מי היה מצפה שהפילוסוף סוקרטס
הידוע בחוכמתו, בשכלו החריף
ובמילותיו המבריקות, יחיה בסביבה
מלאה בצעקות, בורות ועוינות מצד אשתו?

האישה הזו, קסנתיפה שמה, נודעה כשתלטנית,
חדת לשון, חזקה פיזית, וטוענים כי הייתה ומאלצת
את בעלה לעזוב את הבית עם עלות השחר
ולחזור רק אחרי השקיעה כל יום.

ובכל זאת, סוקרטס אמר עליה פעם:
"אני חב לאישה הזאת חוב גדול.
בלעדיה לא הייתי לומד שהחוכמה
טמונה בשקט, והאושר בשינה."

הוא גם אמר: "סבלתי בחיי משלושה אסונות:
שפה, עוני ואשתי.
על הראשון התגברתי בעזרת חריצות,
על השני התגברתי על ידי חסכנות,
אבל על השלישי - אף פעם לא הצלחתי להתגבר."

יום אחד, בזמן שסוקרטס ישב עם תלמידיו,
החלה אשתו לצעוק ולהעליב אותו, כהרגלה.
אולם הפעם, להפתעת כולם, היא הגדילה לעשות
ולא הסתפקה בצעקות, אלא שפכה מים על ראשו.
סוקרטס ניגב את פניו בדממה, ואז העיר בשלווה:
"אחרי כל הרעמים האלה, היינו צריכים לצפות לגשם."

הרכלנים טוענים שההתנהגות השלווה של סוקרטס
הוציאה את אשתו מדעתה. בזמן שהוא שתק, רגוע
ולא מוטרד, היא התפרצה כמו הר געש.

יש סברה שסוקרטס בחר בה דווקא בגלל
אופייה המאתגר, כדי שיוכל להתאמן עליה
בפיתוח סבלנות ושליטה עצמית.

מאידך, אלה שיוצאים להגנתה טוענים שייתכן
שקסנתיפה הייתה פשוט סתם אישה מסכנה,
שהקדישה את עצמה לטיפול במשפחתה (עם 3 ילדים),
בזמן שסוקרטס היה שקוע בהגות פילוסופית
ובפעילותו הציבורית. לא מן הנמנע שאישה
תתחרפן בגלל כל העול שמוטל רק עליה.

ואני אוסיף -
בטקסט אותו תרגמתי היה כתוב שהמזג החם
של קסנתיפה עלה לה בחייה, שבאחד ריבים
הגדולים שלה עם סוקרטס היא חטפה התקף
לב ומתה.