היו היה ילד שרצה לפגוש את אלוהים.
הוא חשש שהדרך תהיה ארוכה,
לכן ארז תיק עם כמה חטיפים וטרופיות, ויצא לדרך.
כעבר זמן קצר פגש קשישה שישבה בפארק ובהתה ביונים.
הילד התיישב לידה והוציא טרופית.

לפתע שם לב שהיא נראית רעבה
והציע לה מהחטיפים שהביא עימו.
היא קבלה את החטיף בשמחה וחייכה אליו.
הילד חשב שהחיוך שלה כל כך יפה,
ורצה לראות אותה מחייכת שוב,
ולכן הציע לה גם טרופית.
היא שוב חיכה אליו.
הילד היה מאושר.

כך הם ישבו כל אחה"צ
אכלו ושתו בלי לומר מלה.

כשהחשיך, הילד קם ללכת,
ואחרי כמה צעדים הסתובב,
רץ אליה וחבק אותה.
והיא חייכה את החיוך הגדול ביותר שלה.
כשהילד נכנס הביתה, אימו הופתעה מהבעת פניו השמחה.

"מה עשית היום שגרם לך שמחה כזו"? היא שאלה
"אכלתי צהרים עם אלוהים"
לפני שאימו הספיקה להגיב הוא הוסיף:

"ואת יודעת מה?
יש לה את החיוך הכי יפה שראיתי אי פעם"!

באותה שעה האישה הקשישה, גם היא קורנת מאושר חזרה לביתה.
הבן שלה, המום מפניה השלוות, שאל:
"מה עשית היום אמא שעשה אותך כל כך מאושרת"?
"אכלתי חטיפים עם אלוהים".
לפני שהבן שלה הספיק להגיב
היא הוסיפה:
"ואתה יודע מה?
הוא הרבה יותר צעיר ממה שחשבתי..