תראו, צריך להבין מספר דברים לגבי החברות של פישמן:
מבני תעשיה - אם החברה היתה עומדת ברשות עצמה, מצבה היה טוב יותר.
הבעיה היא שהאמא שלה היא כלכלית י-ם, שחלק מהתזרים שלה תלוי בדיבידנדים שהיא תמשוך ממבני תעשיה. החשש
כלכלית י-ם תשען בשנתיים הקרובות על היכולת שלה למחזר חובות בנקאיים, למשוך דיבידנים ולהמשיך לממש נכסים. כניסה של שוקי האשראי לקיפאון נוסף יכולה להערים קשיים רציניים על כלכלית.

לגבי המושג הון עצמי - הוא מושג חשבונאי שבא לתאר את עודף הנכסים על-פני ההתחיבויות. ניתן לשחק עם ההון העצמי בדרכים שונות, והוא לא תמיד עדות למצב האמיתי של החברה (ובחברות נדל"ן כמובן שצריכים להיות זהירים יותר). הון עצמי שמורכב מנכסים לא נזילים, או נכסים שמימוש מהיר שלהם עלול לגרור הפסד מסוים שווה כמובן הרבה פחות.
אין משמעות להון עצמי בלי שבודקים את תזרים המזומנים של החברה (וכמובן את דו"ח הרווח וההפסד).

לגבי פישמן - קחו בחשבון בשיא המשבר הוא קרא לדחיית חובות לאומית תמורת תוספת של 1% פיצוי בריבית. פישמן טען מספר פעמים שההצעה הזאת נדיבה, ולדעתו אין סיבה אמיתית לתת פיצוי בגין הדחיה.
פישמן גם הצהיר מספר פעמים שאין בכוונתו לגייס בשוק ההון עם בטחונות.
כדי להבין מקרים קודמים בהם הוא הסתבך (אהממ...הלירה הטורקית) שווה לחקור אותם לעומק. ובכל מקרה, פישמן לא הימר למיטב זכרוני באמצעות כספיים אישים שלו, אלא דרך החברות שהוא מחזיק.
אל תבנו על פישמן, במידה והברירה תהיה בין שמירת השליטה בחברות שבאחזקתו לבין החברת החוב המלא, אני לא בטוח באיזו אפשרות הוא יבחר (מה לעשות, גם הוא איש עסקים...).