בס"ד
פרשת "וישלח"

פרשתינו מתארת מאבק מוזר ביותר לכאורה בין יעקב למלאך: " וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ....
וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ . עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה. [בראשית, לב-לג]

קטע זה, מלא תמיהות: התורה כבר אמרה כי "בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" בראשית לב-ז] ולכן:

1)אם לעשיו יש צבא של ארבע מאות חיילים,האם הוא צריך שהמלאך ילחם בשבילו מלחמה מקדימה?
2)האם המלאך, צריך להיאבק דווקא האבקות פיזית ביעקב? אין למלאך כוחות יותר מטאפיזיים כדי לפגוע ביעקב?
3)מה עניין פגיעה חד פעמית באיבר של יעקב, לאיסור אכילת אותו אבר לדורי דורות בבהמות ?

למעשה, במדרש ובגמרא מצאנו כמה וכמה הסברים. המדרש, [מדרש רבה לפרשת וישלח, פרשה ע"ז, פרשיה ג''] אומר: "ויגע בכף ירכו" –" נגע בצדיקים ובצדיקות בנביאים ובנביאות שהן עתידין לעמוד ממנו, ואיזה זה? זה דורו של שמד"

רש"י מביא את חז"ל, הדורשים את האיש שנאבק עם יעקב כ"שרו של עשיו". הוא התגלמות הרוע בשמים, והוא השטן, הוא היצר הרע. המאבק בין יעקב למלאכו של עשו הוא באמת לא [רק] המאבק הפיזי.

את זה יעשה עשו עם ארבע מאות אנשיו. אולם, מלאכו של עשו רוצה להדיח את יעקב מדרך ה' ולפגוע באמונתו השלמה, כמו שאומר המדרש - "נגע בצדיקים ובצדיקות".
יעקב נאבק עם שרו של עשו, וגובר עליו: המלאך לא מצליח להדיחו מדרך ה'.

אבל, המלאך לא מוותר – הוא נוגע בירכו, כלומר, ביוצאי ירכו, כאומר, אם לא הצלחתי לפגוע בך, אני אשאיר את הארס שלי בך לדורות! [וכאן מתבאר מדוע איסור גיד הנשה הוא לדורות], ואפגע באלה שיצאו ממך. הארס שלי יתבטא לא עכשיו, אלא בדור רחוק, שיהיה כל כך מקולקל וירוד, שיצא לשמד.

מנגד, הגמרא [ בבלי, מסכת חולין, דף פ"ט עמ'' א'' עד דף צ"א עמ'' א''] מביאה מחלוקת בין ר' יהודה לחכמים. רבי יהודה סובר שהמלאך בא ליעקב מהצד, ולכן הכה את יעקב רק בירך ימין, וחכמים סבורים שהמלאך בא מאחוריו ולכן הכה אותו בשתי הירכיים. התורה נחלקת לשני חלקים – חלק שבין אדם למקום, וחלק שבין אדם לחברו; והחלקים האלה מוצאים את ביטויים העקרוני בלוחות הברית.

לוחות הברית מחולקים כך שהחלק שבין אדם למקום הוא ימני, והחלק שבין אדם לחברו הוא שמאלי.

מסביר "הבאר יוסף", כי נתקלקלו הדורות האחרונים בעיקר בחלק התורה שבין אדום למקום, אולם בדברים שבין אדם לחברו, כמו החסד והצדקה ולעזור איש לרעהו, עדיין מתקיימים כמעט כיאות, ונוכל לכנותם שהם צולעים רק על ירך ימין, המכוון לעניינים שבין אדם למקום, וזהו מה שמרומז בסברת רבי יהודה, שהמלאך נגע בו רק בירך ימין, ופגע בזרעו בעיקר בחלק שבין אדם למקום המכוון לירך ימין.
וחכמים חולקים עליו וסוברים שמי שהוא מקולקל בעניינים שבין אדם למקום וחסרה לו האמונה הטהורה בה', גם החלק שבין אדם לחברו אינו בטוח אצלו, אין לו שום תוקף וקיום, וכל רוח שאינה מצויה שתבוא עליו תוכל להפכו על פניו גם בחלק הזה;

וזהו מה שאמרו חכמים שהמלאך נגע ביעקב "מאחוריו" בשתי ירכיו:
שאותם אלה שנטשו את החלק שבין אדם למקום ונראים כחזקים בחלק שבין אדם לחברו, אף על פי שמלפנים נראים שעומדים על רגלם השמאלית בחוזק וביושר, ובדברים שבינם לבין אנשים נראה למראית עין הנהגתם ומידותיהם הטובות, אולם "מאחוריהם", כלומר, במקום סתר ובזמן שאין רואה, אז המה מוכים וצולעים בשתי רגליהם - בימין ובשמאל, שהרי מה שנפגם בדברים שבין אדם למקום פוגם גם בחלק שבין אדם לחברו, וזו הכוונה שהמלאך נגע בשתי ירכי יעקב, ולכן אסורים הגידים של שניהם".

שבת שלום,
אודי כהן
חבר המכון הגבוה לתורה
אונ' בר-אילן
Udi6519@gmail.com



.