מכתב גלוי מגוף של אישה נרקיסיסטית
אם רק הייתה אומרת לך את האמת…

אתה היית התרופה שלי,
אז הפכתי אותך לרעל.
נמשכתי לרוך שלך, רק כדי לשבור אותו.
באת עם אמת ולב פתוח, ואני דרכתי עליו בעקבים של אגו.

לא אהבתי אותך.
אהבתי את איך שגרמת לי להרגיש חשובה, שולטת, נחשקת.
אתה לא באמת אדם בשבילי. אתה מראה.
שיקוף לצרכים שלי.
כשהכאב שלך יצא, זה עצבן אותי.

היית טוב מדי, חלש וזה היה קטן עליי.
אני לא רוצה גבר שאוהב אותי.
אני רוצה גבר שאני צריכה להשיג ,לרדוף אחריו.

ואתה היית טרף קל מדי שנפל מהר במלכודת
אז איבדתי עניין…
אבל לא שחררתי.
כי אתה עדיין מועיל.
עדיין מרים לי.
עדיין מספק את צרכיי
עדיין רץ אחרי צל של אישה שאני מזמן כבר לא מנסה להיות.

ידעתי בדיוק מה מפעיל אותך.
המבט שלי. הגוף שלי. המגע.
השתמשתי באינטימיות כמו פיתיון.
ידעתי מתי להפשיט את עצמי,
רק כדי שתפשיט ממך כל הגנה.
כל פעם שרצית קרבה
נתתי לך גוף,
ולקחתי ממך נשמה.
רוקנתי אותך בשקט.
דרך חיבוק שנראה אוהב,
אבל זה היה סה"כ עטיפה לריקנות.

והכסף שלך?
הוא היה חלק מהמשחק.
אני לא טיפשה אני יודעת מה אני שווה,
או לפחות מה גרמתי לך להאמין שאני שווה.
ידעת שאתה משלם לא עלי,
על האשליה והפנטזיה שבי.
נתת לי בלי לשאול.
כי הייתי צריכה.
כי עשיתי לך מניפולציות
כי בכיתי.
כי גרמתי לך להרגיש אשם ,קמצן ,לא מספיק
ולאט לאט רוקנתי גם את הארנק שלך
ואת הלב שילמת על אהבה ריקה ושקרית
וברגע שנגמר לך הכסף? הלכתי
וכן ,כבר היה מישהו אחר שחיכה ,לפעמים כמה כי אני לא עוזבת בלי בטחון ,לבד אין לי קיום אמתי.

ואתה ? עוד מחכה שאתעורר, שאשתנה.
אבל האמת?
אני לא רוצה להשתנות.
אני לא בנויה לאהבה ,לא יודעת מה זה
אני בנויה רק לשליטה. להדחיק ,לחיות בבור שחור שקיים בתוכי מילדות .
וככל שאתה מרצה ? ככה אתה נשאר.
ברגע שתתעורר, תתעצם, תראה אותי באמת? ותפסיק לרצות
אני אבעט בך החוצה.
ואני אבכה…
לא עליך.
אלא על מה שאיבדתי
שירות. כוח. שליטה.

אני לא אישה של אהבה.
אני אישה של משחקים.
ואתה היית הצעצוע הכי טוב שהיה לי
עד שהתחלת להתקלקל.

הנרקיסיסטית שמעולם לא הייתה שלך .