כשהנרי פורד ביקש את המלון הזול
ביותר בעיר - אנשים היו המומים.
הוא בדיוק נחת באנגליה - כבר היה
מיליארדר, אחד השמות המוכרים ביותר בעולם.
אבל במקום לחפש יוקרה, הוא ניגש לדלפק
המידע של שדה התעופה ושאל, בפשטות:
"איפה המקום הזול ביותר להתאכסן בו?"
הפקיד היסס לרגע.
המעיל בלוי.
התיק צנוע.
הקול רגוע.
ואז הוא הבין מי עומד מולו.
הנרי פורד. האיש ששמו הופיע בכל עיתון.
הפנים מאחורי האימפריה.
"אדוני... האם אתה לא מר פורד?"
שאל הפקיד, עדיין קצת מהסס.
פורד הנהן.
"כן, זה אני."
מבולבל, הפקיד המשיך:
"אני יודע שבנך תמיד שוהה במלונות
הטובים ביותר בעיר, לובש את החליפות
היוקרתיות ביותר. אבל אתה - אתה מבקש
את החדר הזול ביותר? במעיל ישן שנראה
יותר מבוגר ממך... למה?"
פורד חייך. חיוך שאומר הכול בלי לומר יותר מדי.
ואז הוא ענה:
"כי אני לא צריך יותר ממקום לישון.
לא משנה איפה אני אהיה - אני עדיין הנרי פורד.
והמעיל הזה? הוא היה שייך לאבי.
הוא שומר עליי חם, וזה מספיק לי."
הוא עצר. ואז הוסיף בשקט:
"הבן שלי עדיין לומד.
הוא עדיין דואג מה אחרים חושבים או אומרים.
אבל אני למדתי להפסיק לשלם עבור
קבלת אישור מאחרים.
לא התעשרתי מבזבוז. לא התעשרתי מבלי
להבין מה חשוב ומה לא."
השיעור השקט הזה עטוף בענווה:
עושר אמיתי איננו במה שאתה מראה,
הוא מתבטא במה שאתה יודע.
אתה לא המעיל שלך, המלון שלך
או חשבון הבנק שלך.
אתה מי שאתה, ולאן שאתה הולך
'זה' בא איתך.
הגב עם ציטוט
