חוויית הנהיגה המדהימה של סבתא

אתמול קיבלתי מסבתא שלי מכתב
ארוך. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
תשפטו אתם.

נכד יקר שלי,
לפני מספר ימים, חוויתי את
החוויה הכי נפלאה, ואני פשוט
חייבת לשתף אותה אתך!

ביקרתי בחנות קטנה ונחמדה
שמוכרת כל מיני קשקושים,
ונתקלתי במדבקה לפגוש של
המכונית שנכתב בה:

"אם אתם אוהבים את אלוהים,
השמיעו צפירה!"

איזה מסר יפה, חשבתי לעצמי!
אז קניתי אותה והדבקתי אותה
בגאווה על הפגוש האחורי שלי.

מאוחר יותר באותו אחר הצהריים,
מצאתי את עצמי תקועה באמצע
פקק התנועה של שעת העומס.
המכוניות היו דחוסות פגוש אל פגוש,
וכולם נראו כל כך ממהרים.

בזמן שחיכיתי ברמזור אדום,
החלטתי לנצל את הרגע, להרכין
את ראשי ולהודות לאלוהים
בשקט על כל הברכות שיש בחיי.

כנראה ששקעתי בתפילה כי
לפני ששמתי לב, הרמזור התחלף
לירוק! אבל אוי, איזו הפתעה מחממת לב.
גיליתי כמה אנשים מסביבי באמת
אוהבים את אלוהים!

הנהג שמאחוריי בטח ראה את
המדבקה על הפגוש שלי כי הוא
צפר בהתלהבות. ואז, כמה אחרים
הצטרפו אליו. התרגשתי כל כך
מהאמונה העצומה שלהם!
זה היה כאילו מקהלה שלמה של
מאמינים התכנסה יחד רק כדי
לחלוק איתי את אמונתם בצפירה
שתגיע עד לשמיים.

ג'נטלמן נלהב במיוחד צפר
שוב ושוב ואף צעק, "למען השם!"
שוב ושוב. איזו תשוקה לאלוהים!

בהרגשת עידוד מהתפרצות אמונה שכזו,
נופפתי לו בשמחה בהכרת תודה.

ואז, שמתי לב שגבר צעיר בנתיב
הסמוך גם הוא נופף - אם כי בצורה
יוצאת דופן למדי.
הוא הרים רק אצבע אחת, את האמה,
ונופף אותה מול פניי.

בסקרנות, פניתי לבן דודך אלכס
שהיה איתי במכונית, ושאלתי מה
המשמעות של התנועה הזו.

בפנים משועשעות הוא הבטיח לי
שזו "ברכה בנוסח הוואי" שנועדה
להביא מזל טוב. כמה נפלא!

באופן טבעי, רציתי לחלוק את
הברכה הזו עם כולם, אז התחלתי
להחזיר את המחווה עם האצבע
האחת, מחייכת לכל מכונית.
ברכתי את כולם ברכה ההוואית
החמה שלי, מכל הלב.

בשלב הזה, אלכס היה כפוף מתחת
למושב, צוחק כל כך חזק שהוא בקושי
הצליח לנשום. ברור שהאנרגיה
הרוחנית באוויר ריגשה אותו עמוקות.

בדיוק אז, שני גברים יצאו ממכוניותיהם
והחלו ללכת לעברי. הנחתי שהם רוצים
להתפלל יחד, או אולי להזמין אותי
לכנסייה שלהם. כמה מקסים!

אבל אז פתאום הבנתי - אוי ואבוי! -
שהרמזור כבר התחלף שוב לירוק!
מכיוון שלא רציתי לגרום לשני
אחיי לחכות, נתתי להם ברכה
אחרונה מהוואי, נופפתי לשלום
ונסעתי במהירות.

לרוע המזל, בדיוק כשעברתי את הצומת,
הרמזור התחלף שוב לאדום, והותיר
את כל חבריי החדשים מאחור.

הרגשתי קצת אשמה על כך שעזבתי
ככה בפתאומיות אחרי רגע כל כך מרגש.
אז, כאות אהבה אחרון, עצרתי את המכונית,
יצאתי ונתתי להם ברכה אחרונה מהוואי,
גדולה ומרגשת, לפני שהמשכתי בדרכי.

נכד אהוב, לעולם אל תשכח להעריך
את הרגעים בחיים שמקרבים אותך
לאחרים. איזו התעלות רוח זו הייתה,
והכל התחיל ממדבקה פשוטה.
כל מה שאנשים צריכים זה רק מוטיבציה.

אם תרצה, אקנה לך גם מדבקה
כזאת למכונית שלך. תודיע לי.

באהבה,
סבתא