבור המשקיעים נחקק בשנת 1986 חוק ניירות הערך, ושנה לאחר מכן הוקמה הרשות לניירות ערך.
בנוסף על הרשות לני"ע ישנם עוד שני גופים המפקחים על שוק ההון ןהם: משרד האוצר ובנק ישראל. שלושת הגופים הללו מפקחים יחדיו על כל הגורמים הפועלים בשוק לני"ע.
דוגמאות לשיטות פיקוח על הבורסה:
1. תקנון הבורסה- החוק מחייב את הבורסה, כתנאי לקבלת רישיון, להתקין תקנון אשר יגדיר את כללי פעילות של הבורסה. כללים אלה מחולקים למספר חלקים:
- חברי הבורסה.רישום למסחר.המסחר בבורסה. כללי שימור השעיה ומחיקה מהרישום ועוד.
ע"מ לבצע כל שינוי בתקנון הבורסה נדרש אישור שר האוצר, לאחר התייעצות עם הרשות לני"ע ואישור ועדת הכספים של הכנסת. תהליך זה ארוך, בירוקראטי ועשוי להמשך זמן רב. לאור היות הבורסה הינה שוק דינמי לעיתים נדרשים שינויים לביצוע מיידי ובמקרה זה רשאית הבורסה לקבוע הנחיות זמניות. הנחיות אלה טעונות אישור של הרשות לני"ע ומסירת הודעה לשר האוצר ולוועדת הכספים של הכנסת. תוקפן של הנחיות אלה יהיה לתקופה שלא תעלה על שנה אך אפשר להאריכן בשנה נוספת. בתום תקופה זו (ובכפוף לקבלת האישורים המתאימים) רשאית הבורסה לעגן בתקנון את הנושאים שהוסדרו בהנחיות הזמניות.
2. דירקטוריון הבורסה- על פי חוק, רוב חברי הדירקטוריון של הבורסה הם חיצוניים (מקרב הציבור) ולא קשורים לחברי הבורסה. חלקם מתמנים ע"י ועדת מינויים שבראשה עומד שופט וכן- דירקטור אחד ממונה ע"י שר האוצר ודירקטור נוסף ע"י נגיד בנק ישראל. מטרתו של הרכב זה היא לאפשר פיקוח ציבורי על החלטות הבורסה.
3. הפעילים בשוק-
- חברי הבורסה- הבורסה מפקחת על הבנקים ועל הברוקרים בנושאים
הקשורים לתקינות ולהוגנות המסחר. יציבות הבנקים מפוקחת ע"י בנק ישראל ויציבות חברי הבורסה שאינם בנקים מפוקחת ע"י הבורסה עצמה.
- הרשות לני"ע מפקחת, בין היתר, על החברות הציבוריות, קרנות הנאמנות, יועצי השקעות, משווקי השקעות ומנהלי תיקים.
- אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר מפקח על חברות הביטוח, סוכני ביטוח, קרנות פנסיה, קופות גמל וקרנות השתלמות.
הרשות לני"ע- הוקמה עפ"י חוק ני"ע כדי להגן על האינטרסים של ציבור המשקיעים, בתחומים שונים דוגמת:
1. הנפקות- חוק ני"ע אינו מתיר לרשות לני"ע להתערב בחוו"ד מקצועי בנושא ההנפקות אלא לפקח עליהן בלבד. במסגרת זו היא מפקחת ומאשרת הנפקת מניותיו של תאגיד כלשהו לציבור. במידה ולדעת הרשות חברה אינה ראוייה להנפיק מניותיה לבורסה, אין היא יכולה למנוע זאת ממנה אלא היא צריכה לדאוג ולוודא שכל הפרטים ימסרו למשקיעים, ויאפשרו להם, לאחר חשיפת כל המידע הרלוונטי, לבצע החלטה מושכלת בדבר ההשקעה- בין אם לבצעה לבין אם לא. תאגיד אשר הרשות לני"ע דחתה את הצעת ההנפקה , עקב אי גילוי כל הפרטים הנדרשים לציבור, רשאי להוסיף את הנדרש ולחזור ולבקש את אישור הרשות להנפקה.
2. ניהול כספים- לפי חוק ני"ע, כל גוף שמגייס כסף מהציבור חייב בדיווח לרשות לני"ע ובפיקוח שלה. משמעות הדבר הינה שהרשות לני"ע מבצעת פיקוח הדוק אחר מנהלי התיקים ומנהלי קרנות הנאמנות. הפיקוח השוטף כולל מעקב אחר: נהלי העבודה.הסכמי העבודה מול הלקוחות.גביית עמלות.פיקוח על פעולות.ועוד.
קרן נאמנות- מדובר, למעשה, בסוג של השקעה, ובמסגרתה- קבוצה של אנשים בעלי יעדי השקעה דומים, אשר מאגדים יחד את כספם ומשקיעים כגוף אחד (במקום להשקיע כפרטים בודדים).
חברה מחיר מניה מס מניות אופציה על מדד המעו"ף
טבע 12 100 12*100=12,000
פולים 15 100 15*100= 1,500
בזק 5 300 5*300=1,500
כאשר אדם משקיע בקרן נאמנות הוא רוכש, יחידות השתתפות (מס' היחידות מעידות על גודל השקעתו). מחיר היחידה משתנה מיום ליום בהשפעת המסחר בבורסה.
מחיר כל האחזקות/ מספר המשקיעים= מחיר מניה
בדוגמא: סהכ שווי נכסים 15,000
15,000/100=150 – >מחיר יחידת השתתפות בקרן
* כל פעם שמחיר המניות ישתנה, מחיר היח' בקרן משתנה (על בסיס יומי)
תרמיות
תרמית מיידוף- תרמית מיידוף- יו"ר בורסת הנסד"ק בארה"ב, היה חשוד בהונאה הגדולה ביותר הבטיח תשואה 10% בהיקף 50 מיליארד דולר, במשבר ב 2008 אנשים רצו את הכסף, לראשונים הוא יכל לשלם, ואחר כך כבר לא יכל לשלם לכל הדורשים. "הונאת פונזי": ע"ש צ'ארלס פונזי, הונאת פירמידות, הפך למולטי מיליונר תוך פחות מ 15 שנה, הבטיח תשואה של 50% תוך 45 יום, תחילה החזיר את הרווח, ראו שהוא אמין, והחלו לזרום עוד משקיעים, ההכנסות מהשכבות הנמוכות משמשות לתשלומי הרווחים של השכובות העליונות יותר.
האם הונאה מסוג זה יכולה להתרחש בישראל? כן
• שני הבדלים עיקריים בין מצבה של ישראל למצבה של ארה"ב:
1. חוקים ותקנות- בארה"ב, בניגוד לישראל, אין רגולציה (כלומר- אין חוקים ותקנות של המדינה והרשויות)של תחום ניהול תיקי לקוחות וקרנות השקעה פרטיות. למעשה, קרנות הנאמנות הם מהנכסים הפיננסיים הבודדים המפוקחים בארה"ב. מיידוף ניהל קרן השקעות פרטית, ולכן לא היה נתון לפיקוח.
2. גישת הברוקר לכספי המשקיעים- בארה"ב יש לברוקר גישה מלאה לכספי המשקיעים המושקעים אצלו באופן ישיר ללא מתווך ולעיתים גם ללא נאמן. מכאן שהברוקר יכול, אם הוא רוצה, לבצע בכספי הלקוחות ככל העולה על רוחו וללקוח קשה מאוד לעקוב אחר מעילה או הונאה אפשרית.
לעומת זאת, בישראל, מנהל ההשקעות במרבית התיקים המנוהלים, פועל במסגרת ייפוי כוח מוגבל בחשבון הבנק של הלקוח ואין לו נגיעה ממשית בכסף או אפשרות למשוך ולנייד כספים בין חשבונות. בנוסף הבנק הוא הנאמן לכסף ובכך נותן למשקיע ביטחון נוסף.
• קיים גם דמיון אחד: ניהול כספים בקרן השקעה פרטית
לפי חוק ני"ע כל מי שמגייס כסף מהציבור מחוייב בדיווח לרשות לני"ע ונמצא תחת פיקוחה. החוק קובע שני סייגים לכלל זה, והם:
1. גיוס כספים ממס' מועט של אנשים (עד 35) לא חייב בדיווח.
2. קרנות השקעה פרטיות- גיוס כספים ממשקיעם מקצועיים, כמו גופים מוסדיים או אנשי עסקים אמידים. המדינה מעריכה כי גופים אלה יכולים לדאוג לעצמם ואינם זקוקים לחסות המדינה שתדאג לכספם ולכן לא מפקחת על קרנות אלה. מכאן שתפישת הפיקוח בישראל, על קרנות ההשקעה הפרטיות, זהה לתפישה האמריקאית- שגם במסגרתה לא מתקיים כל פיקוח מוסדר על ענף זה.
אם כך התשובה לשאלה:
מיידוף ניהל קרן השקעות פרטיות, המסקנה הינה, אם כן, שגם בישראל יכולה התקיים הונאה מסוג הונאת מיידוף.
3. מניפולציה במחירי המניות- ניסיון להשפיע על מחירי המניות בדרכים לא חוקיות. מניפולציה זו איננה חוקית במדינות רבות. למרות זאת, המניפולציה קשה להוכחה, היות ותמיד המואשם במניפולציה יכול לטעון כי המניפולציה מהוה חלק מאסטרטגיית מסחר חוקית. המניפולציה יכלה להיות בשתי דרכים:
• הפצת שמועות (מפזרי שמועות)- כלשונו: המפיצים מפזרים אינפורמציה אשר תשכנע משקיעים לסחור בדרך מסויימת, אר תטיב עימם. האינפורמציה יכלה להיות חיובית או שלילית (בהתאם למגמה שאנו רוצים לגרום למחיר המנייה- עלייה או ירידה) האינפורמציה יכולה להיות שגוייה א שמא אינפורמציה נכונה אשר מוצגת בדרך שגויה. דוג': ג'פרי וינק, קרן פידליטי, הודיע שמניות של חב' מסויימת מאוד זולות, כולם קנו את מניות, והוא מכר- כשהוא מכר המחיר כבר עלה, כי השקיעו משקיעים חדשים במניה. שיטת pump and dump (בתרגום חופשי- אסוף וזרוק)- זוהי שיטה שהפכה לפופולארית בשנים האחרונות לביצוע מניפולציות בשק ההון. השיטה משמשת להרצת מניות דלות סחירות. הרעיון הינו לאסוף מניות דלות סחירות ולאחר מכן לזרוק אותן לציבור. דוג', ג'ונתן לבד- סחר בשיטה זו, מצא מניות לא סחירות, שמחירן נמוך, מרגע הפצת השמועות המחיר עולה, ואז זרק את המניות והרוויח 240000 דולר בגיל 16. מניות דלות סחירות בהקשר זה תהיינה בעלות שני מאפיינים:
c. מנית MICROCAP- זוהי מניה של חברה אשר שווי השוק שלה נמוך מ250 מיליון דולר.
d. מנית PENNY STOCK- כינויי למניה שמחירה נמוך מ5 דולר.
השיטה מבוצעת ב3 שלבים:
שלב א'- בשלב זה מריץ המניות אוסף מניות דלת סחירות בשוק. (בישראל מדובר על קבוצת מניות היתר).
שלב ב'- הפצת מידע חיובי- באמצעות האינטרנט לרוב באמצעות הפצת דואר זבל (שלרוב יסוו כסודי ויכיל, כביכול, מידע פנימי הקשור לחברה דוגמת: מיזוג שעומד להתבצע/עסקה גדולה שעומדת להיחתם וכו')
שלב ג'- הצטרפות משקיעים רבים אחרים ומכירת המניות- בשלב זה מריץ המניות מוכר את מניותיו בשוק. שלב זה יבוצע כאשר דואר הזבל המופץ יגרום למשקיעים שונים לרכוש את המניות ולכן להגביר את סחירותם ולעלות את מחירן.
עפ"י חוק רשות ני"ע הרצת מניות מסוג זה היא עבירה על החוק שיכולה לגרור אף עונש מאסר של 5 שנים או קנס כספי פי 5 מהאמור בסעיף 61 לחוק נ"ע. דוגמא להרצת מניות מסוג זה- טל פודים
• הרצת מניות-
בתחילת שנות ה90 התנאים בבורסה של ת"א אפשרו ביצוע מניפולציות רבות. מאפייני השוק אשר תרמו לעיניין זה היו:
- מכירה בחסר ,מניות דלות סחירות,מגבלות מחירים
השיטה מבוצעת ב 3 שלבים:
שלב א'- איסוף סחורה במהלך תקופה ארוכה (באמצעות פקודות קטנות), מחיר המניה עולה בהדרגה.
שלב ב'- הזרמת פקודות קנייה גדולות, כל שיירשם "קונים בלבד" והמחיר יעלה, אך לא יבוצע מסחר בפועל.
שלב ג'- הצטרפות משקיעים רבים אחרים ומכירת המניות.
סוף
הגב עם ציטוט